ספר הבחור, המאמר הרביעיSefer HaBachur, Fourth Treatise

א׳העקר הראשון. בביאור שמות חסרי פ"א נו"ן:

ב׳א. דע כי כל שמות חסרי פ"א נו"ן הם בתוספת מ"ם בראש, ותמיד היא פתוחה ודגש אחריה להורות על הנו"ן החסרה, כמו; מטע יי (ישעיהו סא ג), מסע ושריה (איוב מא יח) [שרשם נטע, נסע], וכן מבוע מבול שרשם נבע נבל, ובאים בה"א הנקבה, כמו; מפלה, מטרה, ובצרי כמו; מגפה, מסכה ודומיהם, וכן מצבה מחסרי פ"א יו"ד כי דין אחד להם, ולחסרי פ"א נו"ן כמבואר במאמר שני בעקר ששי בסימן ששי:

ג׳ב. והנה כבר ידעת כי השמות הדגושים לא ישתנו כמבואר במאמר שלישי בעקר החמישי בסימן א', ועל זה הדרך באים חסרי הפ"א עם נחי הלמד, כמו; מכה, מצה ודומיהם, שרשם נכה, נצה, וההאין לנקבות. אבל קצר המצע (ישעיהו כח כ) שרשו יצע, ומהם בה"א שרשית מטה, והראיה שהיא שרשית שהיא בסגול, וזה יתבאר לך במאמר זה בעקר ששי, וכן מחסרי הרצוות מתן, ובחסרון שני הקצוות מתת:

ד׳ג. והכלל כל שם שתמצא במ"ם פתוחה בראש ודגש אחריה [דפו"ר: הרי הוא שם מחסרי נו"ן ונמצאים שנים בתוספת ה"א בראש ודגש אחריה], כמו רוח והצלה (אסתר ד יד), הכרת פניהם (ישעיהו ג ט), שרשם נצל, נכר, ונמצא[ים] שנים בלי תוספת אות בראש והם שיא, ושיג, כמו; יעלה לשמים שיאו (איוב כ ו), וכי שיג לו (מלכים א יח כז), שרשם נשא, ונשג, ואין להביא ראיה מהם כי מעטים הם:

ה׳ העקר השני. בביאור שמות נחלי פ"א אל"ף או יו"ד:

ו׳א. הנה ידוע כי לא תנוח אות לעולם בראש המלה לכן באים אלה בראש המלה על דרך השלמים, כמו; מן אמר, אומר. ומן אכל, אוכל או אכילה. ונמצאים בתוספת מ"ם בראש, כמו; מאמר, מאכל בנוע האל"ף, וכן באמצע לא תנוח, כמו; מן שאל שאלה או משאל:

ז׳ב. ושמות נחי פ"א יו"ד על הרוב הם בתוספת מ"ם או תי"ו בראש, ונקודים בחולם [כמו] מוצא, מושב בקמץ בסוף, גם נמצאים בצרי בסוף, כמו; מועד, מוקש. ודע שאותם שהם בקמץ בלשון יחיד יהיו גם בלשון רבים בקמץ, כמו; מן מושב, מוצא, נאמר; מושבים, מוצאות. אבל אותם שהם בצרי יהיו בלשון רבים בשוא, כמו; מופת, מוקש, מופתים, מוקשים. וכלם בטעם מלרע.

ח׳וכבר ידעת תהפכות הקמץ והצרי בסוף, ונמצאים עם התי"ו, כמו; תושב, תושבים, אבל על הרוב אותם שהם עם תי"ו בראשיהם הם עם ה"א הנקבה, כמו; תולדה, תוכחה, וכן מנחי הקצוות תאמר תורה, תודה, מן ירה, ידה, ונמצאים בתי"ו בתחילה ובסוף, כמו; תועלת, תוחלת ומעטים נמצאים עם מ"ם בראש וה"א בסוף, כמו; מועצה, מורשה, והכלל כל שם שתמצא עם מ"ם או תי"ו בראש בנקדות החולם הם מנחי פ"א יו"ד, ושנים יוצאים מן הכלל והבאתי מרך (ויקרא כו לו), במעל ידיהם (נחמיה ח ו), שהם מהכפולים.

ט׳ומעטים נמצאים המ"ם בשורק כמו; מוסר, מוצק, גם נמצאים בלי תוספת אות עם ה"א הנקבה, כמו; שנה, עצה, דעה, לדה, ובסמיכות ישוב הצרי לשוא והקמץ לפתח, כמבואר במאמר הראשון בעקר השני, ונמצאים שנים בלי ה"א הנקבה, והם צא תאמר לו (ישעיהו ל כב), בול הרים (איוב מ כ) שרשם יצא יכל:

י׳ העקר השלישי. בביאור שמות נחי העי"ן [הבאים] בתוספת אות:

י״אא. דע כי רוב השמות נחי העי"ן הם בתוספת מ"ם הנקודה בקמץ, כמו; מקום, מלון, מנוס, ובסמיכות ובכנוי ישוב הקמץ לשוא כדינו בשלמים, כמו; מקום, מקומו, מלונו, מנוסי, לכן טועים האומרים בשיר של 'אדון עולם' והוא נסי ומנוסי המ"ם קמוצה, כי דינה בשוא מנוסי, כדין הקמץ המתהפך לשוא בכנויים, וכן נמצא משגבי ומנוסי, אך במשקל השיר הזה לא יתכן כי צריך להיות שם יתד, והוי"ו השרוקה [עם] שוא איננה יתד, לכן הוא טעות נפל בנוסחא ודינו להיות ומנוס לי, והחזנים הורגלו לומר והוא נסי ומנוסי מנת כוסי, כדי לעשות הרוז יפה, וכשיבאו עם ה"א הנקבה תמיד המ"ם שואית ושורק אחריה, כמו; משובה, מלוכה, מבוכה, וכן עם התי"ו בראש, כמו; תקומה, תלונה, ובזולת ה"א הנקבה לא יבאו זה המשקל בתוספת מ"ם או תי"ו לעולם:

י״בב. והכלל כל שם שתמצא במ"ם קמוצה מזו הגזרה בראש, ובארבע השתניותיו במ"ם או בתי"ו שואית, הרי הוא של נחי עי"ן ונמצאים שנים בתוספת תי"ו בסוף והם; נופת, ובושת, וכבר הודעתיך במאמר שלישי בעקר אחד עשר בסימן חמישי כי תי"ו כזאת תבא דגושה בכנויים, כמו; לבשתך ולבושת (שמואל א כ ל), וכן ראוי לומר מן נופת, נפתי, נפתך. ונמצא אחר בתוספת מ"ם בסוף, והוא רקם:

י״ג העקר הרביעי. בביאור שמות נחי העי"ן הבאים בלי תוספת אות:

י״דא. דע כי נמצאים שמות מגזרה זו זולת תוספת אות ואינם רק של שני אותיות, ותמיד פ"א הפעל נקודה באחת מן חמש תנועות [הגדולות] בקמץ, כמו; זר, צר, רע. ובצרי כמו; גר, צד, עד. ובחירק כמו; סיר, קיר, עיר. ובחולם אור, יום, טוב. ובשורק כמו; שור, דור:

ט״ו[ב.] אבל עם התנועות הקטנות לא נמצאים, ורובם אינם משתנים, והמשתנים משתנים באופנים מתחלפים, כמו; מן יום, יבא הרבוי וכנויו בקמץ, כמו; ימים, ימיו וכולי, וכן מן ראש, ראשים, ראשיו ואין זולתם.

ט״זוטוב יבא בסמיכות ובכנוי בשורק, כמו; טוב, טובו וכולי, וזהו כשהוא שם דבר, אבל כשהוא תואר לא ישתנה עיין בשרשי רבי דוד קמחי:

י״ז[ג.] (ב.) והקמוצים והצרוים לא ישתנו כלל, והסבה תתבאר לך במאמר זה בעקר ח', גם החרוקים והשרוקים רובם לא ישתנו, רק עיר, יבא ברבוי בנוע היו"ד, כמו; עירים, עירות, וכן שוק יבא ברבוי בנוע הוי"ו שוקים, וכן מן קוץ, קוצותיו (שיר השירים ה יא). ומן דוד, נמצא בסירות ובדודים (דברי הימים ב לה יג):

י״ח[ד.] וגם נמצאים בנוע היו"ד בלשון יחיד, כמו; בית, עין, זית, ליל, חיל, עיר, וכולם בטעם מלעיל, ולולי זה היתה צריכה היו"ד להיות דגושה כדין אחר תנועה קטנה, ובכל ארבע ההשתניות תנוח היו"ד בצרי, כמו; בית, ביתו. זית, זיתו, זיתים. ליל, לילו, לילות. (אלו, אלים) [אילו, אילים]. חיל, חילו. והרבוי בנוע היו"ד בלשון רבים חילים, וכן; מן עיר, ועירים (בראשית לב טז). והכנוי לגפן עירו (בראשית מט יא), בחירק, ומלה בתים מלה זרה מאד בהיות הדגש אחר התנועה גדולה והטעם מלרע:

י״ט[ה.] (ג.) גם נמצאים בוי"ו נעה בלשון יחיד, כמו; און, עול, מות, תוך, בקמץ ובסגול, ואין במשקלם בשלמים, כמו שזכרתי במאמר שלישי בעקר שני בסימן שביעי, ובסמיכות ובכנוי תנוח הוי"ו ברובם, כמו; בתוך העיר (בראשית יח כד), מות ישרים (במדבר כג י). וכן בכנוי לפני מותו (דברים לג א), אל תוכו (ויקרא כא לג) מהשבות אונך (ירמיהו ד יד), ובתוספת ה"א בסוף בנוע הוי"ו, כמו; מותה עולה, וכן נמצא אחר בוי"ו נעה בכנוי בעולה אשר עשה (יחזקאל יח כו), ושוא הוא ממשקל זה, אלא שהוקל ונהפך הסגול לשוא מפני נחות האל"ף כי דינו שוא:

כ׳העקר החמישי. בביאור שמות נחי למ"ד אל"ף:

כ״אא. דע כי רובם הם שלש שלשה נקודות, כמו; כלא, פלא, גבא, טנא, והולכים על דרך השלמים פעמים בכנוי בחירק, כמו; כלאו, פלאו, ובפתח, כמו טנאך (דברים כח ה):

כ״ב[ב.] ונמצאים על משקל פעל, כמו; צמא, צבא, ועל משקל פועל, כמו; גומא, סובא, ובא אחד בדגש, והוא כסא, ולא ישתנה בסמיכות, אבל בכנוי ישוב הצרי לשוא ויפול הדגש, כמו; כסאו, כסאך, וכן ברבוי, והוא בלשון נקבות שמה ישבו כסאות (תהלים קכב ה):

כ״ג[ג.] (ב.) וחטא (הוא ממשקל זה, ו)היה ראוי להיות חטא אלא שהוקל, כמו שהוקל (ממשקל) שוא ממשקל פעל כמו שבארתי. והנה חי"ת של חטא בצירי על דרך אותם של חמש נקודות, ולכן בכנוי יבא החי"ת בסגול חטאו, חטאם, כמבואר בעקר שלישי במאמר ראשון בסימן ששי, וברבוי חטאים, אבל ובדרך חטאים (תהלים א א), הוא תואר ממשקל הדגושים אשר לא ישתנו ותאמר בסמיכות ובכנוי הרבים חטאי (עמוס ט י), עמי וחטאיה ישמיד: (ישעיהו יג ט)

כ״ד העקר הששי. בביאור שמות נחי למ"ד ה"א:

כ״הא. דע כי שמות נחי למ"ד (הם) [ה"א] באים על הרוב בתוספת מ"ם או תי"ו בראש, ונקודים בחריק, ואחריהן שוא נח, כמו; מצוה, מנחה, תקוה, תכלה, ועל אותיות הגרון בפתח, כמו; מחצה, מחתה, תאוה:

כ״ו[ב.] וכל אלו הם ההאי"ן לנקבה, והראיה כי הם מלרע, ועוד כי ישוב לתי"ו רפויה בסמיכות ובכינויים כדין ה"א הנקבה, כמו; מצות יי (תהלים יט ט), מנחת יהודה (מלאכי ג ד), מצותו, תאותו, ומעטים נמצאים בה"א נוספת, כמו; מן עלה, מעלה ודומיהו שהם מלעיל, כמו שביארתי במאמר שלישי בעקר שמיני בסימן שני:

כ״ז[ג.] (ב.) אכן עם הה"א שרשית נמצאים הרבה, אבל תמיד סגול לפניה, כמו; מקנה, מקרה, משנה, ואם פ"א הפעל גרונית, כמו; מחנה, מעשה, ובזה הם נבדלים מה"א הנקבה והנוספת (שמותם) [שאותם] הם קמוצים, וגם לא ישתנו בסמיכות ובכנוי רק שהסגול ישוב לצרי, כמו; מחנה דן (במדבר ב כה), מרעה עדרים (ישעיהו לב יד), אכן עם תוספת תי"ו בראש לא נמצאה ה"א שרשית לעולם, ובכנויים תחסר הה"א מקנהו, משנהו, מעשהו, ההאי"ן עם הוי"ו לכנוי הזכר, כמו; ידהו, רגלהו, וכן מקני, מקנך, מקנם וכולי, בכולן תחסר הה"א:

כ״ח העקר השביעי. בביאור שמות נחי למ"ד ה"א הבאים בתוספת תי"ו או מ"ם בראש, ובתי"ו בסוף:

כ״טא. דע כי נמצאים שמות מזו הגזרה בתוספת מ"ם בראש ובתי"ו בסוף, כמו; משכית, מרבית, וגם בתי"ו בראש ובסוף, כמו; תבנית, תכלית:

ל׳[ב.] ודע כי ראויים להיות מרבייית תבנייית עם שלשה יודי"ן, האחת היא יו"ד המשך, כמו שהיא אחר למ"ד הפעל בבינוני מבנין הפעיל מפקיד מפקידה, והשנית היא במקום ה"א למ"ד הפעל כי שרשו רבה, בנה, והשלישית היא יו"ד היחס, כמו; עברית, מצרית, וכלם יבאו ברבוים ביו"ד נעה על משקל חמשיות, כמו שכתבתי במאמר שלישי בעקר שלש עשרה, ועוד אדבר בם בספר ההרכבה במלת מבליגיתי:

ל״א[ג.] (ב.) ונמצאים על זה המשקל שהתנועה האחרונה שורק, וזה דווקא עם תי"ו בראש, כמו; תרבות, תזנות, ונמצא עם המ"ם אנשי מצתך (ישעיהו מא יב), הנפרד ממנו מצות הראוי מנצות כי שרשו נצה, וכן בדברי משנה מלקות, מן לקה.

ל״בוזכור כי תמיד המ"ם והתי"ו שבראש אלו הם פתוחים אפילו בלא סבת אות גרונית, ונמצא אחר לבד בתוספת אל"ף בראש ואחותי באזניכם (איוב יג יז), שרשו חוה, והכלל כל שם שתמצא במ"ם או תי"ו בחירק או בפתח בראש, והאות שאחריה שואית ואינן מן השלמים דהיינו שאינו בו שלש אותיות נעות, הרי הוא מנחי למ"ד ה"א, ונמצא שנים לבד בתי"ו שואית בראש, והם תעלה (מלכים א יח לב), תלאה:

ל״גהעקר השמיני. בביאור שמות נחי למ"ד ה"א הבאים בלי תוספת אות בראש והם בה"א הנקבה בסוף:

ל״דא. דע כי נמצאים עוד שמות מגזרה זו עם ה"א הנקבה מהם הפ"א בקמץ, כמו; שפה, מנה, ומהם בצרי, כמו; מאה, פאה, וכלם ישתנו לשוא בראש כדינם:

ל״הב. אכן שמות נחי העי"ן הבאים על שני משקלים האלו לא ישתנו כלל, כמו; מן קמה, צרה, ובסמיכות קמת, צרת, וברבוי קמים, צרים, הקמץ לא ישתנה, וכן הצרויים מנחי העי"ן תאמר (צוד, שב, צידה, שבת) [ציד, שיב, צידה, שיבה], ובסמיכות צדת. שבת עבדך (בראשית מד לא) הצרי לא ישתנה, והטעם בזה כי נחי העי"ן צריכים תמיד תנועה גדולה להורות על וי"ו השרשית הנחה שאחרי הקמץ לפיכך לא ישתנו, אבל בשפה, מנה, פאה, מאה, שלא תבא התנועה הגדולה בפ"א הפעל להורות על נחות ישתנו, ותאמר שפת, פאת וכולי, וזכור זה כי הוא כלל גדול, ועוד אדבר מזה מגזרת הכפולים בעקר י"א בסימן רביעי, והבאים עם ה"א שרשית בסוף אבאר בעקר שאחר זה:

ל״ו העקר התשיעי. בביאור שמות נחי למ"ד ה"א הבאים עם שרשית בסוף:

ל״זא. דע כי השמות הבאים עם ה"א שרשית הם מעטים כמו גאה ורם (ישעיהו ב יב), ויצא מגוה (איוב כ כה), ובאים בסגול גאה מאד (ירמיהו מח כט), רעה דוד (שמואל ב טו לז), וברבוי תאמר גאים, רעים, ומן גאה בקמץ יבא הבוז לגא יונים (תהלים קכג ד) ביו"ד נעה, וכן מן גוה תהפך הוי"ו ליו"ד נעה, בסמיכות כמו בגוית (הארבה) [האריה] (שופטים יד ח), והרבוי מלא גויות (תהלים קי ו):

ל״ח[ב.] ודע כי נמצאים הרבה שמות בגזרה זו שתהפך בהם הה"א ליו"ד נחה בסוף ולפניה חירק, והם של ארבע מינים. (האחד שהתנועה הראשונה קמץ כמו; צלי, קלי, ובסמיכות ישובו לשוא צלי, קלי, נקי, וברבוי עניים, נקיים. והשני שהתנועה ראשונה שוא כמו; שבי, פרי, מרי, כלי, ולפעמים ישובו לסגל בהפסק מרי, כלי, לחי, וחצי לצרי ואמר וחצי (שמות כה י), ובכנוים שביך, מריך, תליך, או בחירק שביו, נשיך, וברבים שביהם, שביכם, פרים, או פרהם, ועיין ברד"ק משקל פעי. והשלישי שהתנועה שונה חולם כמו; חלי, חרי, עני, צרי, ובסמיכות ובכנוי ישובו לחטף קמץ חליו, אף על פי שהתנועה אחרונה אינה סגול (בדפוס איזנא נוסף: כמו שכתבתי במאמר שלישי בעקר רביעי סימן שני.), ואפילו [ב]לי סמיכות כל חלי, מה חרי, אל דמי לך. הרביעי שהתנועה ראשונה סגול כמו; משי, פתי, קרי, אל תהי מרי (יחזקאל ב, ח), ובכנוים תנוע היו"ד קרים, וכן אמר רבי שלמה בן גבירול באחד משיריו לבוש משים פירש המשי שלהם.) האחד שהתנועה הראשונה קמץ כמו; צלי, קלי. והשני שהתנועה הראשונה חולם כמו; חולי, עוני. הרביעי שהתנועה הראשונה בסגול כמו; שבי, פרי, כלי, וכשיבא אלו בכינויים תנוע היו"ד, כמו; שביך, פריך, כליך, וכן מן משי בכנוים תנוע היו"ד, וכן אמר רבי שלמה גבירול באחד משריו לבוש משים, פירש המשי שלהם. וההולמים ישובו לחטף קמץ בסמיכות אף על פי שהתנועה האחרונה אינה סגול כמו שכתבתי במאמר שלישי בעקר רביעי סימן שני ונמצאים בחטף קמץ אפילו בלי סמיכות, כמו כל חלי (דברים כח סא), מה חרי (שם כט כג):

ל״ט[ג.] (ב.) ואלו המשקלים שזכרתי יבאו לפעמים בתוספת תי"ו בסוף כמו; עמית, צפה הצפית (ישעיהו כא ה), ויש מהם בחולם בסוף כמו; אחות, חמות, ובסמיכות ובכנויים ישובו לשוא כמו; עמיתך, אחותך, חמותך וכולי, והשואים בלי סמיכות חנית, שבית, ולפעמים בשורק בסוף כמו; גלות, חזות, ופ"א הפעל בשוא כמו; שבות, פדות, וכבר כתבתי דרך רבויים במאמר שלישי בעקר שלש עשרה בסימן חמשי, ונמצאים בתוספת נו"ן בסוף כמו; רצון, קלון ודומיהם הוי"ו הנחה, היא במקום ה"א למ"ד הפעל והנו"ן נוספת, ונמצאים בתוספת נו"ן וביו"ד נעה במקום ה"א למ"ד הפעל כמו; בנין, ענין, קנין:

מ׳ העקר העשירי. בביאור שמות מנחי למ"ד ה"א הבאים משני אותיות:

מ״אא. דע כי יש שמות מגזרה זו שהם בלי תוספת אות ותחסר מהן ה"א למ"ד הפעל, אם כן אינם רק של שני אותיות. יש מהם תמיד קמוצים, ויש מהם תמיד פתוחים, ויש לפעמים קמוצים, ולפעמים פתוחים, והם נמנים על פי המסורת, כמו; אב, יד, דג, קו לקו (ישעיהו כא י), צו לצו (שם), וכל אלו מתערבים עם נחי העי"ן וכפולים, ובעקר שאחר זה אתן לך סימנים וכללים איך תכיר אלו מאלו, גם יש מהם נקודים בחירק וביו"ד נחה, והם השמות הנגזרים מהשרשים אשר עי"ן הפעל שלהם אחת מן אותיות וי"ה כמו מן שורש רוה, נאמר רי, אף ברי (איוב לז יא). ומן נחה, ני, מן בניהם קינה (יחזקאל לז לב). ומן ציה, וצי אדיר (ישעיהו לג כא). ומן כוה, כי תחת יפי (שם ג כד). בכלם היו"ד במקום ה"א שרשית והעי"ן נעדרת:

מ״בב. אמנם פי אינו מגזרת אלו, כי שרשו פה שתי אותיות לבד על משקל שה, והוא אחד בסמיכות, ובכנוי המדבר בעדו, רוצה לומר כי אין הפרש בין פי יי (במדבר יד מא), ובין פי המדבר אליכם (בראשית מה יב), וזה היה ראוי להיות פיי, ולכבדות שתי היודי"ן השליכו האחת, לפי הענין תכיר בכל מקום איזהו לסמיכות או לכנויי:

מ״גג. והכלל כל מה שאמרתי בעקר זה ובעקר שלפניו שכל שם של שני אותיות שהוא בתי"ו נוספת בסוף ולפניה חירק או שורק, או שהוא ביו"ד נחה בסוף, בין שהוא של שני אותיות נעות או של אחת או שיש בו יו"ד נעה אחר שני אותיות שרשיות, הרי הוא מנחי למ"ד ה"א, דו"ק ותמצא. ומה שאמרתי דוקא אחר שתי אותיות שרשיות להוציא השלמים ונחי העי"ן, כי כאשר תבא היו"ד בשלמים היא אחר שלש אותיות שרשיות, כמו חמישיות ודומיהם, ובנחי העי"ן היא תבא אחר האות הראשונה, כמו; בית, זית וכולי, גם לא כללתי בכלל זה כל שם שהוא בנו"ן בסוף ולפניה חולם, כמו; רצון, קלון, פן יטיעוך השמות שבהם הנו"ן שרשית ארון, אדון, וכן מדון מנחי העי"ן שרשי דו"ן:

מ״ד העקר האחד עשר. בביאור השמות מהכפולים הבאים בחסרון אות:

מ״הא. דע כי רוב שמות הכפל יבואו בחסרון אות כמנהג פעלי הכפל, וישארו בהם רק שני אותיות, כמו; דל, טל, סל, טף, ורובם פתוחים, ומהם קמוצים וידועים על פי המסורת, גם יש הרבה מהם בחולם כמו; עוז, חום, עול, קור, גם בצרי כמו; חן, שן, צל, וכל הקמוצים והצרויים הם נשתנים עם נחי העי"ן, ונחי הלמ"ד כמו שהראתיך במשקליהם ועקריהם:

מ״וב. והנני אתן לך סימן שתוכל להכיר איזה מהם נחי העי"ן, או נחי הלמ"ד, או כפולים, וזה שהכפולים דינם היה לבא בדגש להורות על הכפל של שתי אותיות, לבד אי אפשר להדגיש אחת מהם בדגש חזק, כי אין דגש חזק בראש המלה לעולם, כאשר יתבאר לך בפרק שירה בשיר ח'.

מ״זובסוף המלה לא יבא לעולם דגש, ולכן כשתמצא שם של שני אותיות, ולא ידעת מאיזה גזרה הוא, בזאת יבחן אם יוכל לסבול דגש בכנויו, או ברבויו, או עם ה"א הנקבה, אז הוא מהכפולים:

מ״חג. והמשל מן זך, אם תרצה לדעת מאנה הוא בא, הטל בסופו אות של רבויי, או של כנויי, או ה"א הנקבה, ותמצא זכים, זכיו, זכה. וכן מן חג, חגים, חגו. כלם בדגש אם כן הם מהכפולים, ומן דג, תאמר דגים, דגה הגימ"ל רפויה. אם כן הוא מן הנחים. וכבר נתתי לך סימן במאמר זה בעקר שמיני באיזה אופן תכיר נחי העי"ן מנחי הלמ"ד, ואמרתי כי נחי העי"ן לא ישתנו לעולם, ועל כן מאחר שתאמר מן דגים, דגי הים (בראשית ט ב). שהקמץ נשתנה לשוא, אם כן הוא מנחי הלמ"ד ושרשו גדה, ומן גר, תאמר גרים, גרו הצרי לא ישתנה. אם כן הוא מנחי העי"ן שרשו גור:

מ״טה. והכלל כל שם שתמצא שתי אותיות שרשיות והשנייה ברבוי ובכנוי ובנקבה, הרי מהכפולים ותמיד אחת מהתנועות הקטנות בראש, ואפילו אותם שהם קמוצים על פי המסורת, כמו; ים המלח (בראשית יד ג), תם וישר (איוב א א) ודומיהם, כשיבאו ברבוי ובכנוי ובה"א הנקבה הם פתוחים, כמו תמים תמה, והצרויים יבאו בחירק כמו; שן, שנו. חן, חנו. והחולמים יבאו עם שלש נקודות, כמו מן חוק, חקו. חקי, חקם. וכאשר יבא עי"ן הפעל נקודה בשוא אז פ"א הפעל בקמץ חטוף, כמו נהלת בעזך (שמות טו יג), וכן חקך (ויקרא י יג), חקכם, כמו שפירש רש"י על עזי וזמרת יה (שמות טו ב) אבל יפה תפש עליו רבי אברהם אבן עזרא עיין שם:

נ׳ העקר השנים עשר. בביאור השמות מהכפולים הבאים בתוספת מ"ם או תי"ו בראש:

נ״אא. דע כי הבאים בתוספת מ"ם בראש, על הרוב היא קמוצה במשקל שמות נחי העי"ן, אבל יש הפרש ביניהם שאותם בחולם בסוף כמו; מקום, מכון, מלון, ואלו הם בקמץ או בצרי בסוף כמו; מסך, מגן:

נ״בב. ועוד יש הפרש כי כמו [נחי] העי"ן הם משתנים מקמץ לשוא, כמו שידעת, ואלו לא ישתנו כמו; מן נגן, תאמר מגן, מגינים, מגיני. הקמץ לא ישתנה, והטעם כי הוא במקום דגש, על כן לא יוכל להשתנות כאשר כבר אמרתי פעם ופעמים שהדגושים לא ישתנו:

נ״גג. גם נמצאים מעטים במ"ם חולם על משקל נחי פ"א יו"ד, וגם באלו יש הפרש שאותם הם בקמץ, או בצרי בסוף כמו; מושב, מוקש, ואלו הם בפתח כמו; מן רדד, מעשה מורד (מלכים א ז כט). מן רכך, והבאתי מורך (ויקרא כו לו). והם מעט מזער:

נ״דד. אכן עם הנקבה הם רבים, והם טובים להכיר כי הם גדושי העי"ן כמו; מגילה, מחיתה, ועם תי"ו כמו; תפלה, תחנה, ונמצא אחד בתוספת מ"ם בסוף והוא חנם, מן חנן:

נ״ה העקר השלש עשרה. בביאור שמות של ד' או ה' אותיות:

נ״וא. דע כי נמצאים כפולים של ארבע אותיות רוצה לומר שבין שני אותיות כפולות שבסוף, יבא בפעם אחרת פ"א הפעל, כמו; מן ברר, ברבורים. מן בקק, בקבוק. מן צלל, צלצל. מן קדד, קדקד (ודומיהם):

נ״ז[ב.] ועוד נמצאים כפולים של ארבע אותיות ונכפלה בהם למ"ד הפעל, כמו; רענן, שאנן, חכליל, (ודומיהם, ונמצאים עם) [ועם] ה"א הנקבה (כמו) שערורה, וביו"ד נוספת שערוריה:

נ״ח[ג.] (ב.) ונמצאים כפולים של חמש אותיות רוצה לומר כפולים העי"ן והלמ"ד, כמו; ירק, ירקרק. ומן אדום, אדמדם. ומן אסף, אספסוף ודומיהם:

נ״ט[ד.] (ג.) ונמצאים של חמש אותיות שאין (אחת) דומה לחברתה כמו; שעטנז, צפרדע (ודומיהם), יש אומרים שהם מורכבים כמו; שעטנז, שוע טוע ונוז (תורת כהנים- קדשים פ"ד, פי"ח, ויבמות דף ה:). צפר דע, רוצה לומר שיודע הבקר. וכן של ארבע אותיות פלגש, פלג, אשה, ויותר נכון לומר כי הם שמות מלשון מצרי או בבלי או פרסי. וכלל אומר לך כי כל מלה אשר היא של (ד' או ה') [חמש] אותיות אינה מלשון הקדש, וכן פתשגן (אסתר ג יד), אדרכמונים, אחשתרנים (שם ח י), אחשדרפנים (שם ט) ודומיהם כאשר אבאר בהקדמת ספר ההרבכה.

ס׳(ד.) ויש שמות שיש בהם אל"ף בראש או נו"ן בסוף, ויש בהם מחלוקת אם הם שרשיות או נוספות, כמו; אבנט, חשמן, וכן ארגמן, ורבים באלה יש אומרים שהאלפי"ן והנוני"ן נוספות, באל"ף אזרוע, ובנון של זכרון:

ס״א[ה.] ואשר הם של ארבע אותיות נבדלות הם רבים מאד, כמו; כפתור, ספרד, גרזן, ברזל, גזבר, סרפד, טפסר ודומיהם. וכבר ידעת כי הקמוצים והצרויים בסוף ישתנו, ותראה בשלמים ותלמוד מאותן של שלש אותיות כי דרך אחד להם על הרוב:

ס״ב[ו.] (ה.) גם נמצאים מרובעים הבאים דגושים ברבוי והם אותם שהנקודה האחרונה פתח כמו; מן חשמל, נאמר הרבוי חשמלים. וכן כעין החשמלה (יחזקאל ח ב) דגושה הלמ"ד, וכן מן וגנזביו (דברי הימים א כח יא), נאמר גנזך, גנזכים. וכן מן ברב (סרעפי סרעף) [שרעפי שרעף] (תהלים צד יט) כלם פתוחים, וכן מן יאתיו חשמנים (תהלים סח לב), נאמר חשמן אגידיאו יר"ה. אשר בשמו חברתי הספר הזה ברומא. בשנת לרומא. כמבואר בהקדמה:

ס״ג (נשלם ספר הבחור:)