ספר הבחור, המאמר השלישיSefer HaBachur, Third Treatise
א׳העקר הראשון. בביאור מה היא הכוונה במלת משקל ואיך שוקלין את השמות:
1
ב׳הנה כבר כתבתי במאמר א' בעקר ג' שהסיכמו כל המדקדקים לשקול כל הפעלים על משקל פעל.
2
ג׳א. והנה כאשר עשו בפעלים כן עשו בשמות, והמשל כי שקלו ארץ על משקל פעל. וחכם, על משקל פעל. וכן אותם שהם בתוספת אות בראש או בסוף, כמו; משמר, על משקל מפעל. זכרון, על משקל פעלון. תפארת, על משקל תפעלת:
3
ד׳ב. וכן השמות הבאים מגזרת החסרים והנחים, עשו להם משקל פעל, רוצה לומר כאשר תחסר או תנוח אות מהשם, כן הסרו או הניחו אות אחת ממשקל פעל,(דפו"פ: והמשל כמו; מטע, משא, לפי שתחסר בם נו"ן השרש, והם בתוספת מ"ם בראש אמרו שהם ממשקל מעל, וכן מטרה, מתנה על משקל מעלה אשר בכל"ם תחסר פ"א הפעל, והם בתוספת מ"ם בראש, ובה"א הנקבה בסוף.) [דפו"מ: והמשל כמו מטע, לפי שתחסר בו נו"ן השרש, והוא בתוספת מ"ם, אמרו שהוא ממשקל מעל, וכן מטרה מתנה אשר בכל"ם תחסר פ"א הפעל, והם בתוספת מ"ם בראש ובה"א הנקבה בסוף, מתנה על משקל מעלה:]
4
ה׳ג. וכן בנחי פ"א יו"ד שנה, דעה, עצה, אשר (בכל) [בכלם] תחסר היו"ד פ"א הפעל, והם בה"א הנקבה בסוף הם על משקל עלה, וכן מנחי העי"ן כמו; אור, יום, על משקל פול. וכן סיר, קיר, על משקל פיל. זר, צר, על משקל פל:
5
ו׳ד. וכן כאשר באים אלו הנחים בתוספת אות, כמו; מקום, מלון, הם על משקל מפול. וכן תבנית, תרמית, על משקל תפעית. וכן כל השמות מכל הגזרות, אבל הזהר מאד בעשותך משקל שתדע איזה אות היא שרשית או שמושית (פן) [כי] יהיה לך למוקש (שמות כג לג), ובפרט בפעלים כמו ומוצא אני מר ממות (קהלת ז כו), משקלו פועל כי הוא בינוני מבנין הקל שרשו מצא, אבל מוצא רוח מאוצרותיו (תהלים קלה ז), שרשו יצא, והוא בינוני מבנין הפעיל, ומשקלו מועל:
6
ז׳ה. וכן בשמות (הנה) מפל בר (עמוס ח ו), על משקל מקל יד (יחזקאל לט ט), [הנה] (ו)מפל מחסרי פ"א נו"ן והמ"ם נוספת, ומקל מהשלמים והמ"ם שרשית, וכן מקום על משקל שלום. ומקום מנחי העי"ן ושלום מהשלמים, גם בסמיכות וברבויים אין הפרש ביניהם וישתנו נקודות אלו כאלו, באשר אבאר כל אחד ואחד במשקלו ובעקרו:
7
ח׳ העקר השני. בביאור סבות השתנות נקודות השמות ואיזה הם הנקודות המשתנות, ובאיזה נקודות הן משתנות:
8
ט׳א. דע כי הסבות המשנות נקודות השמות הם ארבע וסימנך סרנ"ך. סמיכות, רבוי, נקביות, כנויות, והתנועות המשתנות השמות הם ארבע והם; קמץ, צירי, סגול, חולם, והסימן קץ, ס"ח. וגם השוא באחת מהן, אך לא יחשב עמהן כי הוא אינו בכלל התנועות כאשר יתבאר בפרק שירה בשיר ששי:
9
י׳ב. ועקר השתנות הצרי והקמץ הוא לשוא, ובפרט כשהם באות הראשונה, אבל כשהם באות השנייה ישובו לפתח כמו; מן דבר, דבר יי (ירמיהו א ב). ומן [זקן], זקן ביתו (בראשית כד ב). וכן בקצת כנויי היחיד כמו; דברך, דברך, וישתנו לשוא בקצת כנויי הרבים ובסמיכתו, כמו; דברי, דברכם, דברכן, כאשר תראה כל זה אחר כך בעקר ז':
10
י״אג. והכלל כל שם מהשלמים שתנועתו הראשונה קמץ ישוב לשוא בכל ארבע השתניות הנזכרים, והוא הדין כשהתנועה הראשונה צרי, ואין הפרש ביניהם רק שהקמץ ישתנה לשוא בכל שם תהיה התנועה השנייה איזה תנועה שתהיה, אבל הצרי לא ישתנה רק כשתהיה התנועה השנייה קמץ:
11
י״בד. והמשל כשהתנועה הראשונה קמץ כמו; דבר, גדול, קציר, זקן, תאמר בסמיכות היחיד דבר, גדול, קציר, זקן. וכנוייו דברו, גדלו, קצירו, זקנו. וברבים דברים, גדולים, קצירים, זקנים. ובכנויים דבריו, גדוליו, קציריו, זקניו. אבל בסמיכות הרבים הם בחירק כמו; דברי, גדלי, קצרי, זקני. ואגלה לך הטעם במאמר זה בעקר ששי.
12
י״גויש ארבע שרשים על משקל פעל הבאים בסמיכות על משקל פעל, והם; ירך, כתף, גדר, גזל. כמו; ירך יעקב (בראשית לב כה), כתף המזבח, וגדר אבניו (משלי כד לא), גזל אח (יחזקאל יח יח):
13
י״דה. ואותם שהתנועה הראשונה צרי והשניה קמץ כגון; לבב, ענב, שער ודומיהם, ישוב הצרי לשוא בכל ארבע ההשתניות, והקמץ לפתח בסמיכות היחיד לבד. כמו; לבב, ענב, שער, לבבו, ענבו, שערו, לבבות, ענבים, שערות. אבל כשהתנועה השנייה אינה קמץ לא ישתנה הצרי שבראש, כמו; אפוד בד (שמואל ב ו יד), אבוס בר (משלי יד ד). אפודו, אבוסו. וכן בכל ארבע ההשתניות לא ישתנה:
14
ט״וו. ואותם שהתנועה השניה סגול, כמו; ספר, עגל, עשב ודומיהם, יבוארו בעקר שאחר זה ונמצאים בארבע נקודות, רוצה לומר בשני צרויים כמו; הילל בן שחר (ישעיהו יד יב), תבל וישבי בה (תהלים כד א), ולא יתרבו ולא יכונו. אבל תבל הוא (ויקרא יח כג), שהוא לשון תועבה, הוא בשש נקדות, והסימן; ארבעה הם קטני ארץ (משלי ל כד), שש הנה שנא יי (משלי ו טז), והמשכיל יבין. (ועוד סימן אחר על רוצה לומר כל תבל שהוא לשון ארץ הוא מלרע,) ומעטים נמצאים כשהתנועה הראשונה קמץ והשנית בסגול, כמו; און, מות, עול ודומיהם, ובכלם עי"ן הפעל וי"ו, ולכן ראוי לשומם בחשבון נחי עי"ן וי"ו, כאשר אבאר במאמר הרביעי בעקר הרביעי בסימן ה':
15
ט״זז. ודע שהתנועה השנית לא תשתנה לעולם רק כשהיא קמץ או צרי או סגול. הקמץ והצרי ישובו לפתח בסמיכות היחיד כאשר כתבתי לעיל, ושלשתם ישובו לשוא בסמיכות הרבים, ובקצת כנויי הרבים כאשר אבאר בעקר ששי, אבל בשאר השתניות לא ישתנו כלל חוץ מהסגול, כאשר אבאר בעקר שלישי:
16
י״ז
העקר השלישי. בביאור השמות שהם בסגול:
17
י״חא. דע כי לא תמצא שם שתנועתו הראשונה סגול אם לא שאף התנועה השנית היא סגול, כמו; בגד, קבר, חסד, עבד ודומיהם, והם החלק היותר רב מהשמות, ונקראים שמות של שש נקדות, והם לעולם בטעם מלעיל, ואינם משתנים בסמיכות היחיד כלל, כמו; בגד פשתים (ויקרא יג מז), חסד אל (תהלים נב ג), אבן בכנוי היחיד יהפך הסגול הראשון לחירק, והשני לשוא, כמו; בגדו, קרבו. אבל חסדו עבדו בפתח, בעבור החי"ת והעי"ן:
18
י״טב. ונמצאים רבים בפתח אפילו בלא סיבת אות גרונית, כמו; מן רגל, רגלו. ומן גפן, גפנו ודומיהם. אכן בשאר ההשתניות ישבו כלם על משקל השמות של שני קמצין, דהיינו כמו שתאמר מן דבר, דברים. דברי, דבריו. כן תאמר מן בגד, בגדים. בגדי, בגדיו. ומן חסד, חסדים. חסדי, חסדיו:
19
כ׳ג. ודע כי יש שמות מאלו של שש נקודות שבאים לפעמים בהם נקודות כמו נדר, חמשה מהם נדר בחמש נקודות ושאר בשש נקודות. וכן שכל חמשה מהם בשש נקדות, ושאר שכל בחמש נקדות, וכן רבים כיוצא באלה וידועין על פי המסורת, ואביא כל אלה בחבורי הגדול אשר טרם התחלתי בו זה שלשים שנה, וטרם הולדו קראתי שמו ספר הזכרונות:
20
כ״אד. גם נמצאים הבאים לעולם בחמש נקדות, כמו; ספר, עגל, עשב, חלב, חלק, רובם עם החי"ת והעי"ן, אבל שם שתהיה בו התנועה הראשונה סגול, והשנייה צרי זה לא נמצא לעולם כאשר רמזתי בראש זה השרש:
21
כ״בה. ודע כי בשני דברים נבדלים השמות של שש נקדות מאותם שהם לפעמים או תמיד בחמש נקדות, האחד כשיבאו אותם של שש נקדות בהפסק, דהיינו אתנח וסוף פסוק ישוב הסגול הראשון לקמץ, כמו; אף לך ארץ (תהלים פט יב), וערם יכסה כבגד (יחזקאל יח ז), ויש שישתנה אפילו בזקף כמו; יהיה לי עבד (בראשית מד יז), וכן מתחרה בארז (ירמיהו כב טו), ויש מהם שאפילו באתנח וסוף פסוק לא ישתנו לעולם, כמו; מלך, תבן ודומיהם. ונמצא ארץ שלא ישתנה בארבע מקומות וכולי במשלי ובתלים, וכן כל כסף משתנה, חוץ מן נחפה בכסף (תהלים סח יד), שהוא בסגול באתנח, והכלל הטעמים מן איוב משלי תלים יש להם דינים אחרים, כמו שתראה בספר טוב טעם. אבל אותם של חמש נקודות לא ישתנו לעולם לקמץ בהפסק:
22
כ״גו. וההבדל השני הוא שאותם של שש נקדות יבאו בכנוי היחיד לפעמים בחירק, ולפעמים בפתח כמו שכתבתי לעיל, אבל של חמש נקודות יבאו לעולם בחירק, ואפילו עם אותיות הגרון לא ישתנה החירק על הרוב, כמו ; מן עשב, עשבות הרים (משלי כז כה). ומן עקב, עקבות משיחך (תהלים פט נב). ויש ישתנה לסגול כמו; חלקו, עגלו, חלבו, ובסמיכות הרבים חלקי, עגלי, חלבי וכולי, ובזה האופן תוכל להכיר אלו מאלו:
23
כ״דז. ודע כי כל אלו שש נקודות כשיהיה למ"ד הפעל חי"ת או עי"ן ישובו הסגול השני לפתח, כמו; צמח, פרח, שבח, שבע, רבע, ואם יהיה עי"ן הפעל חי"ת או עי"ן, ישובו שני הסגולים לפתח, כמו; שחל, נער, בער, נחל, שחר ודומיהם, אבל פחם, וגחל, וכחש, המה ממשקל הדגושים, רוצה לומר אם לא היתה החי"ת היו על משקל גנב, שבת, והראייה כי לא ישתנו ברבויים ונאמר גחלים, בנים, כחשים, כי השמות הדגושים לא ישתנו כאשר הראה בעקר ה':
24
כ״הח. ועוד כי הם כלם מלרע והפתוחים כלם תמיד מלעיל, כמו אותם של שש וחמש נקודות, ובזה גם הם נבדלים מאותם של שני קמצין, (דפו"פ: כי אותם הם תמיד מלרע) [דפו"מ: כי הם אותם בטעם מלרע], כמו; זהב, דבר, עשן, ויש מעטים יוצאים מן הכלל:
25
כ״ו
העקר הרביעי. בביאור משקלי השמות שתנועתם הראשונה חולם:
26
כ״זא. דע כשהתנועה הראשונה חולם היא תשוב לקמץ חטף בכנויי היחיד וברבויו ובסמיכותו ובכנויו, אבל בתנאי שהתנועה השנית תהיה סגול ולא נקודה אחרת, כמו; אזן, קדש, חדש ודומיהם, כמו; אזנו, קדשו, חדשו, אזנים, אזני, אזניו וכולי, אבל בסמיכות היחיד לא ישתנו, כמו; אזן אהרן (שמות כט כ), (קדש ליי (שמות כח לו)) [קדש יי (ויקרא יט ח)] ודומיהם:
27
כ״חב. וכשהתנועה השנית אינה סגול כמו; אוצר, כוכב, עולל ודומיהם, החולם שבראש לא ישתנה כלל, והקמץ או הצרי שבסוף כתבתי דרך השתנותם בעקר שני בסימן שני. והנה כתבתי בשמות של שש נקדות בעקר שלישי בסימן ז' שבשביל חי"ת או עי"ן ישוב הסגול שבסוף לפתח, תדע שכן הכלל גם פה, כמו; אורח, כובע, תאמר ארחו, כבעו וכולי. אבל כשעי"ן הפעל אחת מאותיות הגרון אז ישוב החטף קמץ תחת עי"ן הפעל, ופ"א הפעל בקמץ, כמו; מן אהל, ויט אהלה (בראשית לה כא). ומן תואר, מה תארו (שמואל א כח יד). ויש הפ"א בחולם ותארו מבני אדם (ישעיהו נב יד):
28
כ״ט
העקר החמישי. בביאור משקלי השמות של שאר הנקדות בכלל:
29
ל׳א. דע כי השמות שתנועתם הראשונה שורק הם מעטים, כמו; מנים ועגב (תהלים קנ ד), עגיל וכומז (במדבר לא נ), ועם קמץ חטוף לא נמצא רק אחד לבד, והוא מעשה ידי אמן (שיר השירים ז ב), אם כן לא נשאר לי לבאר רק הפתח והחירק ושלש נקדות, ואתן לך כלל אחד מספיק בכלן, ואומר מאחר שאלו השלשה המה נקדות קטנות ראוי לבא תמיד אחריהם דגש כאשר יתבאר לך בפרק שירה שיר החמישי. על כן השמות הדגושים לא ישתנו כמו; אביר, כביר, גנב, סלם, תאמר בסמיכות אביר הרעים (שמואל א כא ח), כביר כח (איוב לו ה), ובכנוי אבירו, כבירו, ויש מעטים יוצאים מן הכלל ומשתנים:
30
ל״אב. ודע כי השמות שהם בשוא בראש לא ישתנה השוא לעולם, כמו; דבש, גביר, זאב, חמור, גבול, ומה שנמצא אכלתי יערי עם דבשי (שיר השירים ה א), אומרים שהוא ממשקל אחר כאשר נמצאים בכל משקלי השמות יוצאים מכלל חבירהם, ועוד אדבר מהם בהקדמתי לספר ההרכבה:
31
ל״בג. ודע כי גם התנועה שאחר השוא שבראש לא תשתנה רק כשהיא קמץ, כמו; כתב, יקר ודומיהם, וכבר ביארתי בעקר שני בסימן שני דרך השתנות הקמץ, (וכיבאו) [וכשיבאו] אלו בסמיכות הרבוי, ישוב השוא שבראש לחירק, כמו; כתבי, יקרי, והטעם אבאר בעקר שאחר זה:
32
ל״גהעקר הששי. בביאור הקדמה אחת לכנויי השמות:
33
ל״דא. הנה צריך שאקדים לך כלל גדול בדין השוא כי הוא עקר ויסוד בשמוש הכנויים ובפרט בשלמים, וכבר ידעת כי לא יבאו שני שואין זה אחר זה בראש התיבה לעולם, וכבר הודעתיך בעקר השני בסימן שני כי הקמץ והצרי ישובו לשוא בראש כל שם:
34
ל״הב. וכן דינם לפעמים באמצע, ולכן כל שם שתחילתו שוא או כשיבא שוא בסבת אחת מארבע התשתניות אשר ביארתי בראש עקר שני, ויהיה אחר השוא ההוא קמץ או צרי, ותקרה איזה סבה אחרת שצריך לשנות הקמץ או הצרי לשוא, ויהיה אז שני שואין בראש התיבה, וזה אי אפשר לכן ישוב השוא הראשון לחירק. והמשל מן דברים, זקנים, הנה כשיבואו בסמיכות תפול המ"ם, כמו שיתבאר במאמר זה בעקר אחד עשר, וצריך אז להקל התנועות, ולהפך הקמץ או הצרי לשוא כדינם, ויהיו אז שני שואין בראש המלה, ותאמר דברי, זקני, וזה אי אפשר לכן נהפך השוא הראשון לחירק, ותאמר דברי, זקני:
35
ל״וג. וכן בכנויי הרבים תאמר כל הכנויים בשוא בראש כמו; דבריו, זקניו, דבריך, זקניך, חוץ מן אותם שבסופם מ"ם או נו"ן שבעבורם צריך להלק התנועות, ולהפך הקמץ או הצרי לשוא, ויהיו אם כן שני שואין דבירהם, זקניהם, על כן נהפך השוא הראשון לחירק ותאמר דבריהם, זקניהם וכו':
36
ל״זהעקר השביעי. בביאור הכנויים:
37
ל״חא. דע כי לכל שם עשרה כנויים, והאותיות המשמשות בהם הם ששה, וסימנם הכנויים, והא לך עשרת הכנויים על הסדר מן דבר, תאמר דברו, דברך, דברי, דברם, דבריכם, דברנו, דברה, דברך, דברן, דברכן:
38
ל״טב. הלא תראה כי האות הראשונה בכלן בשוא, והשנייה בקמץ חוץ מן אותם שסופם מ"ם או נו"ן, שבהם נהפך הקמץ שבעי"ן הפעל (לפתח) [לשוא], וזה מפני רבוי תנועתם על חבריהם, והא לך כנוי הרבים מן דברים, תאמר דבריו, דבריך, דברי, דבריהם, דביכם, דברינו, דבריה, דבריך, דבריהן, דבריכן:
39
מ׳ג. הלא תראה בכל"ם האות הראשונה בשוא חוץ מן אותן שסופן מ"ם או נו"ן שהם בחירק, כדי שלא יבאו שני שוואין בראש התיבה, כמו; שכתבתי בעקר שלפני זה, ובכל"ם יו"ד קודם אות הכנוי להורות על הרבוי:
40
מ״אד. ודע כי הכנויים הנסמכים אל השמות מורים תמיד על הקנין, רוצה לומר שהשם ההוא הוא קנין למי שיבא עליו, הכנוי בלשון אשכנז; מיין, דיין, זיין וכולי, [ובלשון לעז; מיאו, טואו, טואו, או דימי, דיטי, דיקלוילו] כמו; עבדו, אמתו, רוצה לומר עבד שלו, אמה שלו. אבל הכנויים הנסמכים אל הפעלים הם מורים על הפעול, כמו; פקדו, פקדך, פקדני, בלשון אשכנז; איך דיך, מיך. [ובלשון לעז; מי, טי, קווילו וכולי] רוצה לומר פקד אותו, פקד אותך, פקד אותי, כאשר אבאר לך בפרק הכנויים באר הטב:
41
מ״ב(ב.) והנה שבעה האותיות אשר ישמשו בראש השמות סימנם מש"ה וכל"ב, ולפי שבעבורם לא ישתנו נקודות השמות, לכן אין צריך לבארם פה, אבל יתבאר דינם בפרק נהשמושים:
42
מ״ג
העקר השמיני. בביאור משקל השמות הנקביים:
43
מ״דא. דע כי השמות הבאים בלשון נקבה הם על הרוב בה"א בסוף, והאות שלפני הה"א בקמץ, וטעם התיבה באותה אות שבה הקמץ, כמו; צדקה, חכמה, גזלה, אכילה, שמלה, עבודה, מלוכה, בהלה, ובסמיכות תשוב הה"א לתי"ו, והקמץ לפתח, אבל התנועות האחרות לא ישתנו כלל, רק אותם שהם על משקל פעלה, כמו; צדקה, ברכה, תאמר בסמיכות צדקת יי (דברים לג כא), ברכת יי (בראשית לט ה), הכ"ף בדגש קל כדין אותיות בג"ד כפ"ת אחר שוא נח על הרוב, ובכנוי ברכתו, הכף רפויה, צדקתו וכולי:
44
מ״הב. והסבה בזה לפי שהקמץ הראשון יהפך לשוא, על כן צריך להפך השוא הראשון לחירק, כמו שכתבתי בעקר ששי, אבל המשקלים האחרים לא ישתנו, כמו; חכמה, חכמתו, גזלה, גזלתו, אכילה, אכילתו ודומיהם:
45
מ״וג. והכלל כי לה"א הנקבה בסוף השמות שני סימנם, האחד תמיד יבא קמץ לפניה, והסימן השני הוא שצריך שיהיה הטעם באותה אות אשר בה הקמץ, רוצה לומר שתהיה התיבה בטעם מלרע, ואם יחסר לה אחד מאלו השנים אינה לנקבה, רק היא נוספת או שרשית, כמו; קרא לילה (בראשית א ה), נחלה מצרים (במדבר לד ה), ארצה שעיר (בראשית לב ג), ודומיהם שהטעם בהם אינו בסוף בכלן הה"א נוספת:
46
מ״זד. וההאי"ן אשר הם שרשית הם מנחי למ"ד ה"א, כאשר אבאר במאמר הרביעי בעקר השביעי בסימן ב' וג' ושם אתן לך כללים איך תכיר הה"א הנוספת מהשרשיות:
47
מ״ח
העקר התשיעי. בביאור הרבוי מהשמות הנקביים:
48
מ״טא. דע כי השמות הבאים הבאים בלשון נקבות רבות על הרוב יבאו עם תוי"ו בסוף, והאות שלפניה נקוד בחולם עם וי"ו נחה, כמו; צדקות, ברכות, חכמות ודומיהם, ובסמיכות צדקות יי (שופטים ה יא), ברכת אביך (בראשית מט כו), אבל חכמות שרותיה (שופטים ה כט), בפתח מפני אות הגרון:
49
נ׳ב. ולפעמים הוי"ו כתובה ולפעמים אינה כתובה, וזה נקרא מלא או חסר על פי המסורת, וכן רבוי הזכרים נמצאים חסרי יו"ד, הרבוי כמו; התנינם ג' חסרים בלשנא, וצדיקם כל אורייתא כתיב כן חסר יו"ד אחרינא, וכאלה רבים מאד [דפו"מ: כאשר אבאר בחבור מסורת המסורת אם ירצה השם]:
50
נ״אג. ויש שמות שהם בלשון יחידה עם ה"א הנקבה ויבאו ברבויים עם יו"ד מ"ם בסוף על דרך רבוי הזכרים, כמו; מן שנה, שנים. נמלה, נמלים. ודומיהם, כמו שיבאו שמות זכריים לפעמים על דרך [רבוי הנקבות] כמו אב, אבות. וכן בור, בורות. ודומיהם, ויש מהם שיבאו בשניהם, ר"ל על דרך רבוי הזכרים ועל דרך רבוי הנקבות, כמו; מן חגור, חגורים וחגורות. דור, דורים ודורות. וכל זה יתבאר הטיב בפרק המדות:
51
נ״ב העקר העשירי. בביאור שמות נקביים הבאים בלשון יחידה עם תי"ו בסוף:
52
נ״גא. דע כי כמו שבבינוני יבא גוף היחידה על שני משקלים פוקדה, או פוקדת. מפקדה, או מפקדת. וכן כלם, ועל הרוב יבאו על משקל פוקדת כמו שבארתי [דפו"ר: במאמר ב' בעקר א' בסימן ד'], כך יבאו גם כן השמות בלשון נקבה בשני משקלים הללו, אמנם על הרוב יבאו עם הה"א בסוף כמו שבארתי לעיל בעקר השמיני, ובעקר שאחר זה אבאר קצת הפרש שביניהם:
53
נ״דב. ועתה דע כי יש שמות נקביים יבאו בתי"ו בסוף, והאות שלפניה נקודה בסגול, כמו; קטורת, שבולת, ועל הרוב יבאו שני סגולים לפניה כמו; אדרת, עטרת:
54
נ״הג. ודע כי לא יבאו רק בשני משקלים הללו, רוצה לומר בשני סגולים, או בחולם וסגול לפניו תי"ו הנקבה, וכן כשיבאו בתוספת מ"ם בראש מגערת, משקולת, וכן בתוספת תי"ו בראש כמו; תחבושת, תפארת, והנקודה שלפני החולם או הסגול לא תשתנה לעולם בין שאחריה דגש או לא:
55
נ״וד. ודרך השתנותם ונקודתם כשיבאו עם אותיות הגרון, וכשיבאו בהפסק, וכל הענינים תלמוד ותבין מן השמות של שלשה אותיות הבאים על משקל אלה שהם בחולם ובסגול, כמו; קטורתי ודומיהם, הולכים על משקל חדש, קדש. רוצה לומר שהחולם ישוב לקמץ חטוף כמו קטרתו, כמו שכתבתי בעקר הרביעי:
56
נ״זה. ואותם שהם [בשני] סגולים כמו עטרת, הולכים על משקל אותם של שש נקודות עיין (כמו) [במה] שכתבתי בעקר שלישי ורביעי.
57
נ״חאכן דע כי הסגול הראשון לא ישוב לעולם לחירק רק לפתח, כמו עטרתו, תפארתו וכולי. כמו; רגל, רגלו ודומיהם:
58
נ״טהעקר האחד עשר. בביאור כנויי השמות הנקביים אשר סופם ה"א או תי"ו ובביאור ההפרש שביניהם:
59
ס׳א. דע כי אותם שסופם ה"א הנקבה כשיבאו בכנויים תהפך הה"א לתי"ו רפויה, כמו; מן צדקה, צדקתו, צדקתי, צדקתם וכן כלם, אבל אותם שסופם תי"ו יבאו בכל כנויי היחיד בתי"ו דגושה, כמו; מן עטרת, תפארת, נאמר עטרתו, תפארתו, עטרתם, תפארתם. ובזה תכיר אלו מאלו, ובלשון רבות תחסר תי"ו הנקבה כאשר יתבאר, ולכן צריך שנאמר כי מלחמתו, משמרתו ודומיהם הנפרד מהם מלחמת, משמרת, כי אלו היה הנפרד מלחמה, משמרה, היה הכנויי מלחמתו, משמרתו, בתי"ו רפויה (דפו"פ: ואותם שהם עם ה"א נוספת בסוף יבואו בכנוי בחסרון ה"א, כמו; מן מקנה, מקנך מקני וכולי, מקניו, מקניך, מקני וכולי, אבל בשאר הכנוים תנוע הה"א, מקנהו, מקניה, מקניהם, מקניהן):
60
ס״אב. ודע כי הנקבות הרבות יבאו עם כנויים בשני סימני הרבוי, ביו"ד רבוי הזכרים, ובתי"ו רבוי הנקבות, כמו; צדקותיו, צדקותיך וכולי. וכן אף הבאים בכנויי היחיד בתי"ו דגושה כמו שכתבתי, הלא המה יבאו בכנויי הרבים בתי"ו רפויה, כמו; מלחמתיו, משמרותיו, וזה לסבת החולם כי אין ראוי לבא אחריו דגש:
61
ס״בג. ודע כי השמות שהם בלשון רבות כמו; שפחות, צדקות ודומיהם, יבאו עם כנויי הנסתרים בשני אופנים, האחד עם מ"ם הכנוי אחר וי"ו תי"ו הרבות, כמו; שפחותם, צדקותם. והשני עם ה"א אחר וי"ו תי"ו הרבות, כמו; שפחותיהם, צדקותיהם. אבל שפחתם, צדקתם, הם כנויים של הנקבה היחידה, כמו שכתבתי לעיל, וזהו מה שפירש ר' שלמה ירחי על ותכל תלונתם (במדבר יז כה), וזה לשונו 'ויש חלוק בין תלונתם לתלונותם, תלונתם תלונה אחת, תלונותם שם דבר בלשון יחיד ואפילו הן תלונות הרבה' עד כאן לשונו, והנה לא פירש הרב ההפרש שבין תלונתם לתלונותם.
62
ס״גוהנני אבאר ההפרש שביניהם במשל, הרי ראובן ושמעון שיש להם שפחה אחת, נאמר עליה זאת היא שפחתם של ראובן ושל שמעון, וכשיש לכל אחד מהם שפחה אחת נאמר עליהן שפחותם, וכשיש לכל אחד מהם שנים או שלשה שפחות נאמר עליהן שפחותיהם, וכבר יעדתי לחבר ספר אחד ואבאר בו כל דברי רש"י ז"ל אשר דבר בדקדוק בפירוש התורה אם יאריך השם יתברך חיי:
63
ס״ד העקר השנים עשר. בביאור השמות אשר בהם תוספת אות על שלש אותיות שרשיות:
64
ס״הא. דע כי האתיות הנוספות בשמות הם ששה וסימנם האמנת"י, לפעמים יתוספו בראש, ולפעמים בסוף, ולפעמים בשניהם, אבל לא יתוספו רק בשמות הנגזרים מן הפעל כאשר יתבאר בפרק המינים במין השני, והנני אבאר אחת בשני העקרים האחרונים דהיינו כל עקר שלש אותיות:
65
ס״וב. הה"א לא תמצא נוספת בראש השמות השלמים כי אם (בשני שמות והם רוה, ושמע, ומן רוה נמצא כי היתה הרוחה, ו)מן שמע נמצא להשמעות אזנים (יחזקאל כד כו), ואין עוד בשלמים, אבל בשמות שאינן שלמים נמצאו יותר כאשר יתבאר במקומם, אכן בסוף השמות נמצאו שלש מיני ההי"ן קצתם שרשיות קצתם לנקבה קצתם נוספות, כאשר בארתי בעקר השמיני:
66
ס״זג. האל"ף הבא נוספת בהרבה מקומות, ועל הרוב היא נקודה בסגול, כמו; אצבע, אשגב, אשכול, אגרוף, ולפעמים בפתח כמו; אבנט, אברך, אכזיב, ותמיד שוא נח אחר אותיות האמנתי, ויש מהם שהאל"ף בהם שרשית והם בכלל שמות של ארבע אותיות, ואדבר בם במאמר שאחר זה בעקר שלש עשרה. ודע כי רוב השמות שהם בתוספת באחת מאותיות האמנת"י לא יבאו עם ה"א הנקבה רק במקומות מעטים, כמו; משמרה, תפארה, ודומיהם מעטים מאד:
67
ס״חד. ועוד דע כי לא תבא בסוף השמות אל"ף נוספת בלשון עברי, אך בלשון תרגום תבא לרוב כמו; מלכא, עבדא, אכן נמצאים באל"ף שרשית בסוף כמו; כסא, פלא, והם מנחי למ"ד אל"ף ושם אבארם, וגם נמצאים באל"ף במקום ה"א, כמו; כמטרא לחץ (איכה ג יב), קראן לי מרא (רות א כ):
68
ס״טה. המ"ם תבא נוספת בראש השמות, ועל הרוב נקודה בחירק ושוא נח אחריה ותנועה האחרונה קמץ, כמו; משכן, מקדש, ובחולם כמו; מזמור, מכלול, וכשאחרי המ"ם אות גרונית אז המ"ם פתוחה, כמו; מאכל, מחשוף, ואפילו זולת אות גרונית, ואז יבאו דגושים על הרוב ברבוי ובכנוי, כמו; מטעם, מדבר, מחמד, תאמר; מטעמו, מדברו, מחמדו, מטעמים, מרבדים, מחמדים. וגם בחירק נמצאים דגושים מעטים, כמו; מן משגב, משגבי. וכל אלו הדגושים הם בתנועה אחרונה בפתח, אבל בקמץ או בחולם בסוף לא יבאו לעולם דגושים:
69
ע׳[ו. כבר] (וכבר) ידעת כי הקמוצים יבאו בסמיכות בפתח, כמו; מקדש יי טמא (במדבר יט כ), משכן יי (שם יג), מכל מאכל פרעה (בראשית מ יז), ויש שיבאו עם ה"א הנקבה בסוף והמ"ם בחירק או בפתח או בסגול, כמו; מלחמה, ממלכה, ממשלה, ובסמיכות מלחמת כנען, ממלכת עוג (דברים ג י), לממשלת היום (בראשית א טז), ונמצא זה המשקל גם כן בלי סמיכות, כמו; מסגרת טפח (שמות כה כה), את המגערת (דברים כח כ), או בחולם, כמו משקולת, מחגורת, וכבר כתבתי דינם בעקר העשירי. ונמצאים שמות באים בתוספת מ"ם בסוף, כמו; פתאום, שלשום, ודומיהם מעטים, אבל המ"ם הבאה בסוף השמות להורות על לשון רבים, כמו; דברים, זכרים, אינה נקראת נוספת רק שמושית, ולפניה חירק גדול, רוצה לומר עם יו"ד, וכשיבא השם ההוא בסמיכות תפול המ"ם ותשאר היו"ד לבדה, והאות שלפניה נקוד בצרי כמו; זקני, דברי:
70
ע״א העקר השלש עשרה. בביאור נקודות השמות אשר בהם תוספת נו"ן או תי"ו או יו"ד בראש ובסוף:
71
ע״בא. הנו"ן לא תתוסף בראש השמות רק מעטים נמצאים בשמות עצמים, כמו; נפתלי נמרוד, ודומיהם:
72
ע״גב. אכן בסוף תתוסף לרוב, ועל הרוב פ"א הפעל בחירק, כמו; זכרון, שלטון, ובקמץ בסוף, כמו; פשתן, חרצן, גם נמצאים מעטים בקמץ חטוף בראש או בקבוץ, כמו; קרבן, שלחן, ואלו יבאו ברבוי הנקבות, כמו; קרבנות, שלחנות, ונמצאים רבים שהנו"ן בהם שרשית, והם בכלל השמות של ארבע אותיות, כמו; השמן, דרבן, ואדבר בם במאמר שאחר זה בעקר שלש עשרה, גם נמצאו מהם הרבה דגושים, כמו; זכרון, שברון, גם כשעי"ן הפעל בשוא, כמו; קלשון, קמשון, ודומיהם מעטים הדגושים:
73
ע״דג. התי"ו תתוסף בראש השמות, ועל הרוב היא נקודה בפתח אפילו בלא סבת אות גרונית ושוא נח אחריה, והתנועה האחרונה היא שורק על הרוב, כמו; תמרוד, תמרוק, תענוג, גם בחירק או בצירי נמצאים מעטים תלמיד, תבריך, תרשיש, תשביץ, ונמצאה התי"ו בחירק, כמו תדהר, גם נמצאים בתי"ו בראש ובסוף, כמו; תלבושת, תפארת, וכלם בטעם מלעיל:
74
ע״הד. ונמצאים בתוספת תי"ו בסוף ולא בראש, והאות שלפניה בשורק, ופ"א הפעל עם פתח, כמו; מלכות, גבהות, מרדות, שחרות, ונמצאים שהפ"א בחירק, כמו; רפואת, שפלות, עקשות, גם שהפ"א שואית ואחריה חירק, כמו; ידידות, מרידות, וראוי לומר הרבוי מכלם ביו"ד נעה, כמו; שמצאנו מן מלכות, ארבע מלכיות (דניאל ח כב), כן נאמר שכליות, עקשיות, גבהיות:
75
ע״וה. ונמצאים בתוספת תי"ו בסוף וחירק לפניה, כמו; גפרית, שארית, ראשית, חמשית, ודומיהם גם אלו יבאו ברבויים ביו"ד נעה על משקל חמישיות הנמצא בתלמוד, ונאמר ראשיות, ובפרט אותם שלמדיהם ה"א, כמו שאבאר במאמר ד' בעקר שביעי:
76
ע״זו. היו"ד לרוב נמצאת נוספת בראש השמות העצמיים, כמו; יצחק, יעקב, יצהר ודומיהם, גם נמצא ילקוט, וינשוף, ונמצא בחולם (ועורב) וינשוף [ועורב (ישעיהו לד יא)] על משקל ספיר ויהלום (שמות כח יח), ובסוף שמות העצמיים נהרי, נערי ודומיה מעטים, אבל יהודי, מצרי [עברי] ודומיהם, היודי"ן אינם נוספת רק הם ליחס כאשר יתבאר בפרק המינים:
77
ע״חנשלם המאמר השלישי:
78