ספר הבחור, המאמר הרביעי י״אSefer HaBachur, Fourth Treatise 11
א׳ העקר האחד עשר. בביאור השמות מהכפולים הבאים בחסרון אות:
1
ב׳א. דע כי רוב שמות הכפל יבואו בחסרון אות כמנהג פעלי הכפל, וישארו בהם רק שני אותיות, כמו; דל, טל, סל, טף, ורובם פתוחים, ומהם קמוצים וידועים על פי המסורת, גם יש הרבה מהם בחולם כמו; עוז, חום, עול, קור, גם בצרי כמו; חן, שן, צל, וכל הקמוצים והצרויים הם נשתנים עם נחי העי"ן, ונחי הלמ"ד כמו שהראתיך במשקליהם ועקריהם:
2
ג׳ב. והנני אתן לך סימן שתוכל להכיר איזה מהם נחי העי"ן, או נחי הלמ"ד, או כפולים, וזה שהכפולים דינם היה לבא בדגש להורות על הכפל של שתי אותיות, לבד אי אפשר להדגיש אחת מהם בדגש חזק, כי אין דגש חזק בראש המלה לעולם, כאשר יתבאר לך בפרק שירה בשיר ח'.
3
ד׳ובסוף המלה לא יבא לעולם דגש, ולכן כשתמצא שם של שני אותיות, ולא ידעת מאיזה גזרה הוא, בזאת יבחן אם יוכל לסבול דגש בכנויו, או ברבויו, או עם ה"א הנקבה, אז הוא מהכפולים:
4
ה׳ג. והמשל מן זך, אם תרצה לדעת מאנה הוא בא, הטל בסופו אות של רבויי, או של כנויי, או ה"א הנקבה, ותמצא זכים, זכיו, זכה. וכן מן חג, חגים, חגו. כלם בדגש אם כן הם מהכפולים, ומן דג, תאמר דגים, דגה הגימ"ל רפויה. אם כן הוא מן הנחים. וכבר נתתי לך סימן במאמר זה בעקר שמיני באיזה אופן תכיר נחי העי"ן מנחי הלמ"ד, ואמרתי כי נחי העי"ן לא ישתנו לעולם, ועל כן מאחר שתאמר מן דגים, דגי הים (בראשית ט ב). שהקמץ נשתנה לשוא, אם כן הוא מנחי הלמ"ד ושרשו גדה, ומן גר, תאמר גרים, גרו הצרי לא ישתנה. אם כן הוא מנחי העי"ן שרשו גור:
5
ו׳ה. והכלל כל שם שתמצא שתי אותיות שרשיות והשנייה ברבוי ובכנוי ובנקבה, הרי מהכפולים ותמיד אחת מהתנועות הקטנות בראש, ואפילו אותם שהם קמוצים על פי המסורת, כמו; ים המלח (בראשית יד ג), תם וישר (איוב א א) ודומיהם, כשיבאו ברבוי ובכנוי ובה"א הנקבה הם פתוחים, כמו תמים תמה, והצרויים יבאו בחירק כמו; שן, שנו. חן, חנו. והחולמים יבאו עם שלש נקודות, כמו מן חוק, חקו. חקי, חקם. וכאשר יבא עי"ן הפעל נקודה בשוא אז פ"א הפעל בקמץ חטוף, כמו נהלת בעזך (שמות טו יג), וכן חקך (ויקרא י יג), חקכם, כמו שפירש רש"י על עזי וזמרת יה (שמות טו ב) אבל יפה תפש עליו רבי אברהם אבן עזרא עיין שם:
6