ספר הבחור, המאמר הרביעי י׳Sefer HaBachur, Fourth Treatise 10
א׳ העקר העשירי. בביאור שמות מנחי למ"ד ה"א הבאים משני אותיות:
1
ב׳א. דע כי יש שמות מגזרה זו שהם בלי תוספת אות ותחסר מהן ה"א למ"ד הפעל, אם כן אינם רק של שני אותיות. יש מהם תמיד קמוצים, ויש מהם תמיד פתוחים, ויש לפעמים קמוצים, ולפעמים פתוחים, והם נמנים על פי המסורת, כמו; אב, יד, דג, קו לקו (ישעיהו כא י), צו לצו (שם), וכל אלו מתערבים עם נחי העי"ן וכפולים, ובעקר שאחר זה אתן לך סימנים וכללים איך תכיר אלו מאלו, גם יש מהם נקודים בחירק וביו"ד נחה, והם השמות הנגזרים מהשרשים אשר עי"ן הפעל שלהם אחת מן אותיות וי"ה כמו מן שורש רוה, נאמר רי, אף ברי (איוב לז יא). ומן נחה, ני, מן בניהם קינה (יחזקאל לז לב). ומן ציה, וצי אדיר (ישעיהו לג כא). ומן כוה, כי תחת יפי (שם ג כד). בכלם היו"ד במקום ה"א שרשית והעי"ן נעדרת:
2
ג׳ב. אמנם פי אינו מגזרת אלו, כי שרשו פה שתי אותיות לבד על משקל שה, והוא אחד בסמיכות, ובכנוי המדבר בעדו, רוצה לומר כי אין הפרש בין פי יי (במדבר יד מא), ובין פי המדבר אליכם (בראשית מה יב), וזה היה ראוי להיות פיי, ולכבדות שתי היודי"ן השליכו האחת, לפי הענין תכיר בכל מקום איזהו לסמיכות או לכנויי:
3
ד׳ג. והכלל כל מה שאמרתי בעקר זה ובעקר שלפניו שכל שם של שני אותיות שהוא בתי"ו נוספת בסוף ולפניה חירק או שורק, או שהוא ביו"ד נחה בסוף, בין שהוא של שני אותיות נעות או של אחת או שיש בו יו"ד נעה אחר שני אותיות שרשיות, הרי הוא מנחי למ"ד ה"א, דו"ק ותמצא. ומה שאמרתי דוקא אחר שתי אותיות שרשיות להוציא השלמים ונחי העי"ן, כי כאשר תבא היו"ד בשלמים היא אחר שלש אותיות שרשיות, כמו חמישיות ודומיהם, ובנחי העי"ן היא תבא אחר האות הראשונה, כמו; בית, זית וכולי, גם לא כללתי בכלל זה כל שם שהוא בנו"ן בסוף ולפניה חולם, כמו; רצון, קלון, פן יטיעוך השמות שבהם הנו"ן שרשית ארון, אדון, וכן מדון מנחי העי"ן שרשי דו"ן:
4