ספר הבחור, המאמר השלישי ב׳Sefer HaBachur, Third Treatise 2
א׳ העקר השני. בביאור סבות השתנות נקודות השמות ואיזה הם הנקודות המשתנות, ובאיזה נקודות הן משתנות:
1
ב׳א. דע כי הסבות המשנות נקודות השמות הם ארבע וסימנך סרנ"ך. סמיכות, רבוי, נקביות, כנויות, והתנועות המשתנות השמות הם ארבע והם; קמץ, צירי, סגול, חולם, והסימן קץ, ס"ח. וגם השוא באחת מהן, אך לא יחשב עמהן כי הוא אינו בכלל התנועות כאשר יתבאר בפרק שירה בשיר ששי:
2
ג׳ב. ועקר השתנות הצרי והקמץ הוא לשוא, ובפרט כשהם באות הראשונה, אבל כשהם באות השנייה ישובו לפתח כמו; מן דבר, דבר יי (ירמיהו א ב). ומן [זקן], זקן ביתו (בראשית כד ב). וכן בקצת כנויי היחיד כמו; דברך, דברך, וישתנו לשוא בקצת כנויי הרבים ובסמיכתו, כמו; דברי, דברכם, דברכן, כאשר תראה כל זה אחר כך בעקר ז':
3
ד׳ג. והכלל כל שם מהשלמים שתנועתו הראשונה קמץ ישוב לשוא בכל ארבע השתניות הנזכרים, והוא הדין כשהתנועה הראשונה צרי, ואין הפרש ביניהם רק שהקמץ ישתנה לשוא בכל שם תהיה התנועה השנייה איזה תנועה שתהיה, אבל הצרי לא ישתנה רק כשתהיה התנועה השנייה קמץ:
4
ה׳ד. והמשל כשהתנועה הראשונה קמץ כמו; דבר, גדול, קציר, זקן, תאמר בסמיכות היחיד דבר, גדול, קציר, זקן. וכנוייו דברו, גדלו, קצירו, זקנו. וברבים דברים, גדולים, קצירים, זקנים. ובכנויים דבריו, גדוליו, קציריו, זקניו. אבל בסמיכות הרבים הם בחירק כמו; דברי, גדלי, קצרי, זקני. ואגלה לך הטעם במאמר זה בעקר ששי.
5
ו׳ויש ארבע שרשים על משקל פעל הבאים בסמיכות על משקל פעל, והם; ירך, כתף, גדר, גזל. כמו; ירך יעקב (בראשית לב כה), כתף המזבח, וגדר אבניו (משלי כד לא), גזל אח (יחזקאל יח יח):
6
ז׳ה. ואותם שהתנועה הראשונה צרי והשניה קמץ כגון; לבב, ענב, שער ודומיהם, ישוב הצרי לשוא בכל ארבע ההשתניות, והקמץ לפתח בסמיכות היחיד לבד. כמו; לבב, ענב, שער, לבבו, ענבו, שערו, לבבות, ענבים, שערות. אבל כשהתנועה השנייה אינה קמץ לא ישתנה הצרי שבראש, כמו; אפוד בד (שמואל ב ו יד), אבוס בר (משלי יד ד). אפודו, אבוסו. וכן בכל ארבע ההשתניות לא ישתנה:
7
ח׳ו. ואותם שהתנועה השניה סגול, כמו; ספר, עגל, עשב ודומיהם, יבוארו בעקר שאחר זה ונמצאים בארבע נקודות, רוצה לומר בשני צרויים כמו; הילל בן שחר (ישעיהו יד יב), תבל וישבי בה (תהלים כד א), ולא יתרבו ולא יכונו. אבל תבל הוא (ויקרא יח כג), שהוא לשון תועבה, הוא בשש נקדות, והסימן; ארבעה הם קטני ארץ (משלי ל כד), שש הנה שנא יי (משלי ו טז), והמשכיל יבין. (ועוד סימן אחר על רוצה לומר כל תבל שהוא לשון ארץ הוא מלרע,) ומעטים נמצאים כשהתנועה הראשונה קמץ והשנית בסגול, כמו; און, מות, עול ודומיהם, ובכלם עי"ן הפעל וי"ו, ולכן ראוי לשומם בחשבון נחי עי"ן וי"ו, כאשר אבאר במאמר הרביעי בעקר הרביעי בסימן ה':
8
ט׳ז. ודע שהתנועה השנית לא תשתנה לעולם רק כשהיא קמץ או צרי או סגול. הקמץ והצרי ישובו לפתח בסמיכות היחיד כאשר כתבתי לעיל, ושלשתם ישובו לשוא בסמיכות הרבים, ובקצת כנויי הרבים כאשר אבאר בעקר ששי, אבל בשאר השתניות לא ישתנו כלל חוץ מהסגול, כאשר אבאר בעקר שלישי:
9