ספר הבחור, המאמר השלישי ו׳Sefer HaBachur, Third Treatise 6
א׳העקר הששי. בביאור הקדמה אחת לכנויי השמות:
1
ב׳א. הנה צריך שאקדים לך כלל גדול בדין השוא כי הוא עקר ויסוד בשמוש הכנויים ובפרט בשלמים, וכבר ידעת כי לא יבאו שני שואין זה אחר זה בראש התיבה לעולם, וכבר הודעתיך בעקר השני בסימן שני כי הקמץ והצרי ישובו לשוא בראש כל שם:
2
ג׳ב. וכן דינם לפעמים באמצע, ולכן כל שם שתחילתו שוא או כשיבא שוא בסבת אחת מארבע התשתניות אשר ביארתי בראש עקר שני, ויהיה אחר השוא ההוא קמץ או צרי, ותקרה איזה סבה אחרת שצריך לשנות הקמץ או הצרי לשוא, ויהיה אז שני שואין בראש התיבה, וזה אי אפשר לכן ישוב השוא הראשון לחירק. והמשל מן דברים, זקנים, הנה כשיבואו בסמיכות תפול המ"ם, כמו שיתבאר במאמר זה בעקר אחד עשר, וצריך אז להקל התנועות, ולהפך הקמץ או הצרי לשוא כדינם, ויהיו אז שני שואין בראש המלה, ותאמר דברי, זקני, וזה אי אפשר לכן נהפך השוא הראשון לחירק, ותאמר דברי, זקני:
3
ד׳ג. וכן בכנויי הרבים תאמר כל הכנויים בשוא בראש כמו; דבריו, זקניו, דבריך, זקניך, חוץ מן אותם שבסופם מ"ם או נו"ן שבעבורם צריך להלק התנועות, ולהפך הקמץ או הצרי לשוא, ויהיו אם כן שני שואין דבירהם, זקניהם, על כן נהפך השוא הראשון לחירק ותאמר דבריהם, זקניהם וכו':
4