ספר הבחור, המאמר השלישי ז׳Sefer HaBachur, Third Treatise 7
א׳העקר השביעי. בביאור הכנויים:
1
ב׳א. דע כי לכל שם עשרה כנויים, והאותיות המשמשות בהם הם ששה, וסימנם הכנויים, והא לך עשרת הכנויים על הסדר מן דבר, תאמר דברו, דברך, דברי, דברם, דבריכם, דברנו, דברה, דברך, דברן, דברכן:
2
ג׳ב. הלא תראה כי האות הראשונה בכלן בשוא, והשנייה בקמץ חוץ מן אותם שסופם מ"ם או נו"ן, שבהם נהפך הקמץ שבעי"ן הפעל (לפתח) [לשוא], וזה מפני רבוי תנועתם על חבריהם, והא לך כנוי הרבים מן דברים, תאמר דבריו, דבריך, דברי, דבריהם, דביכם, דברינו, דבריה, דבריך, דבריהן, דבריכן:
3
ד׳ג. הלא תראה בכל"ם האות הראשונה בשוא חוץ מן אותן שסופן מ"ם או נו"ן שהם בחירק, כדי שלא יבאו שני שוואין בראש התיבה, כמו; שכתבתי בעקר שלפני זה, ובכל"ם יו"ד קודם אות הכנוי להורות על הרבוי:
4
ה׳ד. ודע כי הכנויים הנסמכים אל השמות מורים תמיד על הקנין, רוצה לומר שהשם ההוא הוא קנין למי שיבא עליו, הכנוי בלשון אשכנז; מיין, דיין, זיין וכולי, [ובלשון לעז; מיאו, טואו, טואו, או דימי, דיטי, דיקלוילו] כמו; עבדו, אמתו, רוצה לומר עבד שלו, אמה שלו. אבל הכנויים הנסמכים אל הפעלים הם מורים על הפעול, כמו; פקדו, פקדך, פקדני, בלשון אשכנז; איך דיך, מיך. [ובלשון לעז; מי, טי, קווילו וכולי] רוצה לומר פקד אותו, פקד אותך, פקד אותי, כאשר אבאר לך בפרק הכנויים באר הטב:
5
ו׳(ב.) והנה שבעה האותיות אשר ישמשו בראש השמות סימנם מש"ה וכל"ב, ולפי שבעבורם לא ישתנו נקודות השמות, לכן אין צריך לבארם פה, אבל יתבאר דינם בפרק נהשמושים:
6