ספר הבחור, המאמר השלישי ח׳Sefer HaBachur, Third Treatise 8
א׳
העקר השמיני. בביאור משקל השמות הנקביים:
1
ב׳א. דע כי השמות הבאים בלשון נקבה הם על הרוב בה"א בסוף, והאות שלפני הה"א בקמץ, וטעם התיבה באותה אות שבה הקמץ, כמו; צדקה, חכמה, גזלה, אכילה, שמלה, עבודה, מלוכה, בהלה, ובסמיכות תשוב הה"א לתי"ו, והקמץ לפתח, אבל התנועות האחרות לא ישתנו כלל, רק אותם שהם על משקל פעלה, כמו; צדקה, ברכה, תאמר בסמיכות צדקת יי (דברים לג כא), ברכת יי (בראשית לט ה), הכ"ף בדגש קל כדין אותיות בג"ד כפ"ת אחר שוא נח על הרוב, ובכנוי ברכתו, הכף רפויה, צדקתו וכולי:
2
ג׳ב. והסבה בזה לפי שהקמץ הראשון יהפך לשוא, על כן צריך להפך השוא הראשון לחירק, כמו שכתבתי בעקר ששי, אבל המשקלים האחרים לא ישתנו, כמו; חכמה, חכמתו, גזלה, גזלתו, אכילה, אכילתו ודומיהם:
3
ד׳ג. והכלל כי לה"א הנקבה בסוף השמות שני סימנם, האחד תמיד יבא קמץ לפניה, והסימן השני הוא שצריך שיהיה הטעם באותה אות אשר בה הקמץ, רוצה לומר שתהיה התיבה בטעם מלרע, ואם יחסר לה אחד מאלו השנים אינה לנקבה, רק היא נוספת או שרשית, כמו; קרא לילה (בראשית א ה), נחלה מצרים (במדבר לד ה), ארצה שעיר (בראשית לב ג), ודומיהם שהטעם בהם אינו בסוף בכלן הה"א נוספת:
4
ה׳ד. וההאי"ן אשר הם שרשית הם מנחי למ"ד ה"א, כאשר אבאר במאמר הרביעי בעקר השביעי בסימן ב' וג' ושם אתן לך כללים איך תכיר הה"א הנוספת מהשרשיות:
5