ספר החיים, ספר פרנסה וכלכלה ב׳Sefer HaChaim, Sefer Parnasa VeKhalkala 2
א׳הפרק השני
ויהיה שלחנו של אדם נקי מכל לכלוך דאיהו סטרא אחרא ומ"מ צריך ג"כ ליתן חלק לאותו הצד (א) והם מים אחרונים שהם חובה בוודאי ואינו מברך עליהם דוודאי אינם בכלל ברכה ויין הסעודה יש שהיא לטובה ולברכה ויש שהוא לרעה ומסטרא דגפן סדום גפנם ולכך נוהגים כל שותי יין לענות לחיים אחר שמביא לו חברו את הכוס לפי ששתיית היין על הרוב היא רבת הנזק ומביא יללה לעולם וגם לא נברא היין רק לנחם בו האבלים וכן כל היוצא ליהרג במיתת ב"ד היו נוהגי' לשכרו ביין (ב) ע"כ אומרים לחיים כלומר כוס זה יהיה לחיים ולא למות וכן מצינו בתלמידי דר"ע שעל כל כוס וכוס אמר חמרא וחיי לפום רבנן ולפום תלמידיהן ומה שאמר על כל כוס וכוס מגיד שלא היו קובעים עצמם על היין רק על כוס וכוס היו כנמלכים לשתות ולא קלקלו השבטים רק מתוך רוב אכילה ושתיה שנ' וישבו לאכול לחם וימכרו את יוסף ואין ישיבה אלא עכוב שנ' ותשבו בקדש וכן בעגל נאמר וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק וכל מה שהיין מחזק האהבה בין איש לרעהו בזמן ששותין אותו כראוי אם ירבו לשתותו יתרבה הקטטה והמריבה ביניהם ולא יקומו זה מעל זה עד שיתלוצצו ויצחקו זע"ז כי לץ היין וגו' ואפשר שזהו שנ' ויקומו לצחק כי כאשר קמו צחקו זע"ז ועיקר שבח שבסעודות היין הוא תחלת ישיבתם אל השולחן שאז יחזיקו טובה לבעה"ב שקראם על הסעודה ויוסיפו יחד אהבה וחבה ועוז וחדוה במקומם ועז"נ הביאני המלך אל בית היין הרי שלא דימה נעימת התורה רק אל תחלת בואם אל בית היין ועיקר הנזק והילל' הוא למאחרים על היין יותר מדאי כי שכורי אפרים סבורים שאין שמחה ואין סעודה רק בהרבות בו בשתיית היין ואומרים שזהו שנ' ויעש המלך משתה גדול וגו' את משתה אסתר משתה גדול לפי שהותר להם באותה סעודה להיות כופין זא"ז על שתייה גדולה אבל הסעודה הגדולה שהזכיר בתחלת הס' אע"ג שהיתה שמונים ומאת יום ובהראותו את עושר כבוד מלכותו וגו' ויין מלכות רב אעפ"כ לא נקראת משתה גדול לפי ששם היה השתייה כדת אין אונס אבל אין זה עיקר הטעם רק היה צריך להיות סעודה הראשונה כדת בלי אונס לפי שרצה להתענג עמהם ימים רבים שמונים ומאת יום ואם היו כופן זא"ז לא אפשר להם למשך על המשתה כל כך ימים הרבה.
ויהיה שלחנו של אדם נקי מכל לכלוך דאיהו סטרא אחרא ומ"מ צריך ג"כ ליתן חלק לאותו הצד (א) והם מים אחרונים שהם חובה בוודאי ואינו מברך עליהם דוודאי אינם בכלל ברכה ויין הסעודה יש שהיא לטובה ולברכה ויש שהוא לרעה ומסטרא דגפן סדום גפנם ולכך נוהגים כל שותי יין לענות לחיים אחר שמביא לו חברו את הכוס לפי ששתיית היין על הרוב היא רבת הנזק ומביא יללה לעולם וגם לא נברא היין רק לנחם בו האבלים וכן כל היוצא ליהרג במיתת ב"ד היו נוהגי' לשכרו ביין (ב) ע"כ אומרים לחיים כלומר כוס זה יהיה לחיים ולא למות וכן מצינו בתלמידי דר"ע שעל כל כוס וכוס אמר חמרא וחיי לפום רבנן ולפום תלמידיהן ומה שאמר על כל כוס וכוס מגיד שלא היו קובעים עצמם על היין רק על כוס וכוס היו כנמלכים לשתות ולא קלקלו השבטים רק מתוך רוב אכילה ושתיה שנ' וישבו לאכול לחם וימכרו את יוסף ואין ישיבה אלא עכוב שנ' ותשבו בקדש וכן בעגל נאמר וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק וכל מה שהיין מחזק האהבה בין איש לרעהו בזמן ששותין אותו כראוי אם ירבו לשתותו יתרבה הקטטה והמריבה ביניהם ולא יקומו זה מעל זה עד שיתלוצצו ויצחקו זע"ז כי לץ היין וגו' ואפשר שזהו שנ' ויקומו לצחק כי כאשר קמו צחקו זע"ז ועיקר שבח שבסעודות היין הוא תחלת ישיבתם אל השולחן שאז יחזיקו טובה לבעה"ב שקראם על הסעודה ויוסיפו יחד אהבה וחבה ועוז וחדוה במקומם ועז"נ הביאני המלך אל בית היין הרי שלא דימה נעימת התורה רק אל תחלת בואם אל בית היין ועיקר הנזק והילל' הוא למאחרים על היין יותר מדאי כי שכורי אפרים סבורים שאין שמחה ואין סעודה רק בהרבות בו בשתיית היין ואומרים שזהו שנ' ויעש המלך משתה גדול וגו' את משתה אסתר משתה גדול לפי שהותר להם באותה סעודה להיות כופין זא"ז על שתייה גדולה אבל הסעודה הגדולה שהזכיר בתחלת הס' אע"ג שהיתה שמונים ומאת יום ובהראותו את עושר כבוד מלכותו וגו' ויין מלכות רב אעפ"כ לא נקראת משתה גדול לפי ששם היה השתייה כדת אין אונס אבל אין זה עיקר הטעם רק היה צריך להיות סעודה הראשונה כדת בלי אונס לפי שרצה להתענג עמהם ימים רבים שמונים ומאת יום ואם היו כופן זא"ז לא אפשר להם למשך על המשתה כל כך ימים הרבה.
1
ב׳והנה אונקלוס לימד דעת את העם מה שתרגם כי אם כלו לשתות עד די יספקון לשתות שזהו גמר שתייתם כששתו די ספוקם כי לא ישתו רק כדי לרוות צמאם ואם הבהמה כך אדם שהוא בן דעת עאכ"ו ומה שסיפרו רז"ל בפ' החליל (ג) מן האבן שתייה דבעי למשטף עלמא כו' אפשר שהוא רמז ללב אבן שיש להם לבריות על דבר שתייתם שלא יתבוננו על מעשי הש"י כי נורא הוא ואשר נתן חק וגבול לאבן שתיה שלא יעברנו כדי שלא ישטוף את העולם והם אינם נותנים חק גבול לשתייתם כאלו כל אחד יבא לשטף את רעהו ודוד רצה להכניע את לב האבן הזה ואמר איכא מאן דידע שם ולא אמר יחנק בגרונו.
2
ג׳בגרונו ודאי כי שם מקום תענוג שתיית היין נקט חספא וכתב עליו את השם לרמז כי קדושתו הגדולה הוא שורה על האדם הדומה לחרס הנשבר ובזה היה מכניע זדון לבו הדר חזא דנחית טפי פי' ראה דוד שהאד' היה נכנע מאד עד שהיה פרוש יותר מדאי אמר כמה אמר דמירטב עלמא עדיף טפי: כלומר אין ראוי שיצער עצמו מן היין רק צריך ג"כ לרטב את עצמו אמר ט"ו מעלות כלומר מזכיר לו מעלות נפשו העולה עד כסא הכבוד שהוא ט"ו מעלות כל א' של מהלך ת"ק ובזה היה מגבי' קצת דעת האדם עד שהעמידו על השיעור הראוי:
3
