ספר החיים, ספר פרנסה וכלכלה ג׳Sefer HaChaim, Sefer Parnasa VeKhalkala 3
א׳פרק השלישי
וראוי לאדם לקרב שכיניו ומיודעיו אפי' הן עשירים יכניסם לפעמים לביתו כדי לכבדם וזהו מצות הכנסת האורחים שמנו חז"ל מכלל המצות שהאדם אוכל פירותם בעה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב שהנותן אכסניא לאורח הבא לא מיקרי הכנסת אורחים כי האורח מאליו הוא בא והוא לא הכניסו.
וראוי לאדם לקרב שכיניו ומיודעיו אפי' הן עשירים יכניסם לפעמים לביתו כדי לכבדם וזהו מצות הכנסת האורחים שמנו חז"ל מכלל המצות שהאדם אוכל פירותם בעה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב שהנותן אכסניא לאורח הבא לא מיקרי הכנסת אורחים כי האורח מאליו הוא בא והוא לא הכניסו.
1
ב׳(א) ומעתה אל תהא סעודת המריעים קל בעיניך בזמן שאין עמו שחוק וקלות ראש ולא לחנם אמרו חז"ל לענין הסעודה שאם התחיל כבר שאין מספיקין אף לתפלה כי גדולה לגומא שמקרבת את הרחוקים ומחזקת את האהבה שבין איש לרעהו (ב) וכן היה המנהג אף מימים הקדמונים להיות לכל משפחה ומשפחה יום מיוחד בשנה שהיה להם למשתה ולשמחה כמ"ש דוד כי זבח משפחה לנו בעיר.
2
ג׳והנה הקב"ה קידש את בית הבחירה ויכולין אנחנו עכשיו ג"כ לקדש את בית הכנסיות שנ' ואהי להם מקדש מעט ופי' אדם אחד יכול לקדש לו מקום מיוחד שנא' בכל מקום אשר אזכיר אל שמי וג"ו הקב"ה קדש את הכהנים קדושת הבטן וכל איש ישראל יכול לקדש את עצמו בקדושת הנזיר שנאמר נזר אלהים על ראשו ואז הוא יותר קדוש מן הכהן שהרי אף לאביו ולאמו אינו מטמא והקב"ה קידש את יום השבת ובית ישראל לקבוע מועדים ולעבר את השנים וכשנעשה נס אף לאדם אחד יכול לקבוע זבח משפחה ולהקריב קרבן ולשבות ממלאכה ולפי דעתי שעל שבת (ג) זה ארז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות דלשון חול לא יתכן לומר על שבת קודש ולא הוה ליה למימר רק סעודתך בשבת כסעודתך בחול אבל על יום הקבוע לו לזבח משפחה שלו שהוא רגיל לעשותו שבת ע"ז אמר שיותר טוב שיבטלו ולא יצטרך לבריות ולפעמים שהעני מזמין על שלחנו את העשיר והוא מתבייש לאכול עם העני אע"ג שהו' קרובו לא כן מדתו של הקב"ה שהוא קרוב לכל קוראיו ר"ל לכל מזמיניו רק שיקראהו באמת.
3
ד׳ולפי שזה אי אפשר לגבי שכינה יראה האדם לזמן על שלחנו לומדי התורה במקום השכינה והחכמים עצמם לא ימנעו מליהנות משלחן העשירים כדרך שעשה אלישע שקיבל הנאת אושפיזא מן השונמית במטה כסא שלחן ומנורה ובפרט עכשיו שבטל אהבת הריעים ואחוזתם ולא נשאר להם רק קירוב הדעת בשעת הלגימא.
4
ה׳וכבר שאלו לחכם א' מפני מה החכמים מצויים על פתחי העשירים ואין העשירים מצויים על פתחי החכמי' והשיב כי החכם מכיר ג"כ במתנת העשיר ונוהג בו כבוד ומתחבר עמו מפני מתנתו הטובה אבל העשיר יענה עזות ומבזה מתנת החכמה.
5
ו׳(ד) וכל הסעודות שאנו נוהגים לעשות בחנוכה נראה שאינם רק דרך זבח משפחה על הניסים שנעשו לאבותינו בזה"ז ומה שנקראו סעודות רשות זהו לפי שכל מי שעושה סעודה שהוא מחוייב בה כגון סעודת הנשואין וממילא אין מחזיקים לו עליה כ"כ טובה אחר שהוא דרך החיוב אבל העושה סעודת מריעים בזה ניכר נדיבתו הואיל ועושה אותה אע"ג שאינו מחוייב בה כענין המשל שהבאתי לעיל מן הכהן שאינו מחזק טובה לבעה"ב על כמה כורין תרומה שהוא נותן לו ומחזיק לו טובה על קומץ אחד של חולין שהוא נותן לו ומשום הכי קורא לסעודה זו סעודת הרשות ולקמן אכתוב עוד טעם א' על הסעודה שאנו נוהגים לעשות בחנוכה: (ה) ויש לרחק מסעודת רע עין שנא' אל תלחם לחם רע עין והיה ראוי לכתוב אל תאכל לחם רע עין וכתב אל תלחם לפי שהאורח נבהל ונתבייש לאכול בסעודת רע עין ואפי' יש לפניו כמה מטעמי' ממלא כרסו מן הלחם לבדו וזהו אל תלחם לחם: (ו) כיצד יתנהג האדם עם האורחים הבאים לביתו זהו יש ללמוד מאברהם אבינו האחד שיהא שמח לקראתם ולא יצער עצמו על הוצאותיו עמהם רק יחזיק להם טובה על שבאו לביתו כאלו הוא מקבל הנאה ממנו כדרך שעשה אברהם שהיה רץ לקראתם והשתחווה להם שימלאו את בקשתו מהם שיאכלו עמו ואפי' הוא חלש כדרך שהיה אברהם בשלישי למולתו ויאמר מעט ויעשה הרבה ויעשה כן אף לאיש נכרי כי בלב שלם הוא עושה להם אחר שהוסיף לעשות כן אף לאיש נכרי שאינו ידוע לו כדרך שעשה אברהם אע"ג שהיה סבור שהם ערביים ורז"ל למדו (ז) מכאן שגדול הכנסת אורחים כקבלת פני השכינה שהרי בזכות הכנסת אורחים נגלה השכינה על אברהם והטעם לפי שעי"כ יתן האדם אל לבו ויאמר אם אני עושה כן בשביל חבירי שאני שמח לקראתו ק"ו בנו של ק"ו שראוי לי להיות רץ כצבי כדי לעשו' רצון אבי שבשמים ושלא אתהדר במקום עשיית המצוה ולא יעכבני שום חולשת הגוף וכל מה שאוציא לצורך המצוה יהי' מעט בעיני וכאשר יתן האדם אל לבו את כל הדברים האלו אין ספק שהשכינה עומדת כנגדו ואומרת אם אדם זה שהוא חסר בהוצאת נדיבתו אעפ"כ הוא שמח על נדיבתו אני שאיני חסר כלום בנדיבתי עאכ"ו שראוי לי לחזור ולהשפיע עליו את ברכתי הטובה גם ראוי שיתן האדם אל לבו ויאמר אם אני גומל חסד עם באי ביתי ומכניסם לביתי כדי לכבדם אם כן כל שכן שראוי לי לגמול חסד עם נפשי עליבתא דא שהיא אכסנאי דהך גופא דיומא דין היא הכא ולמחר לית היא הכא הדא דכתיב גומל נפשו איש חסיד (ח) גם יתן אל לבו שהאדם בעולם הזה הוא כאורח נטה ללון והקב"ה הוא הבעל הבית העורך השלחן לפני כל א' וא' והמכיר בטובת הקב"ה הוא האורח הטוב האומר הרי.
6
ז׳כמה יגיעות יגע ב"ה לפני כמה יין טוב הביא כמה בשר טוב הביא וכל מה שטרח לא טרח רק בשבילי ושאינו מכיר בטובת הקב"ה הוא האורח הרע האומר מה טרחא טרח הבעה"ב מה יין הביא כו' וכל מה שטרח לא טרח רק בשבילו ובשביל אשתו ובניו ויותר זר כשהאורח רוצה לדחוף ולגרש הבעה"ב מביתו כענין שנא' באחשורוש הגם לכבוש המלכה עמי בבית וכל העול' כולו של הקב"ה וכשהאדם חוטא כביכול הוא רוצה לדחוף את רגלי השכינה וכ"ש החטא שהאדם עושה במקדש ה' ובביתו וז"ש בחגיגה ר"י כי מטא להאי קרא קבכי והמסכ' צרה כהתכנס ומאהבת הש"י לעמו ישראל צוה שיבנ' הבית משלהם כאלו הם בעלי הבית והוא ית"ב האורח וחייב בכבודם שאלמל' החזיק היא עצמו כבעה"ב היו שונאי ישראל חייבים כלייה ק"ו ממשפט האורח הרע המצער את הב"ה שיגרשנו הבעה"ב מביתו ומרשותו: (ט) וזהו כוונת הלל הזקן שאמר בשמחת בית השואבה אם אני כאן הכל כאן כו'.
7
ח׳ואם אתה תבא לביתי אלא אבא לביתך כלומר אם תחזיק אותי כבע"ה גם אני אבא לביתך כלומר אחזיק עצמך כבעה"ב ואכבדך ואם תבא לביתי כו' ומדרך המוסר ג"כ שהבעה"ב יחוס על האורחים כענין שנא' בלוט כי על כן באו בצל קורתי ובפזמון של עיה"כ אנו אומרים בניך בצל קורתך באו הרי שאנו מזכירין זכות מה שנאספנו למנין ובאנו לבית מקדש מעט וראוי לחוס עלינו כאשר חס האב על בני מקוראיו וזהו ג"כ פי' של כל מקראי קודש הנאמר בכל מועדי ה' לפי שהכ"ג היה מראה אז לעולי הרגל את שני הכרובים שהיו מעורים זה בזה להראות את חבתם שאינו ניכר מי הוא הבעה"ב ומי הוא האורח רק הם כשני אוהבים המקבלים זה את זה בשוה (י) וזהו יראה כדרך שבא לראות כך בא להיראות.
8
ט׳ובשעת התקלה הוא אומר אתי מלבנון כלה כביכול כאלו הוא נתחייב ג"כ גלות עמהם על שלא נזהר בכבודם:
9
