ספר החיים, ספר פרנסה וכלכלה ד׳Sefer HaChaim, Sefer Parnasa VeKhalkala 4
א׳פרק הרביעי
(א) צריך שיהא ביתו של אדם פתוח' לרווח' לכל האורח הבא ומבקש אכסנאי כי לא נקרא בית רק על שם בואו שם כדאמר בגמרא ואז הוא ב' של ברכה והוא בית רבתי שבה מתחיל התורה כי בית כזה וודאי הוא התחל' וסבה גדולה אל התורה על דרך שמח זבולין בצאתך והלמ"ד שבסוף התורה רמז על ויששכר באהליך שהקדים גם כן זבולן ליששכר.
(א) צריך שיהא ביתו של אדם פתוח' לרווח' לכל האורח הבא ומבקש אכסנאי כי לא נקרא בית רק על שם בואו שם כדאמר בגמרא ואז הוא ב' של ברכה והוא בית רבתי שבה מתחיל התורה כי בית כזה וודאי הוא התחל' וסבה גדולה אל התורה על דרך שמח זבולין בצאתך והלמ"ד שבסוף התורה רמז על ויששכר באהליך שהקדים גם כן זבולן ליששכר.
1
ב׳גם האשה נקראת בית כי דלתי הבית אינם נפתחים או נסגרים רק על פי האשה ובזוהר אמרינן ושם אשה גדולה מאי גדולה משובחת משאר הנשים שהם מצטערים כשיבא אורח לביתה וזו היתה שמחה.
2
ג׳ונראה שזהו גם כן מה שנאמר חדל להיות לשרה אורח כנשים כלומר שלא היה לה דרך שאר הנשים שהם קמצנות.
3
ד׳ומכאן דכל שבח האושפזא דאשה הוא.
4
ה׳ובזמן שדלתי הבית פתוחים אז נקרא אותו הבית יש על שיש בו ברכה וטובה והבית אשר דלתותיו סגורים נקראו אין כי אין בו כלום (ב) וזהו סוד שם של שד"י וסוד שם של אדנ"י אשר שניהם נמצאים בדלתי הבית שזהו נכתב במזוזת הבית וזה נרמז באדנ"י הפתח בסוד אדנ"י המשכן ובזה נמצא אותיות י"ש ובזה נמצא אי"ן אלא שהדל"ת קשור בתוכה עד כי מן י"ש נעשה שדי.
5
ו׳ומן אי"ן נעשה אדנ"י בתוספת הדל"ת וק"ל.
6
ז׳ובפרק הרואה אמרינן ביתא דהוו ביה שיתן אפייתא ביממא כו' ולא שקיל ידא מן כיסא דסבר דילמא אתי עניא בר טובי' כו' ותו הוו פתיחין ליה בבי לד' רוחות העולם וכל דעייל כפן כו' השתא נפיל בתלא ולא אתנח הנך רואה שאע"ג שאין ספק שהבית ההוא היה ג"כ בית המדרש לרבים אעפ"כ לא היה מזכיר רק מה שהיה פתוחה לעניים כי בזכות זה היה ראוי שתבא הברכה לפתחו שלא תחריב כדפי'.
7
ח׳ובזוהר כיון דמברך האדם המוציא שכינה קאי קמיה ועדיין אינו מתענג על ה' עד כי ונפש נענה תשביע אילו העניים ואז תתענג על ה'.
8
ט׳וכל מעשה הנס אין להנות ממנו רק לצורך קיום הגוף.
9
י׳(ג) ולכך החריב יהושע את יריחו לפי שהיה ממעשה ניסים וכן בנס של המן נאמר ובביזה לא שלחו את ידם ומשה הסיע את ישראל מן ביזת הים.
10
י״אכדי שלא יהנו מן הנס שלא לצורך וכן כל מזונותיו של אדם שהם קשים כקריעת ים סוף דיו שיהנה ממנו האדם בכדי צורך פקוח נפש והשאר יניח להיות מאכל לעניים ומרודים.
11
י״בורמז לדבר שירי הדם היה שופך על יסוד המזבח כלומר אותן השיריים שאין צורך בהם ראוי לעשות ממנו יסוד הצדקה שחשוב כמזבח: ע"כ בזמן שהעניים מצויים בעולם או שהרעב בעולם ראוי לו לאדם שיפחת את מזונו כדי לתת גם לזולתו (ד) וזה אחד מן הטעמים של התעניות שהתענו על הגשמים כדי שאותו המאכל שהיה ראוי להם לאכול ביום התעניות שיתנו לעניים ועל תענית זה אמרו רז"ל אגרא דתענית צדקה דשאר התעניות של ימי התשובה וודאי אגרה דידהו הוה התשובה.
12
י״גוא"י לבד היא שנשתבח בזה שאע"ג שהיתה רבתי עם אפ"ה לא במסכנת תאכל בה לחם כלומר שלא הוצרכו לצמצם בה לצורך העניים כי השפע והברכה היתה יורדת בה כפי רבוי העם שעליה ויש בני אדם שיותר טוב בעיניהם שאותו רבוי טובה שלא יצטרכו לו שילך לאיבוד כדי שלא יהנו ממנו הבריות והם דומין לדבור' שיציאת הדבש ממנה הוא הכרח לה ועם כל זאת תכונת טבעם כל כך רעה עד שהיא עוקצת את כל המתקרב אצלה להנות ממנה וכשהוא עוקצת את האדם גם היא ניזקת עמו כעניין שדרשו על כאשר תעשנה הדבורים כך סופה של בריות אלו.
13
י״דועליהם אמר דוד סבוני כדבורים וכו' בשם ה' כי אמילם.
14
ט״ווהנה טבע המלח הוא להיפך מן הדבורה זו כי המלח נתגדל בקרקע המקוללת שנאמר גפרית ומלח שריפה כל ארצה ועם כל זאת הנאת המלח מרובה מאד כך לא ימשך האדם אחר שכיניו ואנשי עירו שהם צרי עין ואפילו אם רעה גמלוהו הוא יגמלם כל טוב כענין שנאמר בדוד אם גמלתי שולמי רע.
15
ט״זוזכה שניתן לו ברית המלח לברית עולם.
16
י״זולכן צריך שלא ישבית האדם ברית המלח מעל שלחנו כדי שיעורר אותו על הנדיבות כדפי'.
17
י״ח(ה) ומכאן תבין עניין אשת לוט שהיתה נציב מלח על שלא נתנה מלח לאורחיו.
18
י״טוכך עניין אותה ריבה שהמיתו אנשי סדום במיתה משונה על ידי שמשחוה בדבש עד שהיתה למאכל הדבורים הכל תבין ממה שכתבתי ויש בני אדם שלא די להם שלא יתנו את העניים לתת להם לחם (ו) רק יפגיעו ג"כ השערים שערי הזול ושערי הרחמים אשר מהם המטיר ה' לחם על הארץ ולכך עונש שלהם מרובה וגם דוד קללם שנאמר שבור זרוע רשע שפירשו אותו רז"ל על מפקיע השערים ויש לתמוה וכי בשביל שרוצה למכור ביוקר יהא נקרא רשע ולא מצינו שהזהירה עליו התורה ועוד כמה התפלל דוד על קללת רשע זה ולא התפלל כן על שאר הרשעים.
19
כ׳ולכך תראה שלא קראו רשע בשביל שרוצה למכור ביוקר אלא שהוא רשע כבר בפני עצמו ובשבילו יורד הקללה בתבואת הארץ וחוטא זה יש לו תבואת הרבה וגם קונה תבואות הרבה ומפקיע את השער נמצא שלא עליו יגיע אותה הקללה שיורדת בשבילו ואדרבא חוטא זה נשכר בה וזה אינו ראוי לכך התפלל דוד ע"ה ואנו רואין שהכתוב הזהיר את אוכלי המן שלא יותירו ממנו עד הבוקר וכן הזהיר גבי אכילת הפסח והנותר ממנו באש ישרף וכ"ז רמז על שריפת אש של גיהנם ששולטת באות' שהם מקטני אמנה רק יהא לבו של אדם נכון ובטוח בהקב"ה שיזמין לו פרנסתו דבר יום ביומו:
20