ספר החיים, ספר סליחה ומחילה א׳Sefer HaChaim, Sefer Slicha U'Mechila 1
א׳פרק ראשון
בס' הזוהר כ' צדיק הראשון בריבו ועל דא יהא לאקדומי קודם ר"ה ומזה אנו נוהגים להקדים ולהשכים (א) לומר סליחות ותחנונים בשבוע שלפני ר"ה ורמז לדבר כי תשחר א"ל אל רמז להשכמת השחר בחודש אלול וכתב עוד לא עביד קב"ה דינא עד דאכריז עליה וכן הוא אומר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום והיה אם שלום תענך ופתחה לך ואם במלחמת הרשות ולצורך הצלת הגוים כך במלחמ' יצה"ר ולצורך הצלת כמה נפשות מישראל עאכו"כ ובמדרש אמר כי בזמן שהחכם יושב (ב) ודורש הקב"ה מוחל עונותיהם של ישראל וכשעונין איש"ר מברך אחר הדרש' מיד הוא קורע כל רוע גזר דינם ולכך נוהגים בכל תפוצת ישראל להעמיד חכם העיר שידרוש ברבים בשבת שלפני ר"ה כדי להשיב את הרבים מן העון שבידם וצריך שיהא תלמודו בידו פי' שיסכים מעשה ידו עם תלמוד תורתו שיהא נאה דורש ונאה מקיים וזהו בידו כלומר שיהא נקי כפים ומנוער ידו מן השוחד והכרזה זו אין למנוע אותם בשבת שאם מכריזין על אבידת ממון בשבת על אבידת הנפש עאכ"ו ולכך נקט לשון השבת האבידה ולא אמר חזרת האבידה לפי שהוא רמז על תשובת האדם שהוא חזרת אבידת הנפש וכמו שיש גנאי למי שמונע מרעהו חסד כך יש גנאי לאדם שיעזוב מרעהו יראת השם שנאמר למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב וכל אהבה שאין עמה תוכח' אינה אהבה וכאשר כרת אברהם בריתו עם אבימלך מיד נאמר והוכיח אברהם את אבימלך וכבר כתבתי כי הה"א המורה על הדין ועל התוכחה הוא כלולה במלת אהב להגיד כי את אשר יאהב את חבירו הוא מוכיחו והיו"ד המורה על הרחמי' נכללת במל"ת אוי"ב לומר שאם מרחמו ואינו מוכיחו אינו אלא אויבו וכל לקיחה הנאמר' באדם מתרגם ודבר מגיד שאפשר להנהיגו ע"י תוכחת דברים בעלמא ורמז לזה מה שנ' קח את המטה ודברת פי' קח את המטה כדי להטיל עליהם אימה אבל לא תכה אותם כי אפשר לך להנהיגם ע"י דיבור ואפשר שהיה צריך ג"כ אל המטה דדוקא לחכימ' סגי ליה ברמיזא אבל לשוטי' צ"ל מטה וברמיזא וכן שלמה הוא אומר גם אויל מחריש חכם יחשב ולפי דקדוק הלשון הל"ל גם אויל חורש ולא יאמר מחריש רק על החכם המוכיח שאם הוא יודע להשקיט ולהחריש גם את האויל זהו ודאי ראוי לחשוב כחכם גדול ואמר זה דרך הפלגה וגוזמא בעלמא לפי שהוא קרוב לנומנע וכל שמיעה מתרגם קבלה כי המשמיע על האזנים שאינם שומעי' יש לקרות עליהם מקרא זה קול דברי' אתם שומעי' ותמונה אינכם רואים זולתי קול כלומר תמונת הענין והמכוון שבו אינכם רואים בעין השכל שלכם זולת קול בעלמא והחכם הוא מעורר את עצמו אל התשובה וז"פ של ועניתם את נפשותיכם כלומר אתם בעצמיכם תענו אתכם בלתי שום הכרח וכן הנביא היא אומר קרעו לבבכם ואל בגדיכם כלומר אם קרעתי לבבכם מעצמיכם אל תצטרכו לקרוע בגדיכם על בניכם ועל בנותיכם וזהו ג"כ מ"ש אך מעיין ובור מקוה מים וגו' המעיין הזה הוא רמז אל הת"ח שחכמתו בא לו מאליו כמעיין הזה המתגבר מאליו והע"ה אין לו רק חכמת מוסר ששמע מאחרים כבור זה של מקוה מים המכונסים ושניהם מטהרים אלא שהבור אינו מטהר רק במכונסים כלומר בזמן שהוא שוקט עלש מריו ולא ניתק שרוך נעלו אבל אינו מטהר בזוחלין פי' לשטף מים אליו יגיעו שאז אירו עומד בנסיון אבל הת"ח שהוא דומה למעין מטהר אף בזוחלין (ג) וזהו ג"כ סוד פטר חמור שהוא רמז על ע"ה כי בזמן שהוא שומע אל תוכחת מוסר ועושה תשובה אז הוא פודה את שה פזור' ישראל בתשובה שלו ואם הוא פונה עורף נגד מוכיחיו וערפתו לפי שהיה לו ללמוד חכמת מוסר מטבע יצירת האדם שיש לו שערות ארוכות כלפי העורף לכסות בם את בושת ערפו ולמעלה מן האוזן אין לו שערות כדי שלא יהיו האזנים מכוסות מלשמוע דברי תורה ותוכחת מוסר וכל חכם לב או נביא המוכיח את הרבים או שבא ללמוד תורה לאסיפת העם.
בס' הזוהר כ' צדיק הראשון בריבו ועל דא יהא לאקדומי קודם ר"ה ומזה אנו נוהגים להקדים ולהשכים (א) לומר סליחות ותחנונים בשבוע שלפני ר"ה ורמז לדבר כי תשחר א"ל אל רמז להשכמת השחר בחודש אלול וכתב עוד לא עביד קב"ה דינא עד דאכריז עליה וכן הוא אומר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום והיה אם שלום תענך ופתחה לך ואם במלחמת הרשות ולצורך הצלת הגוים כך במלחמ' יצה"ר ולצורך הצלת כמה נפשות מישראל עאכו"כ ובמדרש אמר כי בזמן שהחכם יושב (ב) ודורש הקב"ה מוחל עונותיהם של ישראל וכשעונין איש"ר מברך אחר הדרש' מיד הוא קורע כל רוע גזר דינם ולכך נוהגים בכל תפוצת ישראל להעמיד חכם העיר שידרוש ברבים בשבת שלפני ר"ה כדי להשיב את הרבים מן העון שבידם וצריך שיהא תלמודו בידו פי' שיסכים מעשה ידו עם תלמוד תורתו שיהא נאה דורש ונאה מקיים וזהו בידו כלומר שיהא נקי כפים ומנוער ידו מן השוחד והכרזה זו אין למנוע אותם בשבת שאם מכריזין על אבידת ממון בשבת על אבידת הנפש עאכ"ו ולכך נקט לשון השבת האבידה ולא אמר חזרת האבידה לפי שהוא רמז על תשובת האדם שהוא חזרת אבידת הנפש וכמו שיש גנאי למי שמונע מרעהו חסד כך יש גנאי לאדם שיעזוב מרעהו יראת השם שנאמר למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב וכל אהבה שאין עמה תוכח' אינה אהבה וכאשר כרת אברהם בריתו עם אבימלך מיד נאמר והוכיח אברהם את אבימלך וכבר כתבתי כי הה"א המורה על הדין ועל התוכחה הוא כלולה במלת אהב להגיד כי את אשר יאהב את חבירו הוא מוכיחו והיו"ד המורה על הרחמי' נכללת במל"ת אוי"ב לומר שאם מרחמו ואינו מוכיחו אינו אלא אויבו וכל לקיחה הנאמר' באדם מתרגם ודבר מגיד שאפשר להנהיגו ע"י תוכחת דברים בעלמא ורמז לזה מה שנ' קח את המטה ודברת פי' קח את המטה כדי להטיל עליהם אימה אבל לא תכה אותם כי אפשר לך להנהיגם ע"י דיבור ואפשר שהיה צריך ג"כ אל המטה דדוקא לחכימ' סגי ליה ברמיזא אבל לשוטי' צ"ל מטה וברמיזא וכן שלמה הוא אומר גם אויל מחריש חכם יחשב ולפי דקדוק הלשון הל"ל גם אויל חורש ולא יאמר מחריש רק על החכם המוכיח שאם הוא יודע להשקיט ולהחריש גם את האויל זהו ודאי ראוי לחשוב כחכם גדול ואמר זה דרך הפלגה וגוזמא בעלמא לפי שהוא קרוב לנומנע וכל שמיעה מתרגם קבלה כי המשמיע על האזנים שאינם שומעי' יש לקרות עליהם מקרא זה קול דברי' אתם שומעי' ותמונה אינכם רואים זולתי קול כלומר תמונת הענין והמכוון שבו אינכם רואים בעין השכל שלכם זולת קול בעלמא והחכם הוא מעורר את עצמו אל התשובה וז"פ של ועניתם את נפשותיכם כלומר אתם בעצמיכם תענו אתכם בלתי שום הכרח וכן הנביא היא אומר קרעו לבבכם ואל בגדיכם כלומר אם קרעתי לבבכם מעצמיכם אל תצטרכו לקרוע בגדיכם על בניכם ועל בנותיכם וזהו ג"כ מ"ש אך מעיין ובור מקוה מים וגו' המעיין הזה הוא רמז אל הת"ח שחכמתו בא לו מאליו כמעיין הזה המתגבר מאליו והע"ה אין לו רק חכמת מוסר ששמע מאחרים כבור זה של מקוה מים המכונסים ושניהם מטהרים אלא שהבור אינו מטהר רק במכונסים כלומר בזמן שהוא שוקט עלש מריו ולא ניתק שרוך נעלו אבל אינו מטהר בזוחלין פי' לשטף מים אליו יגיעו שאז אירו עומד בנסיון אבל הת"ח שהוא דומה למעין מטהר אף בזוחלין (ג) וזהו ג"כ סוד פטר חמור שהוא רמז על ע"ה כי בזמן שהוא שומע אל תוכחת מוסר ועושה תשובה אז הוא פודה את שה פזור' ישראל בתשובה שלו ואם הוא פונה עורף נגד מוכיחיו וערפתו לפי שהיה לו ללמוד חכמת מוסר מטבע יצירת האדם שיש לו שערות ארוכות כלפי העורף לכסות בם את בושת ערפו ולמעלה מן האוזן אין לו שערות כדי שלא יהיו האזנים מכוסות מלשמוע דברי תורה ותוכחת מוסר וכל חכם לב או נביא המוכיח את הרבים או שבא ללמוד תורה לאסיפת העם.
1
ב׳טוב ויפה שיכפול את דבריו פעמים ושלש וכה"א הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת וכן במערכי המלחמה נאמר וניגש הכהן ודיבר ואמר ודבר ודברו השוטרי' ויספו השוטרי' לדבר והטעם לפי שא"א שיתעורר לב כולם אל דברי המוכיח בפעם הראשון כי יש מהם שלא באו לאסופה זו עד עכשיו ומהם שהסיחו דעתם ולא שמעו לדבריו בפעם הראשון ואי אפשר שלא יתעורר בפעם שנייה או שלישית שאף אם לב אבן הוא יהיה נימח ע"י דברי המוסר שיפול בלב השומע פעם אחר פעם כדרך האבן המונח תחת הדלף שהוא נימח על ידי הגשמים שירדו עליו אע"ג שאינם יורדים רק טפה אחר טפה וזהו יערף כמטר לקחי.
2
ג׳(ד) ולטעם זה היו הלוחות של אבן לומר שד"ת חוצבין ומשברין את לב האבן ולפי מה שכתבתי יתיישב מה שמצינו רוב הנבואות שבאים במילוא שונות ובפרט במשנה תורה כי לפי פשוטו ראוי להיות כן מטעם שפי'.
3
ד׳(ה) וכל מי שמוכיח את הציבור חייב לנהוג בהם כבוד ולא יוכיחם רק ברמז כדרך שעשה משה שנאמר אלה הדברים אשר דבר משה וגו' מגיד שלא הוכיחם רק בנחת כאשר ידבר איש אל רעהו ובנסתר כמו שפירוש רש"י על במדבר בערבה וגו'.
4
ה׳ויש תוכחה גדולה נסתרה ונרמזה בשמות כל הסדרות הבאים (ו) במשנה תורה והוא שא"ל משה שאלה הדברים שאדבר עליכם אתחנ"ן שתשמרו אותם לעשות עק"ב רא"ה כי יש שופטים בארץ ובפרט כ"י תצא מעה"ז וכ"י תבא לעמוד על גורלך בעה"ב והנה את"ם נצבים היום וכלכם חיים וקיימים ויל"ך האדם למחר לעולמו א"ם תאזינ"ו לדברי ותקבלו זא"ת הברכה וכן בפרק חלק ארז"ל מפני מה זכה ירבעם למלכות מפני שהוכיח לשלמה לש"ש ומפני מה נענש לפי שהוכיחו ברבים שהרי אף אדם אחד שהוא חשוב אין לביישו ברבים אפי' לתוכחה ודרוש וקבל שכר פירוש אל תדרוש ברבים אלא א"כ אתה יודע שיש שומעים לדבריך שאז תקבל שכר טוב על הדרשה וכענין שנא' כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו כי מה שהחכם עומד ודורש זהו בפיך ואם יכניסו דבריו אח"כ בלב השומעים זהו בלבבך ואח"כ לעשותו דוקא כי שמיעה בלא עשייה אינה כלום ואפי' אין שם רק אדם א' משומע ומקבל יראה החכם להציל נפש אותו האדם ולא ימנע דבריו מהם שנ' ראה אנכי נותן לפניכם הרי שאמר ראה בלשון יחיד אע"פ שעם רבים היה מדבר שנ' לפניהם מטעם שפי' שאף בשביל הצלת אדם א' מישראל ראוי שלא למנוע דברי התוכחה:
5
