ספר החיים, ספר זכויות ה׳Sefer HaChaim, Sefer Zekhuyot 5
א׳הפרק החמישי
יש צד מה שאינו ראוי שיקבל האדם שום שכר על התורה ועל העבודה כי המצוה עצמה היא שכר טוב לאדם בעמלו כמו שאמרו רבותינו ז"ל שכר מצוה מצוה כלומר המצו' עצמה היא שכרו וזהו שמזכיר בכמה מצות בתורה להיות לכם לאלהים לומר כי אין שכר גדול יותר ממה שאנחנו עמו וצאן מרעיתו של הקב"ה (א) וזהו ג"כ פי' של מודים אנחנו לך כלומר עיקר ההודאה והשבח הוא מה שאנחנו לך כי זה דומה למלך שאמר למשרתו אוהבו הנה בידך מפתחות אוצרי הטוב ולך קח לך משם מלא ביתך כסף וזהב וכן עשה העבד והלך ולקח לו דפשיטא שאינו מבקש לו עוד שכר אחר על הליכה זו כי כבר קבל שכרו משלם ע"י המתנה הגדולה הזו אף כאן ע"י עשיית המצוה וקיומה יפתח לנו ה' אוצרו הטוב וממילא ימלא אסמיו ברכה מלבד ההדרכ' והנהג' הישרה שיקבל ע"י התורה והמצות לטוב לנו כל הימים ולכך יש ג"כ מי שמפרש (ב) שכל יעודי הגשמיים הבאים בתורה אינו חלף שכר עבודת האדם כי עיקר השכר אינו אלא בעולם הנשמות אבל הכתוב מבטיח את האדם כי בעשותו רצון קונו בעשיית מצותו הנה בהכרח הברכה נמשכת היורדת עליו כי יפתחו לפניו אוצרי הברכות הרי כי מצד נעימת המצוה לא היה כאן מקום שראוי שיקבל עליו האדם שכר אכן מצד אחר יש ויש מקום שראוי שיקבל עליו האדם שכר הרבה בעשותו רצון קונו וזה כי התורה והמצו' הם רסן ועול גדול למנוע ממנו כל תאותיו.
יש צד מה שאינו ראוי שיקבל האדם שום שכר על התורה ועל העבודה כי המצוה עצמה היא שכר טוב לאדם בעמלו כמו שאמרו רבותינו ז"ל שכר מצוה מצוה כלומר המצו' עצמה היא שכרו וזהו שמזכיר בכמה מצות בתורה להיות לכם לאלהים לומר כי אין שכר גדול יותר ממה שאנחנו עמו וצאן מרעיתו של הקב"ה (א) וזהו ג"כ פי' של מודים אנחנו לך כלומר עיקר ההודאה והשבח הוא מה שאנחנו לך כי זה דומה למלך שאמר למשרתו אוהבו הנה בידך מפתחות אוצרי הטוב ולך קח לך משם מלא ביתך כסף וזהב וכן עשה העבד והלך ולקח לו דפשיטא שאינו מבקש לו עוד שכר אחר על הליכה זו כי כבר קבל שכרו משלם ע"י המתנה הגדולה הזו אף כאן ע"י עשיית המצוה וקיומה יפתח לנו ה' אוצרו הטוב וממילא ימלא אסמיו ברכה מלבד ההדרכ' והנהג' הישרה שיקבל ע"י התורה והמצות לטוב לנו כל הימים ולכך יש ג"כ מי שמפרש (ב) שכל יעודי הגשמיים הבאים בתורה אינו חלף שכר עבודת האדם כי עיקר השכר אינו אלא בעולם הנשמות אבל הכתוב מבטיח את האדם כי בעשותו רצון קונו בעשיית מצותו הנה בהכרח הברכה נמשכת היורדת עליו כי יפתחו לפניו אוצרי הברכות הרי כי מצד נעימת המצוה לא היה כאן מקום שראוי שיקבל עליו האדם שכר אכן מצד אחר יש ויש מקום שראוי שיקבל עליו האדם שכר הרבה בעשותו רצון קונו וזה כי התורה והמצו' הם רסן ועול גדול למנוע ממנו כל תאותיו.
1
ב׳ולכך נקרא התורה תושיה על שם שמתשת כחו של אדם וטבע האדם מוכן אל החטא והצדיק העומד בצדקו הוא ענין השתנות הטבע ונס גמור.
2
ג׳(ג) וזה שאמר הכתוב שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו מלשון והאלהים נסה את אברהם לפי שהקב"ה מנסה את הבריות ע"י התורה והמצות אלא שיש צדיקים גמורים שלבם חלל בקרב שלא יתאוו כלל לשום עבירה ושוב אינם בכלל הנסיון כשאר בני אדם וכמעט שאינם מקבלים שכר על פרישתם מעבירה אחר שלא יתאוו לה וכדי להגדיל שכרם מנסה אותם הקב"ה בדבר שנפשו של אדם מתאוה וחומדתו הרבה מאוד כמו שניסה לדוד המלך ע"ה בדבר ערו' אחר שלבו הי' חלל בקרבו מלהתאות תאות שאר העבירות ויש שהוא צנוע ג"כ בדבר ערוה כאברהם אע"ה שלא זנו עיניו כל ימיו אף באשת חיקו ולא הי' כאן מקום לנסותו בשום עבירה אבל ראה השי"ת שנפשו חשוק מאוד בעבודת השי"ת יותר מכל תענוגי העוה"ז לכן ראה לנסותו בנסיון מצוה אחת שהשכל מכחיש מאוד כענין העקיד' שרחוק מאוד שיצוה השי"ת בהשחתת האדם ובהריגתו כמו שדרשו רז"ל אשר לא צויתי ולא עלת' על לבי זה יצחק בן אברהם כו' ובתו של יפתח כו' והי' לו להרהר אחר מצו' זו בפרט במקום שיש בו הצלת בנו יחידו ולא הרהר וזה הי' ודאי פלא ונס גדול מאוד: ולפי שהצדיקים עושים במעשיהם ניסים בכל יום על כן ניתן להם הטבע תחת ידם לעשות ניסים ונפלאות בקרב הארץ כענין שמצינו (ד) בפרק קמא דחולין ברבי פנחס בן יאיר שהלך במצות פדיון שבוים ונקרע הנהר לפניו ומסיק עליה אמר רב יוסף כמה נפיש האי גברא ממשה וששים רבוא דאלו התם חד זומנא ואלו הכא תלתא זימנא.
3
ד׳ויש להקשות דחלילה להאמין שר' פנחס בן יאיר שלא הגיע לכלל נבואה יהיה עדיף ממשה אשר הכתוב מעיד עליו שלא קם כמשה עוד.
4
ה׳(ה) ע"כ נראה בעיני שיש הפרש גדול בין צדיק או נביא העושה נס לצורך עצמו ובין העושה נס לצורך הצלת אחרים כי מי שעושה נס לצורך עצמו אין כאן שום מונע אבל העושה נס לצורך הצלת אחרים יש כאן מונע מצד המקבל ומשה קרע את הים לששים רבוא אע"ג שהמרו על ים בים סוף והיה עמהם פסל מיכה והי' כאן מניעת הרב' מאנשים הרבה ואפ"ה זכותו של משה עמד והכריע להציל את ששים רבוא איש שלא היו ראויים לנס.
5
ו׳ובזה נשאר זכותו של משה גדול ששים רבוא פעמים יותר מזכותו של רבי פנחס.
6
ז׳ויתישב השתא ג"כ דא דיש להסתפק במאמר זה דהול"ל דאלו התם ששים רבוא והכא חד גברא כמו שאמר דאלו התם חד זימנא והכא תלתא זימנא אלא ודאי ששים רבוא אינו סבה לעשיית הנס כדפי'.
7
ח׳(ו) ולפי דעתי שזהו ענין עג עוגה ועמד בתוכה דחוני המעגל במסכת תענית כשהי' מתפלל על הגשמים לפי שראה שבני דורו לא היו ראוים לנס ע"כ ראה להבדיל עצמו מהם ולעמוד הוא לבדו באות' עוגה שעש' כאלו בא להתפלל על עצמו כדי שלא יגרום חטאם למנוע ממנו בקשתו.
8
ט׳ויש אומרים כי העוג' שעשה ועמד בתוכו הוא רמז לגלגל העולם שהאדם נתן בתוכו ואמר לפניו רבש"ע עכשיו שאנחנו נתונים בצרה יאמרו הגוים שאף ישראל נתונים תחת הגלגל ומסורים בידו.
9
י׳(ז) ועוד יש לומר דשאני רבי פנחס שהלך לעשות מצו' אחת ופשיטא שהטבע נכנע לפני המצו' כי התורה והמצוה קודמת לטבע שני אלפים שנה וגם הכל נברא בשביל המצו' והסבה ודאי קודמת אל המסובב.
10
י״אאבל משה המפליא לעשות שלא במקום קיום מצוה ובזה הי' כחו עדיף.
11
י״בוהכי קאמר כמה נפיש נס שע"י עשיית המצוה מן הנס של נביא שלא לצורך עשיית המצו' דאולי התם חד זימנא והכא תלתא זימנא ולמדנו ג"כ משם כי לא זה לבד שהטבע נכנע לפני המצוה חשוב' כמצות פדיון שבוים אל אף נכנע לפני זריזות וזהירות הכשר מצו' כההיא דהו' דארי חיטי לפיסחא ולא בפני אלו לבד אלא אף מקמי דרך ארץ נכנע הטבע כמו שאמר וכי כך עושין לבני לויה.
12
י״ג(ח) וכל עניני התורה והמצוה אינם בטבע רק דרך סגולה כי לא יחייב הטבע שיכרת ימי האוכל חמץ בפסח וכן האוכל חלב או דם דאדרבא היה ראוי שיתחזק הטבע על ידם וכן לא יתחייב אריכות ימים למניח תפילין ואנו רואים סגולת המצות הללו ועל זה נאמר והייתם לי סגולה:
13
