ספר החיים, ספר זכויות ו׳Sefer HaChaim, Sefer Zekhuyot 6
א׳הפרק השישי
האדם ירא' לעשות המצו' בזריזות ובחשק גדול כדרך שהוא זהיר וזריז לבקש הכסף הנמאס וזהו שנאמר אם תבקשנה ככסף וגו'.
האדם ירא' לעשות המצו' בזריזות ובחשק גדול כדרך שהוא זהיר וזריז לבקש הכסף הנמאס וזהו שנאמר אם תבקשנה ככסף וגו'.
1
ב׳גם לא יכריז את צדקתו ברבים כדרך המחפש מטמון אחד תחת הקרקע שלא יכריז עניניו רק עושה דבריו בצנע' ובהחבא שלא יוודע וזהו שנא' וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' וכמו שיש פועל חכם המחדש תמיד בכל יום את מעשה מלאכתו כך יראה האדם להיות ערום ביראה ויחדש בכל יום תמיד פעולת מעשה המצות ועל דרך זה נקרא עושי המצות (א) פועל שנאמר ופועל צדק: גם נקרא שומר שנא' ושמר' ועשי' וכן שומר מצו' לא ידע דבר רע והטעם שצריך להיות יושב ומצפה כשומר הזה מתי תבא המצוה לידו ויקיימנה והאדם הוא שומר חנם ושומר שכר בשמירת המצוה דהיינו שיעשה מעשיו בחנם שלא על מנת לקבל פרס ואפי' הכי יאמין שיש שכר טוב לפעולתו וזהו שומר שכר.
2
ג׳יחבב האדם תמיד כל פרטי המצות.
3
ד׳(ב) כדרך שעשה אברהם במעשה העקידה שעל כל מעשה ומעשה התפלל יהי רצון שתהא זו כאלו נעשה בבני כאלו בני שחוט כאילו דמו זרוק.
4
ה׳כאלו הוא מופשט כאלו הוא נקטר ונעשה דשן.
5
ו׳ואז מקבל האדם הרבה מיני שכר על מצוה אחת וכן מצינו במעשה המשכן שעל כל ענין ועניין כתב כאשר צוה ה' את משה להגיד שעל כל דבר ודבר הי' מפרש בפיו זה יהיה לבנין הבית הקדוש הזה משל למלך שבונה היכל חביב על כל קורה וקורה חותם האומן את שמו כל המלך.
6
ז׳ואפילו דבר הנמאס בעיני האדם כמו בשר החזיר אמרו רבותינו זכרונם לברכה שלא יאמר האדם אי אפשי בבשר החזיר זה רק יאמר אפשי אבל מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי וכל זה כדי להרבות שכרו ונראה דהוא הדין שראוי להרבות תאוותו בדבר שאין נפשו קצה בו כגון אם רואה מאכלו של גוי יאמר כמה נפשי חשקה במאכל זה או ביין של גוי זה אבל מה אעשה כו': (ג) ומיהו בדברים אשר בלאו הכי נפשו של אדם חומדתו יותר מדאי כגון גזל ועריות אין ראוי להביא את עצמו לידי תאוה יתירה ואפשר שזהו אזהרת לא תחמוד אשת רעך וגו' שלא יבוא עצמו לידי חימוד אף על גב דבשאר עבירות ראו להוסיף תאוה כדפרישי' וכבר דחק ראב"ע למצוא טעם אל אזהרת לא תחמוד לפי שלא שייך אזהר' בדבר שכמעט שאי איפשר להמלט ממנו כמו החמדה אבל לפי מה שפי' שייך שפיר בו אזהרה: והבט וראה רמז ופלא בצורת אות (ד) הצדיק שהוא צורת הנון הנושאת אות היוד על שכמה ומשניהם נעשה אות הצדיק והוא רמז על נון הנפילה שאין לה תקומה רק על ידי שתעמיס על שכמה אות היהודית ומאז שבע יפול צדיק וקם וזהו גם כן מה שנאמר ועמך כל צדיקים לפי שכולם בני אות ברית קודש הרמוז על היוד הנותנת תקומה לנפילת בני ברית (ה) ושכם זה מוכן לפורעניות לפי שרוב פעמים חשבו בני הנפילה כי טוענות עול המצוה הוא סבת הנפילה וחושבי' כי ימצאו להם תקומה ע"י פריקת עול המצות כי זהו מסגולת האדם להיותו חפשי וכן דרך הבהמה הרובצת תחת משאה שתקומתה הוא פריקת עול שלה וזהו אינו כן דאדרבה כל הפורק מעליו עול מלכות שמים נותנים עליו עול מלכות כדרך החמור הזה שאם אינו רוצה לישא עול המשא הרגיל בו שנותנים אז עליו עול קשה ואז הולך ונושא: (ו) וכל עוד שאין האדם מקבל עליו עול כל המצות אינו בכלל ישראל (ז) שהרי בכל התורה לא נאמר בצווי המצות רק דבר אל בני ישראל ורצה לומר בני יעקב כי שם עצמם לא היו ראוים להקרא ישראל עד סוף כל התורה שחתם וכתב לעיני כל ישראל לפי שאז הושלמו על ידי התורה בתרי"ג מצות כאדם זה שהוא שלם בכל איבריו ואי בו מום כך היה בידם רמ"ח מצות עשה כנגד רמ"ח איברים.
7
ח׳ושס"ה לאוין כנגד שס"ה גידין שבאדם וכמו שיש בעל מום המחוסר אבר כך יש מי שחושב על תורת השם שהוא חסירה ומהם בשעינים להם ולא יראו מעשה השם ומהם שהם חרשים שלא יטו אוזן לשמוע בלימודים ומהם בעלי מומין על ידי קטנות האבר או גדולתו כמו השרוע והקלוט כנגד זה המוסיף או הגורע על מצות השם יתברך ומהם שחושבין לפגום חס ושלום את עצם המצו' וזהו כנגד מום של שבירת העצם: ויש החושבי' ליתן קצת דופי בתואר המצו' וכנגדם מום של גבן או תבלול.
8
ט׳וכמו שיש לו לאדם להניח כל מאכל בטעם הראוי לו כגון החומץ שאין לערבו עם הדבש וכן הדגים עם הבשר וכל כיוצא בו ולפעמים שיש לערב מין בשאינו מינו כגון שהמאכל אינו מתוקן רק ע"י תערובות כך יש לכל מצוה ומצוה טעם בפני עצמה: ואין לערב המצות זה בזה אם לא לצורך קדושת' וכדי שלא (ח) לערב קדושת יום טוב בקדושת שבת.
9
י׳עשו רבותינו ז"ל היכר על ידי העירוב שמניח קודם יום טוב וקראו אותו עירובי תבשילין לומר שעירוב הקדושות באופן זה הוא דבר נכון כדרך שעירובי תבשילין גם כן לפעמים ענין נכון לצורך תקון המאכל וזהו גם כן כוונת רבותינו זכרונם לברכה שאמרו שאברהם אבינו קיים כל התורה כולה ואפילו מצות עירובי תבשילין וזה מבואר ממה שכתבתי:
10
