ספר החינוך קצ״הSefer HaChinukh 195
א׳שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת הַבַּת – שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת הַבַּת, וְזֹאת לֹא נִתְבָּאֲרָה בִּלְשׁוֹן הַתּוֹרָה שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב עֶרְוַת בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה. וּמִפְּנֵי כֵן לֹא בָּא עָלֶיהָ כָּתוּב מְפֹרָשׁ לְפִי שֶׁאֵין צֹרֶךְ בּוֹ, דְּכֵיוָן שֶׁאָסְרָה הַתּוֹרָה בַּת הַבֵּן וּבַת הַבַּת שֶׁהֵן רְחוֹקוֹת מִמֶּנָּה, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהִיא אֲסוּרָה דְּקַל וָחֹמֶר הוּא. וְעוֹד לְמָדוּהָ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִגְּזֵרָה שָׁוָה, דְּאִי מִקַּל וָחֹמֶר גְּרֵידָא הֲוָה יָלְפִינַן לָהּ לֹא הָיָה אָדָם נִדּוֹן עָלֶיהָ, דְּקַיְמָא לַן (סנהדרין עו, א) אֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין.
1
ב׳מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כָּתַבְנוּ לְמַעְלָה (מצוה קצ) מָה שֶׁיָּכֹלְנוּ דֶּרֶךְ כְּלָל בְּכָל הָעֲרָיוֹת.
2
ג׳דִּינֵי מִצְוָה זוֹ, כְּלוֹמַר, אֵיךְ לְמָדוּהָ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמֵאֵי זֶה כָּתוּב? בַּגְּמָרָא יְבָמוֹת הוּא, שֶׁאָמְרוּ שָׁם (ג, א) בִּתּוֹ מֵאֲנוּסָתוֹ עִקַּר אִסּוּרָא מִדְּרָשָׁא אָתְיָא, דְּאָמַר רָבָא אֲמַר לֵהּ רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי אָתְיָא הֵנָּה הֵנָּה אָתְיָא זִמָּה זִמָּה כְּלוֹמַר, שֶׁהַכָּתוּב אָמַר בְּבַת הַבֵּן וּבְבַת הַבַּת עֶרְוָתְךָ הֵנָּה, וְאָמַר בְּאִסּוּר אִשָּׁה וּבִתָּהּ וּבַת בְּנָהּ וּבַת בִּתָּהּ לְשׁוֹן הֵנָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה (ויקרא יח יז) שַׁאֲרָה הֵנָּה, מָה לְהַלָּן מְפֹרָשׂ שֶׁנֶּאֶסְרָה בִּתָּהּ, שֶׁהֲרֵי בְּפֵרוּשׁ נִכְתְּבָה שָׁם, אַף כָּאן שֶׁאָסַר הַכָּתוּב בַּת בְּנוֹ, הוּא הַדִּין לְבִתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרְשָׂהּ הַכָּתוּב, דְּגָמְרִינַן לַהּ בִּגְזֵרָה שָׁוָה זוֹ. וְעוֹד לָמְדוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִכֹּחַ גְּזֵרָה שָׁוָה זוֹ בְּאֵי זוֹ מִיתָה נִדּוֹן הַבָּא עַל בִּתּוֹ אוֹ עַל בַּת בְּנוֹ וּבַת בִּתּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִשְׁפַּט הַמִּיתָה כָּתוּב בַּמִּקְרָא שֶׁל עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ וּבַת וּבַת בִּתָּהּ, לְמָדוּהָ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִמֶּנּוּ אַחַר שֶׁנִּלְמַד בּוֹ מִמָּקוֹם אַחֵר, וּמֵאֵי זֶה מָקוֹם אַחֵר נִלְמַד בּוֹ? מִמָּה שֶׁכָּתוּב (שם כ יד) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִיא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין עה, ב) מָה הָתָם בְּאִשָּׁה וְאִמָּהּ, דִּכְתִיב בְּהוּ זִמָּה בִּשְׂרֵפָה, אַף הָכָא בְּאִשָּׁה וּבִתָּהּ וּבַת בְּנָהּ וּבַת בִּתָּהּ, דִּכְתִיב בְּהוּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִיא נִדּוֹן בִּשְׂרֵפָה. וּמֵעַתָּה אַחַר שֶׁמָּצָאנוּ כִּי מִשְׁפַּט אִשָּׁה וּבִתָּהּ וּבַת בְּנָהּ וּבַת בִּתָּהּ בִּשְׂרֵפָה מִכֹּחַ גְּזֵרָה שָׁוָה זוֹ דְּזִמָּה זִמָּה, יֵשׁ לָנוּ לִלְמֹד גַּם כֵּן כִּי מִשְׁפָּט הַבָּא עַל בִּתּוֹ וּבַת בְּנוֹ וּבַת בִּתּוֹ בִּשְׂרֵפָה, לְפִי שֶׁכְּבָר לָמַדְנוּ מִמֶּנּוּ אִסּוּר עַל בִּתּוֹ בִּגְזֵרָה שָׁוָה דְּהֵנָּה הֵנָּה, וְכֵיוָן שֶׁלָּמַדְנוּ מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד, נִלְמַד מִמֶּנּוּ עוֹד כָּל שְׁאָר הַדִּינִין שֶׁבּוֹ, וְנֹאמַר שֶׁמִּשְׁפַּט הַבָּא עַל בִּתּוֹ גַּם כֵּן בִּשְׂרֵפָה. וְעַל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, יֹאמְרוּ בַּגְּמָרָא (יבמות עח, ב) דּוּן מִנַּהּ וּמִנַּהּ כְּלוֹמַר, כְּשֶׁנִּלְמַד כָּתוּב אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ, לֹא לְדָבָר אֶחָד שֶׁבּוֹ לְבַד נִלְמְדֵהוּ אֶלָּא לְכָל מִשְׁפָּטָיו נִלְמְדֵהוּ מִמֶּנּוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאוֹתָן מִשְׁפָּטִים שֶׁבּוֹ אֵינָם כְּמַשְׁמָעוּתוֹ שֶׁל כָּתוּב בְּעַצְמוֹ אֶלָּא שֶׁנִּלְמְדֵם מִכְּתוּבִים אֲחֵרִים, אַף עַל פִּי כֵן כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּין מִגּוּפֵהּ דִּקְרָא בֵּין שֶׁנִּלְמַד בּוֹ מִמָּקוֹם אַחֵר נִלְמַד מִמֶּנּוּ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּגְּמָרָא כְּרֵיתוֹת (ה, א) אַל תְּהִי גְּזֵרָה שָׁוָה קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהֲרֵי בִּתּוֹ מֵאֲנוּסָתוֹ, אֶחָד מִגּוּפֵי תּוֹרָה הִיא וְלֹא לִמְּדָהּ הַכָּתוּב אֶלָּא בִּגְזֵרָה שָׁוָה, אָתְיָא הֵנָּה הֵנָּה אָתְיָא זִמָּה זִמָּה, כְּלוֹמַר, שֶׁבִּשְׁתֵּי גְּזֵרוֹת שָׁווֹת אֵלּוּ לָמַדְנוּ אִסּוּרָהּ וּמִשְׁפָּטָהּ, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ. אֲבָל בִּתּוֹ מִנְּשׂוּאָתוֹ מְפֹרָשׁ הוּא בַּמִּקְרָא מִדִּכְתִיב (שם יח יז) עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ וְאֵין חִלּוּק בֵּין שֶׁהִיא בִּתּוֹ וּבִתָּהּ אוֹ מֵאִישׁ אַחֵר, וְזֶה מְדַבֵּר בִּנְשׂוּאָה מִדִּכְתִיב אִשָּׁה דְּמַשְׁמַע לְשׁוֹן אִשּׁוּת, וּכְתִיב נָמֵי (שם) לֹא תִקַּח, וְקִיחָה מַשְׁמַע גַּם כֵּן דֶּרֶךְ אִשּׁוּת, אֲבָל גַּבֵּי בִּתּוֹ מֵאֲנוּסָתוֹ וּבַת בְּנוֹ וּבַת בִּתּוֹ לָא כְּתִיב אֶלָּא לֹא תְּגַלֶּה, וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בספר המצוות ל"ת שלו) הַבֵּט אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא לִמְּדָהּ הַכָּתוּב, וְלֹא אָמְרוּ וְלֹא לְמַדְנוּהָ, לְפִי שֶׁאֵלֶּה הָעִנְיָנִים כֻּלָּם הֵם קַבָּלָה מֵהַשָּׁלִיחַ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁמָּסַר הַפֵּרוּשׁ אֶל הַזְּקֵנִים, וְזֶה אָמְרָם עַל זֶה גּוּף תּוֹרָה. וֶהֱבִיאוֹ לָרַב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לִכְתֹּב דָּבָר זֶה הָעִקָּר הַקָּבוּעַ לוֹ, שֶׁאֵין בְּחֶשְׁבּוֹן תַּרְיָ"ג הַמִּצְוֹת אֶלָּא מָה שֶׁמְּפֹרָשׁ בַּכָּתוּב, אוֹ מַה שֶׁיֹּאמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עָלָיו בְּפֵרוּשׁ שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל לֹא כָּל מָה שֶׁנִּלְמַד בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת. וּכְבָר סָתַר הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בשרשיו לספר המצוות שרש ב') עִנְיָן זֶה בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת.
3
ד׳דִּינֵי הַמִּצְוָה בְּסוֹף הַסֵּדֶר (מצוה ריא) נִכְתֹּב מְקוֹמָן עִם כָּל הָעֲרָיוֹת בִּכְלָל [א"ה שם].
4
ה׳וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְשָׁכַב אֶת בִּתּוֹ מֵאֲנוּסָתוֹ בְּמֵזִיד וְיֵשׁ עֵדִים נִדּוֹן בִּשְׂרֵפָה, בְּלֹא עֵדִים חַיָּב כָּרֵת. בְּשׁוֹגֵג חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה. וְאִם שָׁכַב אֶת בִּתּוֹ מִנְּשׂוּאָתוֹ חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת, אַחַת מִשּׁוּם בִּתּוֹ, וְאַחַת מִשּׁוּם עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ, שֶׁאֵין חִיּוּב עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ אֶלָּא בְּנִשּׂוּאֵי הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהֲרֵי בְּפֵרוּשׁ כָּתַב בָּהֶן לֹא תִקַּח, בֵּין בִּמְקוֹם הָאַזְהָרָה עֲלֵיהֶן בֵּין בִּמְקוֹם הָעֹנֶשׁ, וּלְשׁוֹן קִיחָה מַשְׁמַע לָן לְשׁוֹן נִשּׂוּאִין. וּמִפְּנֵי כֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות צז, א) כִּי מִדִּין הַתּוֹרָה הוּא, שֶׁאִם אָנַס אָדָם אִשָּׁה מֻתָּר הָיָה לִשָּׂא בִּתָּהּ, אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גָּדְרוּ גָּדֵר וְאָסְרוּ הַדָּבָר, וְאָמְרוּ (שם) שֶׁמִּי שֶׁנָּאַף אִשָּׁה אָסוּר לִשָּׂא אַחַת מִן הַשֶּׁבַע נָשִׁים קְרוֹבוֹתֶיהָ הַיְּדוּעוֹת כָּל זְמַן שֶׁהַזּוֹנָה קַיֶּמֶת, מִפְּנֵי שֶׁהַזּוֹנָה בָּאָה לְבַקֵּר אוֹתָן, וְהוּא מִתְיַחֵד עִמָּהּ וְלִבּוֹ גַּס בָּהּ וְיָבוֹא לִידֵי עֲבֵרָה שֶׁיִּבְעֹל הָעֶרְוָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ נִטְעַן (פי' נחשד) עַל אִשָּׁה הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂא אַחַת מִקְּרוֹבוֹתֶיהָ עַד שֶׁתָּמוּת זוֹ שֶׁנִּטְעַן עָלֶיהָ. וּמִכָּל מָקוֹם אִם כְּנָסָהּ לָזוֹ שֶׁקְּרוֹבָה לְאוֹתָהּ שֶׁזָּנְתָה עִמּוֹ אֵין מַצְרִיכִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיאָהּ. וְעוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קדושין יב, ב) בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּטְעַן עַל עֶרְוָה אוֹ שֶׁיָּצָא לוֹ שֵׁם רַע עִמָּהּ, לֹא יָדוּר עִמָּהּ בְּמָבוֹי אֶחָד וְלֹא יֵרָאֶה בְּאוֹתָהּ הַשְּׁכוּנָה. אָנַס אָבִיו אוֹ בְּנוֹ אוֹ אָחִיו אִשָּׁה אוֹ פִּתָּה אוֹתָהּ, הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לוֹ לִשָּׂא אוֹתָהּ, שֶׁלֹּא נֶאֶסְרוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ אִישׁוּת, וְלֹא הֶחֱמִירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גַּם כֵּן לַעֲשׂוֹת גָּדֵר לְאַחֵר מִשּׁוּם זְנוּת שֶׁל קְרוֹבוֹ.
5
