ספר החינוך שנ״בSefer HaChinukh 352

א׳מִצְוַת הַמֵּמִיר בֶּהֱמַת קָרְבָּן בִּבְהֵמָה אַחֶרֶת שֶׁתִּהְיֶינָה שְׁתֵּיהֶן קֹדֶשׁ – לִהְיוֹת הַתְּמוּרָה קֹדֶשׁ, כְּלוֹמַר הַמֵּמִיר בֶּהֱמַת קָרְבָּנוֹ בִּבְהֵמָה אַחֶרֶת, כְּגוֹן שֶׁאָמַר זוֹ תִּהְיֶה לְקָרְבָּן תְּמוּרַת זוֹ שֶׁתִּהְיֶינָה הִיא וְהַתְּמוּרָה שְׁתֵּיהֶן קֹדֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז י) וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ. וְזֶה הַכָּתוּב מִצְוַת עֲשֵׂה הוּא, כְּלוֹמַר, שֶׁתְּצַוֶּה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה לִהְיוֹת הַתְּמוּרָה קְדוֹשָׁה וְלִנְהֹג קֹדֶשׁ בִּשְׁתֵּיהֶן. וְהָרְאָיָה שֶׁזֶּה מִצְוַת עֲשֵׂה הוּא אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת תְּמוּרָה (ד, ב) בְּעִנְיַן מֵמִיר לָא אָתֵי עֲשֵׂה וְעָקַר תְּרֵי לָאוֵי כְּלוֹמַר, שֶׁהַמְּנִיעָה בִּתְמוּרָה נִכְפְּלָה שְׁתֵּי פְּעָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ, וְלָא אָתֵי עֲשֵׂה דִּוְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ וְעָקַר תְּרֵי לָאוִין אֵלּוּ. הִנֵּה הִתְבָּאֵר מָה שֶׁרָצִינוּ דְּמִצְוַת עֲשֵׂה הוּא.

ב׳מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה שֶׁרָצָה הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא לְהַטִּיל מוֹרָא בְּלֵב בְּנֵי אָדָם בְּכָל עִנְיְנֵי הַקֹּדֶשׁ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּבִנְיַן הַבַּיִת הַקָּדוֹשׁ וְכֵלָיו בְּסֵדֶר וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה (מצוה צה) בְּמִצְוָה זוֹ, שָׁם תִּרְאֶה עַל צַד הַפְּשָׁט כַּוָּנָתֵנוּ בַּחֹמֶר הַגָּדוֹל הָרָאוּי לָנוּ לִנְהֹג בַּקֹּדֶשׁ, וְעַל כֵּן כְּדֵי לִקְבֹּעַ בְּלִבֵּנוּ מוֹרָאַת עִנְיַן הַקֹּדֶשׁ צִוָּה הַכָּתוּב לְבַל נְשַׁנֶּה הַדְּבָרִים, אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה הַבְּהֵמָה תִּהְיֶה בִּקְדֻשָּׁתָהּ לְעוֹלָם, וְלֹא נַחְשֹׁב לְהַפְקִיעָהּ מִקְּדֻשָּׁתָהּ וּלְהַחֲלִיפָה בִּבְהֵמָה אַחֶרֶת, וְאִם יוֹצִיא הַדָּבָר מִפִּיו שֶׁתֵּהָפֵךְ מַחְשַׁבְתּוֹ וְכָל מַעֲשֵׂהוּ וְתִהְיֶינָה שְׁתֵּיהֶן קֹדֶשׁ, כִּי הוּא בָּא בְּמַעֲשָׂיו לְהַפְקִיעַ קְדֻשָּׁה, וְתִהְיֶה לְהֶפֶךְ, שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט יוֹתֵר וְתִתָּפֵשׂ הַכֹּל. וְהָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (הל, תמורה פ"ד הי"ג) כָּתַב בְּטַעַם מִצְוָה זוֹ, וּבַמָּה שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לְהוֹסִיף חֹמֶשׁ בְּפִדְיוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁיָּרְדָה הַתּוֹרָה לְסוֹף מַחְשֶׁבֶת הָאָדָם וְיִצְרוֹ רַע, שֶׁטִּבְעוֹ לְהַרְבּוֹת קִנְיָנָיו וְלָחוּס עַל מָמוֹנוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁנָּדַר וְהִקְדִּישׁ, אֶפְשָׁר שֶׁיַּחְזֹר בּוֹ וְיִנָּחֵם וְיִרְצֶה לִפְדּוֹתוֹ בְּפָחוֹת מִשָּׁוְיוֹ לְפִיכָךְ יוֹסִיף חֹמֶשׁ. וּכְמוֹ כֵן יַחְלִיף בְּהֵמָה שֶׁהִקְדִּישׁ בִּפְחוּתָה מִמֶּנָּה, וְאִם יִתֵּן לוֹ רְשׁוּת לְהַחְלִיף רַע בְּטוֹב יַחְלִיף טוֹב בְּרַע, וּלְפִיכָךְ סָתַם הַכָּתוּב הַדֶּלֶת בְּפָנָיו. וְעוֹד הֶאֱרִיךְ בְּעִנְיָן זֶה וְכָתַב, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל חֻקֵּי הַתּוֹרָה גְּזֵרוֹת הֵן, רָאוּי אַתָּה לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶן, (עַל) [וְכָל] שֶׁאַתָּה יָכוֹל לִתֵּן בּוֹ טַעַם תֵּן. וְיִזָּכֵר הָרַב לְטוֹבָה שֶׁסִּיֵּעַ יָדִי עִם דְּבָרָיו בִּמְלַאכְתִּי זֹאת.

ג׳מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם יז א) הַמֵּמִיר בְּכִלְאַיִם אוֹ בִּטְרֵפָה וְיוֹצֵא דֹּפֶן אוֹ בְּטֻמְטוּם וְאַנְדְּרֹגִינֹס אֵין הַקְּדֻשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶם, וַהֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהֵמִיר בְּגָמָל אוֹ בַּחֲמוֹר, לְפִי שֶׁאֵין בְּמִינָן קָרְבָּן, וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֶה. וּבְהֵמָה בַּעֲלַת מוּם עוֹשָׂה תְּמוּרָה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָהּ קָרְבָּן. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (שם טא), שֶׁאֵין אָדָם מֵמִיר בְּהֶמְתּוֹ בְּקָרְבָּן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, אֲבָל אִם אָמַר בַּעַל הַקָּרְבָּן כָּל הָרוֹצֶה לְהָמִיר יָמִיר, מֵמִיר בָּהּ כָּל אָדָם. וְהַמֵּמִיר בָּקָר בְּצֹאן אוֹ צֹאן בְּבָקָר אוֹ כְּבָשִׂים בְּעִזִּים אוֹ עִזִּים בִּכְבָשִׂים אוֹ נְקֵבוֹת בִּזְכָרִים אוֹ זְכָרִים בִּנְקֵבוֹת, אוֹ שֶׁהֵמִיר בְּהֵמָה אַחַת בְּמֵאָה אוֹ מֵאָה בְּאַחַת, בֵּין בְּבַת אַחַת בֵּין בָּזוֹ אַחַר זוֹ הֲרֵי אֵלּוּ תְּמוּרָה, וְלוֹקֶה כְּחֶשְׁבּוֹן הַבְּהֵמוֹת שֶׁהֵמִיר. וְאֵין הַתְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה, וְלֹא וְלַד בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ. וְדִקְדְּקוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם יג א) עִם הַפֵּרוּשׁ הַמְּקֻבָּל, הוּא וְלֹא וְלָדוֹ, וּתְמוּרָתוֹ וְלֹא תְּמוּרַת תְּמוּרָתוֹ. אֲבָל הַמֵּמִיר בִּבְהֵמָה וְחָזַר וְהֵמִיר בָּהּ אֲפִלּוּ אֶלֶף פְּעָמִים כֻּלָּן תְּמוּרָה, וְלוֹקֶה עַל כָּל אַחַת. וְהָעוֹפוֹת וְהַמְּנָחוֹת אֵינָם עוֹשִׂין תְּמוּרָה, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בַּכָּתוּב אֶלָּא בְּהֵמָה. וְאֵין קָדְשֵׁי גּוֹיִים עוֹשִׂין תְּמוּרָה מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל מִדְּרַבָּנָן גּוֹי שֶׁהֵמִיר מוּמָר (רמב"ם תמורה א ו). וְהַכֹּל מְמִירִין, אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים, לֹא שֶׁאָדָם רַשַּׁאי לְהָמִיר, אֶלָּא שֶׁאִם הֵמִיר מוּמָר, וְסוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. וּמָה שֶׁאָמְרוּ כֵּיצַד דִּין הַתְּמוּרָה לִקָּרֵב. וְדִין וַלְדוֹתֶיהָ וּוַלְדֵי וְלָדוֹת, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִין בְּמַסֶּכֶת תְּמוּרָה [ה' תמורה פ"א].

ד׳וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְהֵמִיר וְלֹא נָהַג קְדֻשָּׁה בִּשְׁתֵּי הַבְּהֵמוֹת, כְּלוֹמַר, בָּרִאשׁוֹנָה וּבִתְמוּרָתָהּ בִּטֵּל עֲשֵׂה מִלְּבַד הָעֹנֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר שֶׁמּוֹעֵל בַּקֹּדֶשׁ.