ספר החינוך שנ״גSefer HaChinukh 353
א׳מִצְוַת מַעֲרִיךְ בְּהֵמָה שֶׁיִּתֵּן כְּפִי שֶׁיַּעֲרִיכֶנָּה הַכֹּהֵן – לָדוּן בְּדִין עֶרְכֵי בְּהֵמָה כְּמוֹ שֶׁצִּוַּתְנוּ הַתּוֹרָה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז יא יב) וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן אֹתָהּ. וְלָתֵת כְּפִי הָעֵרֶךְ שֶׁיַּעֲרִיכֶנָּה הַכֹּהֵן וְלֹא פָּחוֹת, שֶׁאֵין לִפְחוֹת וּלְשַׁקֵּר בְּמַה שֶּׁאָדָם פּוֹתֵחַ פִּיו לַשָּׁמַיִם, וַאֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי הֶדְיוֹט אָסוּר לְשַׁקֵּר, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה (מצוה שנ).
1
ב׳וּמִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּדִין עֶרְכֵי אָדָם בְּרֹאשׁ הַסֵּדֶר.
2
ג׳מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תמורה לב, ב) שֶׁהַמַּקְדִּישׁ בְּהֵמָה תְּמִימָה לַמִּזְבֵּחַ וְנָפַל בָּהּ מוּם וְנִפְסְלָה, הֲרֵי זוֹ נֶעֱרֶכֶת וְנִפְדֵּית, וְיָבִיא בְּהֵמָה אַחֶרֶת קָרְבָּן תַּחְתֶּיהָ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר וְאִם כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַיְיָ וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה וְגוֹ', שֶׁכֵּן בָּא עַל זֶה הַפֵּרוּשׁ הַמְקֻבָּל שֶׁהוֹצִיאָהּ הַכָּתוּב בִּלְשׁוֹן טֻמְאָה, וּבֵין שֶׁהִקְדִּישׁ אָדָם בְּהֵמָה טְהוֹרָה לַמִּזְבֵּחַ וְנָפַל בָּהּ מוּם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, אוֹ טְמֵאָה לְבֶדֶק הַבַּיִת צְרִיכָה הַעֲמָדָה לִפְנֵי הַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה לִפְנֵי הַכֹּהֵן, וְהוּא מַעֲרִיךְ אוֹתָהּ. וְאִם מֵתָה קֹדֶם שֶׁתֵּעָרֵךְ וְתִפָּדֶה אֵין מַעֲרִיכִין וְלֹא פּוֹדִין אוֹתָהּ אַחַר שֶׁמֵּתָה. וְאִם שָׁחַט בָּהּ שְׁנַיִם אוֹ רֹב שְׁנַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּמֵתָה לְעִנְיַן שְׁחִיטָה כִּדְקַיְמָא לַן (חולין כח, א) שֶׁכֵּן נִצְטַוָּה מֹשֶׁה עַל רֹב אֶחָד בָּעוֹף וְרֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה, הֲרֵי הִיא כְּחַיָּה לְעִנְיַן עֲרָכִין, וּמְבִיאָהּ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וּמַעֲרִיכָהּ. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בִּמְקוֹמוֹת מִתְּמוּרָה וּמְעִילָה [הלכות ערכין פרק ד].
3
ד׳וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בִּזְמַן הַבַּיִת. אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה אָמְרוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע"ז יג, א) שֶׁאֵין מַקְדִּישִׁין וְאֵין מַעֲרִיכִין וְאֵין מַחְרִימִין, וְאִם הִקְדִּישׁ אוֹ הֶעֱרִיךְ אוֹ הֶחְרִים מִן הַדִּין הוּא שֶׁהַבְּהֵמָה תֵּעָקֵר, וּפֵרוֹת כְּסוּת וְכֵלִים יֵרָקְבוּ, אֲבָל אִם רוֹצֶה בְּתַקָּנָתָן עֲבִיד לְהוּ כְּדִשְׁמוּאֵל דַּאֲמַר הֶקְדֵּשׁ שָׁוֶה מָנֶה שֶׁחִלְּלוֹ עַל שָׁוֶה פְּרוּטָה מְחֻלָּל, כְּדִכְתִיבְנָא. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, יֵשׁ לָנוּ לִכְתֹּב, שֶׁאֵין דִּין הַעֲמָדָה לִפְנֵי הַכֹּהֵן נוֹהֵג עַכְשָׁו כְּלָל, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם דִּין עֶרְכֵי בְּהֵמָה נוֹהֵג לְעִנְיַן שֶׁמִּי שֶׁעָבַר וְהֶעֱרִיךְ בְּהֵמָה בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת בַּדָּבָר מָה שֶׁצִּוּוּנוּ חֲכָמִים, וּמִכֵּיוָן דִּבְדִיעֲבַד צְרִיכִין אָנוּ תַּקָּנָה בַּדָּבָר אֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה יֵשׁ לִי לִמְנוֹתָהּ הִיא וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהּ בִּכְלַל הַמִּצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בַּזְּמַן הַזֶּה.
4
