ספר העיתים קכ״הSefer HaItim 125
א׳קרפוף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה שמחיצותיו נעשה כדי לדור בתוכו ולא נעשו מפני קרפופת אחרות שסביב לו נזרע רובו הרי הוא כגינה ואסור ניטע רובו הרי הוא כחצר פי' לא אפקי' מתורת חצר דעבדי אינשי דנטעי אילנות בחצר והו"ל חצר ועדיין תורת חצר עליו אבל אם נזרע רובו בא זריעתו ודחה ההקפה שהקיפו לשם דירה לפיכך הרי הוא כגינה ותנן לא אמרו בית סאתים אלא בגנה ובקרפוף אבל יתר מכאן אסור זה וזה כיון שהוא יתר מבית סאתים אסור דהא זריעתו אפקיה מתורת דירה, אמר רב הונא ברי' דרב [יהושיע] לא אמרו שבא זריעתו ובטלה תורת הקפתו לדירה אלא בזמן שהוא יתר מבית סאתים אותו הנזרע אבל בית סאתים מותר כר"ש דתנן אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית ואקשינן לר"ש נמי אפי' בית סאתים כיון שנזרע רובו בטיל לי' מיעוטו לגבי רובו וחשיב נמי שלא הוקף לדירה כיון שזרע ליהוי כקרפוף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה כשם שזריעתו עשתו כשדה כך תעשהו ביתר מבית סאתים אלא אי איתמר הכי איתמר הא נזרע מיעוטו שרי אמר רב הונא וכו' ר' ירמיה מדיפתי מתני לה לקולא נזרע רובו הרי הוא כגינה ואסורה הא מיעוטו שרי אמר רב הונא ברי' דרב יהושיע לא אמרו אלא בית סאתים הא יתר מבית סאתים אע"פ שלא נזרע אלא מיעוטו אסור כמאן כרבנן נטע רובו הרי הוא כחצר ומותר אמר רב יהודא אמר אבימי והוא שעשויין איצטבלאות איצטבלאות רב נחמן אמר אע"פ שאין עשויין איצטבלאות מותר ומסקנא כרב נחמן דהא רב הונא בר יהודא עביד עובדא בביתיה כוותיה ולשון איצטבלאות עיקר המלה ארוות סוסים והיא בלשון יון ופי' הדבר כי בחצר נוטעין אילנות זה בצד זה כגון העמדת סוסים בתוך אורוותיהן זה בצד זה אמר רב נחמן אמר שמואל קרפוף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה פורץ בו פירצה יותר מיו"ד אמות וגודרו לשום דירה ומעמידו עד עשר ודיו וחשוב כאילו הוקף לשום דירה ומותר לטלטל בכולו דהו"ל כחצר וכן אם פרץ אמה וגדרה לשום דירה ועוד פרץ אמה וגדרה לשום דירה עד שהשלים ליוד אמות לשום דירה נעשה כאילו הוקף כולה לשום דירה ומותר לטלטל בכולו. אמר רב כהנא רחבה שאחורי בית אין מטלטלין בה אלא בד' אמות, אמר רב נחמן ואם פתח מן הבתים לתוכו פתח מותר ואמרינן היכא דפתח מן הבתים לרחבה פתח ואח"כ הקיפה צריכה למימר דהא ודאי לדירה היא ופרקינן כגון דאית ליה בההוא רחבה בי דרי שהוא כגון גורן לדוש בו תבואה מאי דתימא האי פתח לגורן היא דעבדה קמ"ל דכיון דאית ליה פתח האי דמקיף לדירה היא דאקיף, קרפוף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה ונתמלא מים כנטועים דמי ומותר לטלטל בתוכו [דכולו] כחצר דמי דאיכא מאן דעביד בחצרו בריכה של מים ואפילו יש בעומקן של מים יותר מבית סאתים מותר מידי דהוי אכריא דפרי, פי' יתכן שיעשה אדם בחצרו כרי של פירות עודף ועולה גבוה מן הקרקע של חצר יותר מבית סאתים, ההוא רחבה דהות בפום נהרא פי' על שפת הנהר ומיסתברא דרחבה של רבים הואי חד גיסא פתוח למתא וחד גיסיה פתוח לשביל של כרמים [ושביל] פתוח לגודא דנהרא אמר אביי היכי נעביד [נעביד] ליה מחיצה אגודא דנהרא גודא [עצמה] היא כמו מחיצה ואין עושין מחיצה ע"ג מחיצה נעביד צורות הפתח אפומא דשביל של כרמים אתו גמלי שדיין ליה אלא נעביד לחי אפומא דשביל של כרמים פי' ודחאה רבינא ואסקה דעביד לחי בהך גיסא דלהדי מתא דמגו דמהני למתא מהני נמי לרחבה הלכך טלטולי במתא גופא שרי ברחבה גופיה שרי ממתא לרחבה ומרחבה למתא פליגו בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי ומאן דשרי הא לית בה דיורין וכחצר דמיא ומאן דאסר גזר דילמא מותבי ביה דיורין וקיי"ל הלכתא כמאן דמקיל ושרי ולא חייש לדיורין וכבר הקדמנו דרחבה דרבים היא (דילמא) דלא חיישינן אבל ברחבה דיחיד זימנין דמימלך ובני בתים ודייר בהו דיורין, קרפוף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ובא למעטה ורחב ד' טפחים הוי מיעוט פחות מג' לא הוי מיעוט וכך סלקא סוגיא דשמעתא דד' הוי מיעוט פחות לא. ההוא ביסתנא דהוה סמיך גודיה לאשיתא דאפדנא נפיל גודא דבוסתנא סבר רב ביבי למיסמך אשיתא דאפדנא ודחאה רבה ואמר האי אשיתא לאפדנא עביד לבוסתנא לא עביד ופשוט היא ואית נמי דגרסי נפל אשיתא ברא דאפדנא וכו', ובתשובה לגאון והא דאמר רב כהנא רחבה שאחורי בתים ששאלתם היכי דמי [אי] דמוקפת גדר גבוה יוד [למה אמר] אין מטלטלין בה אלא בד' ואי דאין מוקפת כל עיקר הויא ליה כרמלית [והיכי] אמר רב נחמן אם פתח בה פתח מותר לטלטל בכולו כי פתח לבתים [אם] הרחבה אינה מוקפת פתח מאי מהני לי', כך ראינו דלא מיתוקמי שמעתא אלא במוקפת ואין לה פתחים למקום אחד דאי בשאין מוקפת מי איכא מ"ד מותר לטלטל בכולו ועוד דקא דייק רב נחמן ואמר דוקא שפתח ולבסוף הוקף אבל הוקף ולבסוף ישב לא שמעינן מינה דרחבה ודאי מוקפת היא מיהא אע"ג דמוקפת קאמר רב נחמן כי פתח ולבסוף הוקף משעה שפתח גלי דעתיה דקא ניחא ליה לאקצוייה ולאישתמושי ביה משום הכי כי מקיף לה הויא לה כקרפוף שהוקף לדירה אבל הוקף ולבסוף [ישב] נעשה כקרפוף שלא הוקף לדירה ואע"ג שפתח פתח לתוכו נעשה כפתוח לאויר ואסור להשתמש בו אלא בד' ומקשי' פתח ולבסוף הוקף פשיטא דמטלטל בכולו ואמרינן לא צריכי דהוי בי דרי בההוא רחבה מאי דתימא כיון דאיכא בי דרי ההוא פתח לא לדירת רחבה פתוחה ולא אדעתא לאישתמושי ברחבה אלא לשום בי דרי ולא הוי כמו שהוקף לדירה [ולזה] איצטריך רב נחמן למימר דכי פתח ולבסוף הוקף אע"פ שיש בה בי דרי מותר להשתמש בכולה אלמא בתר דעתא דבעל הבית אזלינן, וששאלתם גן או קרפף של יחיד ועומד אחורי בתים והוקף כל רוחותיו והיא מבית סאתים עד בית עשרה כורין ובתים... והן רשות אחת ופתח אחד לכולן מותר להוציא מבתים לקרפף לטלטל או יש איסור, כך ראינו שגן מיהא כבר פסיקא מילתא נזרע רובה הרי היא כגינה ואסור ולית ליה פירכא אבל קרפף דיניה כרב הונא דרחבה וכדתרצה רב נחמן, ותו ההוא בורנקא דהוי לי' לריש גלותא בבוסתיניה אי דקאי אחורי בתים למה לי למיעבד לי' תקנתא ואי דמיפסקא רה"ר כי עביד לה תקנה בקנה קנה פחות מג' מה מהני. ואי כרמלית בינה לבין הבתים מ"ט שלפינהו רבא, שמא דכה"ג לא הוי מחיצה או דילמא קסבר כל היכא דלית בי' בית דיורין אין מטלטלין בו אלא בבית סאתים רה"ר מאי איכא למימר א"כ קנה קנה איפסוקי אפסקה לרה"ר ועוד עשויים בורנקא לבוסתנא שרה"ר מפסקת בינו לבין פלטרין שלו אלא כל מי שעושה סמוך לפלטרין הוא עושה וההוא בוסתנא שלא הוקף לדירה וכרמלית גמורה היא ובורנקא עצמה אכסדרה או קובה שעושין מלכים בתוך פרדיסיהן ועומד באמצע פרדס ולא הוצרך ריש גלותא אלא לטלטל מפתח בוסתנא ועד בורנקא בין אילנות ונטיעות לדרך בורנקא בהלך קנה קנה כדי להפסקת לדרך דלא ניסרו אילנות על ההוא דרך ורבא כד שלפינהו לאו לאסור עליו אלא להתיר עליו דס"ל דשרי לטלטולי ולא צריך לקנה קנה דס"ל דכיון דבנה ליה בורנקא בבוסתניה שוייה לכולי בוסתנא חצר לבורנקי ולא דמי לקרפף ומנ"ל דרבא לקולא קאמר מן תיובתא דקא מותבין רבנן דקאמר איתבי' רבינא לרבא עיר חדשה מודדין לה מישיבתה וישנה מודדין לה מן חומתה ואיזו היא חדשה ואיזו היא ישנה חדשה משהוקפה ישבה דמתחלת הקיפה לא הי' שם דירה ולפיכך אין מועלת לה חומתה אלא מודדין לה מבתיה, ישנה שישבה ולבסוף הוקפה שכיון שהיו בתים תחלה אותו חומה נעשית תוספת לבתים ומודדין לה מחומתה והאי בוסתנא נמי כהוקף ולבסוף ישב דמי ולא מהני לי' בורנקא וצריך לקנה קנה למישרייה ואנת שליפתינהון כלומר לא צריך וכן ר"ה ברי' דר"י ממחיצות ארדיבלים ומן מחיצות העשויות לנחת וכן דרבה בר אבוה מערב לה לכולא מחוזא ערסת ערסתא ומאי ערסתא שכונית וריש גלותא נמי קפיד לי' עילוהי דרבא הקיל עליו ורבנן החמירו עליו וקאמר להו חכמים המה להרע ולהיטב לא ידעו. והלכתא כדעביד ר"ה בר חיננא דהא סבור להון לרבא ולרב פפא ולר"ה ברי' דר"י כוותיה ואותבי לרבא וקיבלה רבא לתיובתיהן, ור"ח גאון ז"ל פירש הכי ריש גלותא נטע בורנקא בבוסתני' בורנקא נטיעה כדגרסינן איזו היא נטיעה של שמחה הנוטע בורנקא של מלכים, והיתה זו הגינה יותר מבית סאתים מוקפה גדר י' טפחים סביבותיה וא"ל ריש גלותא לר"ה בר חיננא זיל תיקן דוכתא דנכריך בי' ריפתא בשבת התם ביקש להתיר לו הטלטול בכל הגן ואפילו... ואנן נמי חזינן כמה מן המחברים שחבטו כמה חבטים בהאי עובדא דבורנקי ולפי שלא יצא פירושם לפסק הלכה אליבא דהלכתא לא טרחנו לכתוב אחד מהן אלא מה דפירש גאון בלבד, וכתב בעל הלכות והלכתא גגות וחצירות וקרפיפות ומבואות כולן רשות אחד הן ואפילו אכסדרה ומרפסת נמי בהדיהו דתניא גג וחצר אכסדרה ומרפסת וקרפוף ומבוי כולן רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכן וכן הלכה:
1