ספר העיתים קנ״זSefer HaItim 157
א׳ולאחר שמקדש על הכוס על השלחן נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים. וחייב לבצוע על שתי ככרות בשבת ומברך המוציא דגרסינן בפרק כיצד מברכין אמר ר' אבא חייב לבצוע על שתי ככרות בשבת שנא' לקטו לחם משנה ואמר רב אשי חזינא לרב כהנא דנקיט תרתי ובצע חדא, נקיט תרתי דכתיב לקטו לחם משנה ובצע חדא דלא ליתחזי כרעבתנותא, ר' אמי ור' אסי כי מיקלע להו ריפתא דעירובא דשבתא מברכי עלה המוציא הואיל ואיתעביד ביה חדא מצוה נעביד ביה מצוה אחריתי, ואפשר דהא דר' אמי ור' אסי כגון יום טוב שחל להיות בערב שבת דעבדינן עירובי תבשילין בחמשה ואכלינן ליה לההוא עירובא בליל שבת. אי נמי כגון דעביד עירובא מחול לשבת לענין טלטול ואכלינן ליה במוצאי שבת והאי מיקלע להו ריפתא לא בא להשמיענו דבשבת היא אלא אפילו בחול קאמר כלומר כי מיקלע להו בכל עת. שאלו מקמי רב נטרונאי גאון ביום טוב צריכין אנו לבצוע על שתי ככרות או לא והשיב הכי, הוו יודעין שצריכין אנו לבצוע על שתי ככרות כשבת מה טעם מפני שבשבת עצמה לא נתחייבו לבצוע על שתי ככרות אלא משום מן שכיון שלא היה יורד בשבת הוזהרו ישראל ללקוט לחם משנה ואר' אבא חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת דכתיב לקטו לחם משנה ובימים טובים נמי כיון שלא ירד מן ביו"ט חייבין אנו לבצוע על שתי ככרות כבשבת ומנין שלא ירד מן בימים טובים שכך שנו חכמים ששת ימים תלקטוהו ר' יהושיע אומר למדנו שאינו יורד בשבת. ביום טוב מנין ת"ל לא יהיה בו, ביוהכ"פ מנין ת"ל שבת לא יהי' בו: הלכות נר. תנן בשבת בפ"ק לא יפלא את כליו ואיבעי' לן בליליא היא ושמא יטה את הנר או דילמא אפילו ביממא ושמא יהרוג את הכנים ומתניתן ר"א היא דאמר ההורג כינה בשבת כהורג גמל ופשיטנה [מברייתא דתנא] לא יפלה [כליו] שמא יטה את הנר, אמר רב יהודא אמר שמואל אפילו להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו [אסור] לאור הנר ולא אמרו אלא דבני מחוזא דזקנות אבל דילדות בגדיהן ידוע שהן רחבות ודבני חקלייאתא [כולהו] מידע ידיען, ויש נמי מי שאומר דבני מחוזא דלבשי לבנים אבל דבני חקלייאתא מידע ידיען. ולא יקרא לאור הנר גרסינן בירושלמי תני ר' חייא אבל מסתכל מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש אית דבעי מימר שהיא לשעה ואית דבעי מימר מפני הנקיות ומשום הסכנה מאי נפיק מביניהון לקוב חזרין מ"ד שהיא לשעה אסור מ"ד מפני הנקיות מותר. ר' ירמיה סליק גבי ר' אסי מזיג ליה כסא שרי מסתכל ביה אמרו ליה בני ביתיה חמי מה עביד א"ל דנהג בשיטות רבי' דתני ר' חייא אבל מסתכל הוא מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש והאי דכתבינן לקוב חזרין הכי אשכחן בנוסחא ירושלמי ואפשר דהוי טעות סופר ואפשר למהוי לקנב חזרין כגון קניבות ירק כלומר איכא ביניהון לקנב החזרין לאור הנר מ"ד מפני שהיא לשעה כלומר שמסתכל בקערה או בכוס לשעה בהעברת עיניו אבל קניבות ירק צריך עיון גדול ואינו לשעה [ואסור]. ולא יקרא לאור הנר, אמר רבה ואפי' שתי קומות או שתי מרדעות או אפי' כמה בתים זה ע"ג זה, וקיי"ל כרבה ואע"פ דבפרק שואל אוקמה להאי דרבה כתנאי כיון דסתם לן תנא כוותיה דתנן מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב לא חיישינן להא מחלוקות דברייתא וכבר פירשנוה שם דהלכתא כרבה:
1