ספר העיתים קנ״חSefer HaItim 158
א׳לא יקרא לאור הנר דייקינן ממתניתן חד הוא דלא יקרא אבל שנים קורין וה"מ בענין אחד אבל בשתי ענינות אפי' שנים אין קורין דחיישינן שמא יטה ואפילו אדם חשוב אסור ממעשה דר' ישמעאל אמר רב אשי ובמדורה אפילו עשרה בנ"א קורין כאחד אסור, ירושלמי אמר שמואל לא שנו אלא אחד אבל שנים מאחר שיכולין למחות זה על זה מותר, ונשאל לרבינו האי גאון ז"ל ולא יקרא לאור הנר אמר רבה ואפי' גבוה שתי קומות, ומצאנו בפירושי אדונינו נטריה רחמנא דהלכתא כרבה ומנהגנו כאן בקירוואן בבתי כנסיות מתקבצין אנשים בכל ליל יום הכפורים ופעמים בלילי שבתות וקורין תהלים לאור העשישות במקראות יש הפרש בין רבים בבית הכנסת ליחידים בבתים או בין הנרות לעשישות או לא, ועוד ראינו לאדונינו במקצת תשובות כי שנים בענין אחד מותר זה הענין המותר כמו פרשה שצריכין לשבת או חזנות שצריכין לאותה שבת או כל דבר שרוצין התלמידים לקרות בתלמוד כמנהגם בחול כולן בענין אחד מותר או לא כי יש מן הקדמונים שאסרו ילמדנו אדונינו, וודאי כרבה ואין אדם חלוק עליו ושנים שקורין בענין אחד מותר דהכי סלקא שמעתא, ומילתא פסיקא אמרו שנים קורין בענין אחד וטעמא דמילתא דמינטרי אהדדי, וליכא למימר דהא מילתא בפרשה שהוצרכנו באותה שבת או בחזנות של אותה שבת אלא כל ענין אחד מותר לשנים אפילו לימוד גמרא הכי סליק אלא מיהו לא רגילי רבנן למיעבד הכי ולא חזי לנא ולא שמיע לנא דנקיטי נוסחא וגרסי בשרגא בלילי שבתא ומאן דאסר לאו גמרא נקיט אלא סייג שוי במנהגא תני חדא שמש בודק קערות וכוסות לאור הנר ותניא אידך לא יבדוק, לא קשיא כאן בשמש קבוע כאן בשמש שאינו קבוע, ואיב"ע הא והא בשמש שאינו קבוע ולא קשיא הא בדמישחא והא בדנפטא, איבעי' להו שמש קבוע בדמישחא מהו אמר רב הונא הלכה ואין מורין כן ורב ירמיה ב"א אמר הלכה ומורין כן, שמעינן השתא דבין שמש קבוע בין שמש שאינו קבוע בודק כוסות וקערות לאור הנר ודוקא בדנפטא דמאיס ונפיש נהוריה ולא צריך לאצלויי אבל בדמשחא שמש שאינו קבוע ודאי אסור ליה, שמש קבוע פליגי והלכה בודק ואין מורין כן, והאי דכתבינן לעיל ואפילו אדם חשוב אסור ממעשה דר' ישמעאל, הכין כתב רבינו חננאל הגאון ז"ל אבל הרב פסק בהלכות שלו ואם אדם חשוב הוא שאין דרכו להטות את הנר מותר וכמו שפסק הרב כן פירש בגמרא בפי' אמר רבא אם אדם חשוב הוא מותר ומותבינן עליה לא יקרא שמא יטה אר' ישמעאל אני אקרא ולא אטה פעם אחת קרא וביקש להטות וכו' ר' נתן אומר קרא והיטה ממש וכתב על פנקסו אני ישמעאל בן אלישע הטיתי נר בשבת לכשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמינה כי הי' סבור שיבנה בית המקדש בימיו, ואית דמפרשי דהאי דאמר וכתב על פנקסו לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה כלומר ללמוד ממנו ולקבוע הלכה שאפילו על הטיית הנר מביאין קרבן, והקשינו מזו לרבא כי הנה ר' ישמעאל שהיה אדם חשוב והטה, ותירץ ר' אבא להעמיד דברי רבא שאני ר' ישמעאל הואיל ומשים עצמו ע"ד תורה כהדיוט מרוב שחביבין עליו דברי תורה אבל שאר גדולים שאין חביבין עליהן דברי תורה כל כך ואין רגילין להושיט ידם לתקן את הנר מפני גדולתן כגון הני התיר רבא ואמר אם אדם חשוב מותר, והך דכתב ר"ח ואפילו אדם חשוב אסור משום מעשה דר' ישמעאל, אפשר למיהוי כגון אדם חשוב בדברי תורה והוא משים עצמו עליהן כהדיוט כגון ר' ישמעאל ובהני [לא] התיר רבא כי באמת אמרו החזן רואה מהיכן התינוקת קורין אבל הוא לא יקרא אמר רבה בר שמואל אבל מסדר הוא ראשי פרשיות אבל כולה לא, ותינוקת של בית רבן אפילו כל הפרשה מסדרין מפני שאימת רבן עליהן [ולא אתו] לאטויי:
1