ספר העיתים ר״בSefer HaItim 202
א׳וקיי"ל דבשבת כל המוציא מרשות לרשות הוי לה מאבות מלאכות וכדתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת הלכך כל בר ישראל דמפיק מידי מרה"י לרה"ר חייב בר [דמפיק] מידי דלית לי' שיעור כמו שאנו עתידין לפרש בשיעורי הוצאה, ומאן דמפיק מרה"י לרה"ר או דמעייל מרה"ר לרה"י במזיד חייב סקילה בשוגג חייב חטאת, והיא דעביד עקירה מרשות אחת והנחה ברשות אחרינא, והיא דעביד הוא גופיה עקירה והנחה אבל אי עביד ראובן עקירה ושמעון הנחה לא מחייב חד מינהון ואע"ג דאיתעביד הוצאה בין תרוויהון וקיי"ל יחיד שעשה חייב שנים שעשאוה פטורין ות"ר בעשותה העושה את כולה ולא העושה את מקצתה, כיצד שניים שהיו אוחזין במלגז ולוגזין בכרכר ושובטין בקולמוס וכותבין בקנה והוציאוהו לרה"ר יכול יהיו חייבין ת"ל בעשותה ולא העושה את מקצתה דדרכא דכל הני למעבידנהו בחד ואי עבדי תרי פיטורין אבל בעיגול של דבילה והוציאהו לרה"ר בקורה והוציאוהו לרה"ר רבי יהודא אומר אם אינו יכול אחד להוציאה והוציאוה שנים חייבים ואם לאו פטורין ור' שמעון אומר אע"פ שלא יכול אחד להוציאה והוציאוה שנים פטורין לכך נאמר בעשותה יחיד שעשה חייב שנים שעשאוהו פטורין ומפורש פלוגתיהו בפרק המצניע ומסקינן תמן לפלוגתיהו, והיכא דאין יכול אחד להוציאה והוציאוה שנים קיי"ל דחייבין בשיעור אחד לכולן, ויחיד שהוציא דחייב בעינן דעביד עקירה מע"ג מקום ד' טפחים והנחה נמי על מקום ד' טפחים וידו של אדם חשובה לו כד' טפחים על ד' טפחים ובין ידו ובין יד חבירו ושנים שהוציאו דקאמר פטורים [היינו] מחיוב סקילה במזיד או מחטאת בשוגג אבל איסורא איכא ועל הדין אורחא בוכנא דמתניתין דיציאת השבת דתנן יציאת השבת שתים שהם ארבע בפנים ושתים שהן ד' בחוץ כיצד העני עומד בחוץ ובעה"ב בפנים פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעה"ב או שנטל מתוכה והוציא העני חייב ובעל הבית פטור, והיינו פירושא דמתניתין יציאת השבת שתים שהן ד' שגמר חיובן בפנים הן שתים שהן ד' השתים חיוב גמור והשתים שהן פטור אבל אסור וכן נמי השתים שהן ד' בחוץ כענין הזה שתים חיוב גמור ושתים פטור אבל אסור שתים שהן ד' בפנים כיצד פשט העני את ידו לפנים שעוקר חפץ מרה"ר שעומד בו ונותן לתוך ידו של בעה"ב שעומד בפנים הרי עקירה והנחה מרה"ר [לרה"י] וחייב חיוב גמור וזו אחת שהיא גמר חיוב בפנים ובעה"ב פטור בזו לגמרי דהוא פטור גמור דלא קא עביד מידי אלא העני מניח בידו והוי ידו כקרקע עולם, או שנטל העני מתוך ידו של בעה"ב שהוא בפנים והוציא לחוץ שנמצא עוקר מרה"י שהיא ידו של בעה"ב ומניח ברה"ר אף בזו העני חייב חיוב גמור ובעה"ב פטור לגמרי דלא קא עביד כלום שאחר נטל מידו וזה גמר חיובה בחוץ שבחוץ נגמר החיוב נמצא עכשיו בהאי בבא דרישא שתים שהן חיוב גמור אחת בפנים ואחת בחוץ, ובבא תנינא נמי שתים שהן חיוב גמור אחת בפנים ואחת בחוץ דקתני פשט בעה"ב את ידו לחוץ שעקר החפץ מרה"י ונתן לתוך ידו של עני דקא עביד עקירה [ברה"י והנחה] ברה"ר בעה"ב חייב חיוב גמור והעני פטור פיטור גמור דידו קרקע עולם שאחר נתן בה וזו (גזרה) גמרה בחוץ נמצאו בידינו עכשיו שתים שבחוץ של חיוב גמור, או שנטל בעה"ב משל עני שהוא בחוץ והכניס לפנים בעל הבית חייב חיוב גמור שהוא עוקר ומניח והעני פטור לגמרי דלא קא עביד מידי וזו נמי גמרה בפנים הרי גם השנים שגמרם בפנים נמצאו עכשיו שתים בפנים ושתים בחוץ של חיוב גמור, נשארו שתים מבפנים מפטור אבל אסור להשלים שהן ארבע, ושתים נמי בחוץ של פטור אבל אסור להשלים נמי של ארבע והן מפורשת בתרי בבא בתראי, דקתני פשט העני את ידו לפנים ונטל בעה"ב מתוכה או שנתן לתוכו שניהם פטורין אבל אסור דלא קא עביד חד מנהון כלה הוצאה וכן נמי אם נתן בעה"ב לתוך ידו של העני הפשוטה בפנים והוציאה העני לחוץ שתיהם פטור אבל אסור ובהאי בבא חדא דגמר חיובה בפנים פטור אבל אסור וחדא דגמר חיובה בחוץ, ובבא בתראה נמי דקתני פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה בבבא מציעתא דבין תרויהו איתעבידא לה הוצאה שניהם פטורין אבל אסור וזו נמי גמרה בחוץ, או שנתן העני חפץ לתוך ידו של בעה"ב הפשוטה בחוץ והכניסה בעה"ב שניהן פטורין אבל אסור וזו נמי גמרה בפנים הרי שהן ד' בפנים ושהן ד' בחוץ:
1