ספר העיתים ר״גSefer HaItim 203
א׳גירסא ירוש' מנין שהוצאה קרויה מלאכה ר' יוסי בשם ר' יונתן ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא נמנעו העם מלהוציא מבתיהן ולתת לגזברין, ר' אחא בשם ר' חייא אפילו הכנסה את שמע מינה כשם שנמנעו העם מלהוציא ולתת לגזברין כך נמנעו הגזברין לקבל ולהכניס ללשכה ר' חזקיה בשם ר' אחא שמע כולהון מהדין קרא ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת, בעא מיניה רב מרבי הטעינו חבירו אוכלין ומשקין והוציאן לחוץ מהו עקירת גופו כעקירת חפץ ממקומו דמי או לא א"ל חייב ואינו דומה לידו מ"ט ידו לא נח גופו נח. פשט העני את ידו לחוץ וכו' ומקשינן בגמרא והא בעינן עקירה [והנחה] מע"ג מקום ד' על ד' וליכא אמר רבא ידו של אדם חשובה לו כד' על ד', היתה ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ אסור להחזירה ותניא אידך מותר להחזירה הא והא בשוגג ולא קשיא כאן לאותה חצר כאן לחצר אחרת, בעא מיניה רבא מרב נחמן היתה ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ מהו שיחזירה לאותה חצר א"ל מותר לחצר אחרת מהו א"ל אסור א"ל ומאי שנא א"ל לכי תיכול עלה כורא דמלחא התם לא איתעבידא מחשבתו הכא איתעבידא מחשבתו, ת"ר המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ובן עזאי פוטר דסבר מהלך כעומד דמי, חנות היא רה"י פלטיא רה"ר גמורה, סטיו עצמו רחבה שיש בה עמודים והיא כגון ששנינו סטיו לפנים מסטיו וי"א כי סטיו היא כעין איסטבא היא [אקרפיטא] לפני הפלטיא ועושין כה"ג בפני החניות ולדברי הכל סטיו היא כרמלית, אמר ר' יוחנן מודה בן עזאי בזורק דחייב דלא כעומד דמי והו"ל כזורק מרה"י לרה"ר דרך כרמלית דכיון דלא נח באמצע חייב, תני' נמי הכי אחד המוציא ואחד המכניס ואחד המושיט ואחד הזורק מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב, בן עזאי אומר המוציא והמכניס פטור המושיט והזורק חייב מ"ט לא אמרינן קלוטה כמו שהונחה:
1