ספר העיתים ר״דSefer HaItim 204
א׳הזורק מרה"ר לרה"י או מרה"י לרה"ר חייב מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע ר' עקיבא מחייב וחכמים פוטרין והוצאה דזריקה תולדה דהוצאה והוצאה כתיב וקרוייה מלאכה כדכתיב לעיל בירושלמי ובדידן נמי אמרינן זריקה תולדה דהוצאה הוצאה גופה היכא כתיבא אמר ר' יונתן דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה וגו' משה היכא הוה יתיב במחנה לוייה ומחנה לויה רה"ר הוא וקאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתו מרה"י לרה"ר, וברובה נוסחאי שטפי וגרסי וממאי דבשבת קאי דילמא בחול קאי ומשום דשלימא לה עבידתא כדכתיב והמלאכה היתה דים גמר העברה העברה מיום הכפורים כתיב הכא ויעבירו וכתיב התם והעברת שופר מה להלן ביום אסור היא אף כאן ביום אסור, והך לישנא לאו דווקא ולישנא דשיטפא וטעותא היא מכמה אנפי חדא דקיי"ל כל מידי דהוה במשכן חשבינן ליה אב, והאי דקא שאיל הכא הוצאה גופה היכא כתיבא ולא קאמר הוצאה במשכן היכא אשכחן כמו דקאמר בשאר אבות מלאכות, כי בהוצאה לא בריר לן שהיא מלאכה כי שאר אבות מלאכות הם מענין מלאכה ואין צורך לשאול עליהן אלא קאמר היכא הויין במשכן אבל הוצאה שאינה מלאכה קא שאיל עלה היכא אשכחן דאיקרי מלאכה וקא פשיט מהכא דמשה הוה קאי ברה"ר שהיה מחנה לויה וקאמר לישראל לא תיתו מרה"י לרה"ר אע"ג דבחול קאי הכי קאמר להו משה רבינו לישראל הואיל ושלימא עבידתא כדכתיב והמלאכה היתה דים איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה כי הבאה מבתיהן למחנה לויה קרויה מלאכה ויכלא העם מלמעבד ההיא עבידתא כדכתיב ויכלא העם מהביא אלמא ש"מ ההבאה היא הואי מלאכה, ועוד אם איתא דהאי לישנא דוקא האי דקאמר לקמן זורק ד"א מנ"ל דמיחייב וא"ר אושעיא שכן תופרי יריעות זורקין מחטיהן זה לזה ומקשינן עליה ולא פריקו וגם רב חסדא תירץ שכן אורגי יריעות זורקין בוכיאר ביריעות וגם עלה הקשינו ומדלא אקשי עלה וממאי דבשבת קאי כמו שהקשינו לעיל מכלל דהא לישנא לאו דווקא דאלמא כל מידי דבמשכן קרויה מלאכה או שהיו עושין כמותה במשכן בשבת קרויה מלאכה וחייבין עליה סקילה, ועוד ממאי דגרסינן בירושלמי מנין שהוצאה קרויה מלאכה כדכתבינן לעיל שמעית מיניה דהאי לישנא דאמרינן וממאי דבשבת קאי דילמא בחול קאי וכו' לאו דוקא ולישנא דטעותא היא וזורק ד"א ברה"ר דמיחייב תרויהו גמרא גמירא לה. ופלוגתא דר"ע וחכמים בזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע. בעי לה רבה למטה מעשרה פליגא או דילמא למעלה מעשרה אמר רב יוסף הא מילתא איבעי' לי' לרב חסדא ופשטה ניהליה רב המנונא מהא דתניא מרה"י לרה"י ועובר ברה"ר עצמה ר"ע מיחייב וחכמים פוטרין וקא מדייק רב המנונא מדקתני רה"ר עצמה פשיטא דלמטה מעשרה פליגי ולא יכלת לאוקמה במוציא או במושיט שהיא מעביר שהרי המעביר קיי"ל שאפילו העביר למעלה מעשרה טפחים חייב ושמעינן מינה בזורק איתאמרא ולמטה מיוד הוא דמחייב ר"ע אבל למעלה מיו"ד אפילו ר' עקיבא פוטר ובהא פליגו דר"ע סבר אמרינן קלוטה כמו שהונחה ורבנן סברי לא אמרינן קליטה כמו שהונחה, וכתב רבינו האיי גאון הכי ודר' אליעזר פליגא וסבירא ליה כרבנן דהלכתא כוותיהו ופליגא דרב טוביה בר חלקיהו אתרויהו דאמר תוך שלשה דברי הכל חייב למעלה מיוד דברי הכל פטור מג' ועד יוד באנו למחלוקות דר"ע ורבנן ותנ"ה, השתא לענין חיוב חטאת לא צריכינן למיטרח ולאהדורי אהלכתא ולא טרחינן להלכתא למשיחא ואע"ג דמדברי כולן גמרינן דלמעלה מיו"ד לא מיחייבי רבנן ור' אלעזר דסבר דלמטה מיו"ד רבנן פטרי לא שמעינן ליה דקא מיפליג בין תוך ג' בין למעלה מג' ונח דברייתא דרב המנונא דאפילו בתוך ג' פטרי רבנן דקתני רה"ר עצמה וקא מסתעייא מדרבא דקאמר לקמן אמר רבא תוך ג' לרבנן צריך הנחה ע"ג משהו ובהמוציא אוקימנא בזורק ופשיטנא נמי אימר בזורק דאלמא רבנן לא מחייבי עד שתנוח ברה"ר אפילו ע"ג משהו כשיזרוק ד"א ברה"ר ולא צריך מקום ד' ואם לא נח רבנן פטרי, ודצריכין לדקדוקי לענין איסור והיתר דכל היכא דפטרי רבנן בשבת ולא אמרי מותר אסור ליה דקיי"ל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור חוץ מג' השתא הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע לתוך י' לדברי הכל ולמעלה מיו"ד אם אין אותן שתי רשיות שלו אסור נמי לזרוק משום שבות ואם היו שתי רשויות שלו ופתחיהן מכוונין זה כנגד זה מותר לזרוק מזו לזו ואם דיוטא זו גבוהה מזו אסור לזרוק מזו לזו וגזירה היא מפני שאין יכול לכוין לזריקתו לגביה אלא צריך להגביה אם למעלה אם למטה זימנין דנפלה ואתי לאתויי והיינו דרב דאיתמר שני בתים בשני צידי רה"ר אמר רבה בר ר"ה אסור לזרוק מזו לזו ואוקימנא כגון דמדלי חד ומתתי חד ומדקאמר דהא ברייתא לענין הזורק למעלה מיו"ד ואם רשויות שלו מותר תיובתא דרב שמעינן דהא דרב לענין שתי רשויות למעלה מיוד טפחים קיימא. ת"ר הזורק מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע רבי מחייב וחכמים פוטרין והא נמי שניא מן הזורק מרה"ר וחשב עליו שתנוח ברה"י דהוא חייב אבל הכא זורק מרה"ר ולא חשב עליו שתנוח ברה"י וגם לא נחה ברה"י אלא מתכוין הוא להגיעה לרה"ר אחרת שתנוח שם ולפי שעברה בזריקתו דרך רה"י בזו רבי מחייב וחכמים פוטרין ורב ושמואל דאמרי תרויהו לא חייב רבי אלא בזמן שעברה ברה"י מקורה דאמרי ביתא כמאן דמלי דמיא וכאלו נחה ברה"י ועל זו הדרך סבר רבי קלוטה כמו שהונחה ומפורש בגיטין בפרק הזורק גט אבל אם עובר בזריקתו ברה"י שאינו מקורה לא חייב בו רבי ופטור היא לדברי הכל מהעברתו באמצע ברה"י ומאי דאמר רב יוסף אמר רב יהודא אמר שמואל מחייב היה רבי שתים אחת משום הכנסה ואחת משום הוצאה לא קמה אדרבי משום קושיא דרב חסדא דלא קא מחייב רבי אתולדה במקום אב אלא לא קמה נמי הא דרב יוסף אמר רב יהודה ולא קמה נמי דתניא מרה"י לרה"ר ועובר ד"א ברה"ר רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין ואמר רב יהודא אמר שמואל מחייב היה ר' יהודה שתים אחת משום הוצאה ואחת משום ד"א ברה"ר ואי ס"ד ר' יהודה חדא היא דמחייב מכלל דרבנן פטרי לגמרי הא אפיק ליה מרה"י לרה"ר ואם העביר בזריקתו ד"א ברה"ר מי גרע מזורק גרידא אלא רבנן אע"פ שהעביר ד"א ברה"ר חדא היא דמחייבינן ורבנן פטרי לגמרי היכא משכחת לה כגון דאמר עד דנפקי לרה"ר תינח וכו', ירושלמי תני בשם ר' יהוד' זרק ד"א ברה"ר חייב עבר ד"א ברה"ר מלאכה בפ"ע ועל דעתיה דר' יהודה מ' מלאכות אינון, ואמרינן בסיפא למאי דסליק אדעתין מעיקרא מחייב הי' ר' יהודה שתים אי להכא קא בעי לה להכא לא קא בעי לה וכו' פי' אי האי זורק דעתיה שתנוח עם יציאתה ולהתם קאי בעי לה ואין מחשבתו להעבירה ד"א ברה"ר היכא יתחייב עליה ואם דעתו להעבירה ד"א האיך יתחייב על הוצאה שלא היתה דעתו להוצאה גרידא ואין אדם מתחייב אלא על מחשבתו א"ל כל מקום שתרצה תנוח דכל היכא דנחה נעשית מחשבתו:
1