ספר העיתים ר״הSefer HaItim 205
א׳פשיטא נתכוין לזרוק ח' וזרק ד' הרי כתב שם משמעון דעביד לי' מקצת מחשבתו צריך הוא להגיע את החפץ לח' אמות וכיון שקרבה ד' הרי היא בעצמה מלאכה וגם מלאכת מחשבת קרינן בי' שהרי קירב את החפץ למקום מחשבתו ודמי כמאן דכתב נח מנחור וחייב אבל אם חשב לזרוק ד' אמות וזרק ה' שהרי עבר ממקום מחשבתו והיכא דבעא לא נח מאי, ואסקינן דדמיא לההיא קמייתא דא"ל רבינא באומר כל מקום שתרצה תנוח [וכאן] נמי הכין הלכך אע"פ שהוא מתכוין לד' אם חשב בהדין הכי דכל [מקום שתרצה] תנוח לשם שלא איכפת ליה אם הגיע לח' מיחייב, ואם נתכוין לד' ולא אמר כל מקום שתרצה תנוח אם הגיע לח' פטור דהא לא איתעביד מחשבתו [והא מילתא] מפרשא בסוף גמרא דכיצד הרגל מועדת נתכוין לזרוק ח' וזרק ד' אם אמר כל מקום שתרצה תנוח אין אי לא לא וה"מ בזורק ברה"ר כשהוא עומד שם ולא הוציא מרשות לרשות והתם נמי אמרינן שאם נתכוין לזרוק ברה"ר שתי אמות וזרק ד' אע"פ שנעשת מלאכה לא מיחייב דלא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת וזה לא היתה מחשבתו אלא לשתים ובשתים שחישב עליהן לא מיחייב, ורישא דקאמרינן פשיטא נתכוין לזרוק ח' וזרק ד' הרי כתב שם משמעון אמרינן עלה התם כמה דלא כתב שם לא מיכתב ליה שמעון הכא כמה דלא זרק ארבעה לא מיזדריק לי' תמני בבת אחת וכתב רבינו האיי גאון ז"ל הכי והא שמעתא פליגי רבנן דהשתא בגירסא לפום דשמיע לון מן רבוותא איכא דגרסי מי דמי בלחוד קושיא ושארא דמימרא בניחותא ומשווי ליה פירקא ואמרו הכי קא משיילינן במאי מדמית מי שנתכוין לזריקה וזרק לשם משמעון ומהדרינן כי היכי דכמה דלא כתב שם לא מיכתב לי' שמעון ה"נ כמה דלא זריק ד' לא מיזדריק ליה תמניא ואית דגרסי לה לכולה בקושיא ואתמהתא ולית להון פירוקא ואמרין כולי חד בעיא מי דמי זורק לכותב כותב כמה דלא כתב שי"ן מ"ם כל חדא באנפי נפשה לחודא לא מיכתב לי' שמעון אבל זורק מי לא יכול לזרוק ח' בבת אחת כי לא נייח בינהון כלל ודמי דהכין הוא גירסא:
1