ספר העיתים רכ״טSefer HaItim 229
א׳אמר רבה בר בר חנה הטווה את הצמר מע"ג בהמה בשבת חייב ג' חטאת וכתב רבינו האי גאון ודרב כהנא דאמר אין דרך גזיזה בכך והוה מחזיא מילתא שאין זה מוציאו מכלל מלאכה אע"פ שאין זה דרך כל אדם והוה אמרינן דאי רב כהנא קא פטר לי' לגמרי ומוקי ליה בפטור אבל אסור מרחקא מילתא שהרי הטווי מצוי, ואשכחנן ליה לרב כהנא מן תלמוד ירושלמי דאמר כדאמרי' התולש כנף מן העוף חייב משום גוזז ומפרשינן עוף שאין לו גיזה תלישתה זו היא גיזתה ברם הכא אינו חייב עד שיגזוז... (תלש) דתני תלש מן המתה חייב ותלישתה זו היא גיזתה... מן המתה חייב הא מן החיה פטור (והואי בהא)... הנוטל צפרניו זו בזו וכן שערו וכן שפמו ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרין שאין נטילת שער בכך:
1