ספר העיתים רכ״חSefer HaItim 228
א׳הלש והאופה אמר רב אדא בר אהבה האי מאן [דשדי] סיכתא לאתונא חייב משום מבשל, פי' סכתא כלי בהמה דקיקין ויש או' גללי בהמה, אמר רב הונא האי מאן דארתיח כופרא חייב משום מבשל, אמר רבא האי מאן דעביד חביתא חייב שבע חטאת, הכין פירושו רבוותא משכחת להו. א) כשנוטל גבשושית העפר מיפה וחייב משום חורש. ב) כששוחק את העפר חייב גם משום טוחן. ג) כשמשליך צרורות וחרשים שבו חייב משום בורר. ד) כשמחתך ממנו חייב משום מחתך. ה) עקר המלאכה חייב משום בונה. ו) חייב משום גמר מלאכה. ז) חייב בעת השוותה משום מכה בפטיש הרי שבע, ומאן דמוסיף עוד אחד בעת שהוא צריך להחליק את תוכו ולשוף אותו חייב משום ממחק, אמר אביי האי מאן דעביד חלתא חייב י"א חטאות. א) כשנוטל קנה מן האגם חייב משום קוצר. ב) משום נוטע כדאמר רב כהנא אמר וצריך לעצים. ג) כשמכנס את הקנים חייב משום מעמר הרי ג'. וכשמדקדק את הקנים חייב משום טוחן הרי ד'. וכשמחתך מדה שהוא צריך חייב משום מחתך הרי ה'. וכשמקלף קנים חייב משום דש הרי ו'. וכשמשליך קליפה וקנים שאין צריכין למלאכתו חייב משום בורר הרי ז'. וכשמטיל את השתי מסיך כשמתחיל ומניח שתים לערב עושה שני בתי נירים הרי ח'. וכשמכה אותם כדי להתקרב זו לזו ולהרחיק אורג כלים ועושה ארעיתא של כוורת הרי ט'. וכשכופף את הקנים למעלה לארוג קורותיה בונה היא גמר מלאכה הרי יו"ד, וכשמשבר קרומית היוצאים מכה בפטיש הרי י"א חטאת, ואם כפף את פיה למטה ותפרה חייב משום טווה וכדאמר רב זוטרא בר טוביה המותח חוט של תפירה בשבת חייב חטאת וכשתופר חייב גם משום תופר הרי י"ג חטאת:
1