ספר העיתים ל״זSefer HaItim 37
א׳מהאי עובדא דר"ג שמעינן דספינה שנכנסה בתוך התחום מבעוד יום מותר לצאת ממנה בשבת, מיהו איצטריכנן לברורי דאי לא אפשר לי' למיפק אלא דרך דיוטא אסור לפי שאסור לשוט במים בין בשבת בין ביו"ט כדתנן בפרק משילין ולא רוכבין ע"ג בהמה ולא שטין ע"פ המים, וכן נמי איצטריך לן לפרושי דאי הוי ספינה מהלכת בשבת בים או בנהר אסור לצאת ממנה לים או לנהר ולא מיבעי' משום איסור ולא שטין דאסור אלא אפי' איכא דליכא למיגזר משום ולא שטין כגון סלע בים או אתרי דקלישי בי' מיא שהוא יכול לעמוד במים ברגליו אפי' הכי אסור לצאת ממנה מפני שקנה שביתה בספינה כי ודאי דבר ברור הוא אדם עצמו יכול לצאת מרשות לרשות בשבת ובלבד שלא יצא חוץ לתחום, וא"ת בספינה נמי יצא לים כיון שאדם יוצא מרשות לרשות, הא לא אפשר לן למימר בספינה מהלכת דהא תינח בזמן שהספינה עומדת מע"ש במקום אחד יכול לצאת ממנה לים כדרך שאדם יוצא מרשות לרשות אבל אם ספינה מהלכת היא אסור לצאת ממנה שכיון ששלמו לו לאדם אלפים אמה ממקום שקנה בו שביתה אסור לפסוע אפי' פסיעה אחת הלכך אדם ההולך בספינה אסור למיפק מינה לים, אבל כשהוא בספינה עצמה חשבינן לי' כאילו הוא נח במקומו, ואם באנו לומר שאפי' בספינה יש בה משום תחומין לא אפשר לן למימר והדבר רחוק מן הדעת ומהך שמעתא דכתבינן לעיל דבעי רב חנניא יש תחומין למעלה מעשרה או לא ופשטינן בגמרא כגון עמוד גבוה וכו' אי נמי דקא אזיל בקפיצה ולא איפשטא ואמרינן לעיל דכיון דלא איפשיטה לחומרא אזלינן הילכך יש תחומין, ואיכא נוסחא דכתיב בהו אי נמי דקא אזיל בספינה כדכתבינן לעיל ולהנך נוסחי לא אפשר למימר דקא אזיל בספינה אלא לענין לצאת ממנה בשבת לים אבל הילוך הספינה עצמה ודאי חצר מהלכת היא דאי ס"ד דבעי רב חנניא כה"ג מ"ט לא (פריש) פשיט לי' מברייתא השנויה ביציאת השבת ת"ר אין מפליגין בספינה פחות מג' לימים לשבת וכו' ופוסק עמו ע"מ לשבות ואינו שובת דברי רבי רשב"ג אומר אינו צריך לפסוק ואי ס"ד דאיתיה להאי בעי' דרב חנניא בספינה הא חזינן מהא דאין תחומין אלא וודאי הך בעיא דרב חנניא ליתא בספינה, ואפי' מאן דגריס א"נ דקא אזיל בספינה לא קאמר אלא לענין לצאת ממנה אבל בספינה עצמה אין תחומין, ולישנא דווקנא דרבוותא לית בהו אי נמי דקא אזיל "בספינה" אלא דקא אזיל "בקפיצה":
1