ספר העיתים ל״וSefer HaItim 36
א׳פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשכה אמרו לו לר"ג מהו לנו לירד אמר להן מותר שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך בתחום, תנא שפופרת הי' לו לר"ג שהי' מביט וצופה אלפים אמה ביבשה וכנגדן אלפים אמה בים, פי' כעין שפופרת עשויה מנחשת היתה לו לר"ג ושיער בה אלפים אמה ביבשה והיתה אצלו לשער בה בים ומפורש כך בירושלמי מצופית היתה לו לר"ג והי' משער בה עיניו למישור אלפים מאמה והי' משער בה בים, למה לי' למימר והיינו בתוך התחום עד שלא חשיכה והא ר"ג שרי אפי' משחשיכה אם נכנסו בנמל כגון דיר וסהר, תיפתר שהי' נמל יותר מבית סאתים ולא הי' מחיצות גבוהות יותר מעשרה ולא הי' פרוצות יותר מעשרה ולא הי' עומד כנגד עומד ופרוץ כנגד פרוץ, [גירסא] מיתחזי לן מהא גמרא דבני מערבא דהך דקא שרי ר"ג בדיר וסהר בזמן שהן בית סאתים ויש להם מחיצות גבוהות עשרה (אפי') אבל בלא"ה לא שרי, ואנן לא בריר לן הני מילי ואין בנו כח לפסוק בהן כלום דהא דבני מערבא אפשר למימר דמיסתעייא מהא דאמר לעיל דאמר רב נחמן אמר שמואל שבת בבקעה והקיפוה גוים מחיצה בשבת מהלך באלפים ומטלטל בה בכולה ע"י זריקה והלכה כרב נחמן וזה ששבת בבקעה והקיפוה גוים מחיצה בשבת לא גרע מהוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו בדיר או בסהר דקאמר ר"ג שמהלך את כולה וזה למה לא יהלך את כולה ואי איכא למימר דהך דהקיפוהו גוים לא חשיבא כל כך כמחיצה גמורה לא אפשר לן למימר דהא קא שרי רב נחמן לטלטל בכולה ע"י זריקה וכיון דבזריקה שרי כש"כ וודאי ביציאת גופו, דחמורה היא הוצאת חפץ מיציאת גופו דהיא מאבות מלאכות, ועוד דהא חזינן לקמן בעובדא דנחמיה בר חנילאי דחשיבא מחיצות בני אדם להלך וכיון דלא שרי רב נחמן להלך יותר מן אלפים באותה מחיצה אפשר למימר דמשום האי טעמא היא דלא שרי ר"ג בדיר וסהר אלא בבית סאתים כגמרא דבני מערבא, ואפשר נמי למימר דלא מיסתייע מיהא דרב נחמן דר"נ קאמר משמי' דשמואל ושמואל הוא מארי דשמעתא דקאמר הכא הלכה כר"ג בספינה אבל לא בדיר ולא בסהר ומשום האי טעמא קאמר בההיא אחריתי דלא יהלך יותר מאלפים שהן תחום שביתתו, ומשום הכי לא ברירא לן הך גמרא דבני מערבא, ותו דקאמרינן בפרק דאין עושין פסין ר' יהודה אומר בית סאתים מותר יותר מבית סאתים אסור אמרו לר' יהודה אי אתה מודה בדיר וסהר ומוקצה וחצר שאפי' עד בית חמשת כורין ובית עשרת כורין מותר, אמר להו זו מחיצה ואלו פסין, ואפי' רבי יהודה לא קא פליג בדיר וסהר ומוקצה אלא אהדר להון לרבנן זו מחיצה ואלו פסין הילכך לא בריר לן הא מילתא למפסק בה מידי:
1