ספר העיתים פ״בSefer HaItim 82
א׳והיכי דאיכא נמי בין ההוא בתי דסמיכי להדדי ופתיחי למבואה (ואיכא בניהון) חלון שיש בו ד' על ד' בתוך עשרה או פתח דין חלון זה או הפתח מפורש למטה בענין עירובי חצרות ולכך לא הארכנו כאן. והיכי דאיכא ההיא כוותא או ההיא פיתחה בין שני בתים הסמוכין זו לזו או בין שתי חצרות אי נמי בין בית של ראובן לחצר של שמעון אע"ג דנשתיירו במבוי הנך תרי בתי בהדי שאר בתים דמבוי צריכין הני תרי בתים למיעבד ביניהם ערובי חצרות למישרי להון לטלטולי דרך חלון או דרך פתח וכדכתבינן לעיל דהלכה כר' מאיר וטעמיה כדי שלא תשתכח תורת עירוב מן התינוקת אבל בחמשה בתי דפתיחי זה לזה ופתיחי למבוי ושכח אחד מבני חצר ולא עירב עירובי חצרות בהדי הנך ארבעה אבל צירוף בהדיה במבוי בההיא בלחוד שרי ר' מאיר לטלטולי אפילו דרך פתח לחצר מ"ט דטעמא מאי אר' מאיר לערוב בחצירות כדי שלא לשכח את התינוקת והכא בהנך חמשה בתי כיון דעריב הארבעה מיניהו לא משתכח תו תורת העירוב, וה"מ דמישתתפון כולהו בתי דמבוי ומישתרו בזמן דלא דייר גוי ביניהון אבל אי דייר גוי בההיא מבואה לא מישתרי להון בשיתוף עד שישכרו מן הגוי והדר משתרי להון בשתוף דתנן הדר עם הנכרי בחצר או [עם] מי שאינו [מודה] בעירוב ה"ז אוסר עליו ר"א בן יעקב אמר לעולם אינו אוסר עד שיהי' שני ישראלים אוסרים זה על זה, ואמרינן בגמרא כ"ע בין לר"מ בין לראב"י דירת גוי לא שמיה דירה ובגזרה שמא ילמוד ממעשיו של גוי פליגו דראב"י סבר כיון דגוי חשוד על שפיכות דמים תרי דשכיחי דדיירי גזרו בהו רבנן חד דלא שכיח דדייר לא גזרו ביה רבנן ור' מאיר סבר זימנין דמיקרי ודייר ואמר רבנן אין עירוב מועיל במקום גוי ואין בטול רשות מועיל במקום גוי עד שישכור וגוי לא מוגיר דחייש לכשפים, ושוכרין מן הגוי אפילו בפחות משוה פרוטה דשלח ר' יצחק בן גוריא משמיה דר' יוחנן הוו יודעין ששוכרין מן הגוי אפילו בפחות משוה פרוטה, אמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר"א בן יעקב ורב הונא אמר מנהג כר"א בן יעקב ור' חנינא אמר נהגו העם כראב"י, גרסינן בתענית פ"ג מ"ד הלכה דרשינן לה בפירקא מ"ד מנהג מדרש לא דרשינן כי אתו לקמן מורינן להו ומ"ד נהגו אפילו אוריי לא מורינן להו אבל אי עביד לא מהדרי' להו, ובהא הלכתא כמ"ד הלכה דהא א"ל אביי לרב יוסף הא דאמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כראב"י וקיי"ל משנת ראב"י קב ונקי מהו לאוריי במקום רביה כלומר דהוא דבר ברור א"ל [אפי'] ביעתא בכותחא בעו מיניה דרב חסדא בשניה דרב הונא ולא אורי ואע"ג שדבר ברור הוא שמותר כי הביצים הגמורות אינן מין בשר, אמר רבא ולאיפרושי מאיסורא אפילו בפניו נמי שפיר דמי:
1