ספר העיתים פ״גSefer HaItim 83
א׳האי מבואה דהוי דר ביה המן בר ריסק אמרי ליה אוגר לן רשותא ולא אוגר להו בטל לן רשותך לא בטיל להו אמר להו רבא ניזול חד מינייהו ונשאול מיניה דוכתא וניתוב בי' מידי דהוי ליה כשכירו ולקיטו ואמר רב יהודא אמר שמואל אפילו שכירו ואפילו לקיטו נותן את עירובו ודיו, וצריכין למיבעי הכא האי בטיל רשותך דא"ל להמן בר ריסק מאי היא דהא קיי"ל דבגוי עד שישכור ואין בטול רשות מועיל במקום גוי וחזי לן לעניות דעתן דטעותא היא וגם בכל הספרים לית בהו בגירסא דגמרא בטיל לן רשותך אלא אוגר לן רשותך בלחוד והאי דאיצטריכינן למיכתב הכא האי מימרא משום דאשכחן האי לישנא דבטיל לן רשותך כדכתיבנן לעיל בהלכות הגאון ר' יצחק ואפשר דהוי ליה טעות סופר כי אין בטול רשות במקום גוי, עוד דמסיים בה אמר להו רבא ניזיל חד מיניהו ונשאיל מיניה דוכתא וכו' ליתא בגמרא דידן אלא הכי אשכחן בנוסחא דידן אמר אביי בטילו רשותיכו לגבי חד דהוי יחיד במקום גוי ולא אסר, א"ל אביי לרב יוסף היו חמשה שכירו ולקיטו מהו אמר לי' אם אמרו שכירו ולקיטו להקל יאמרו שכירו ולקיטו להחמיר, גופא אמר רב יהודא אמר שמואל אפילו שכירו ולקיטו נותן את עירובו ודיו וקלסיה רב נחמן לשמעתיה ר' שמעון ב"ל ותלמידי דר' חנינא איקלעו לההיא פונדק דלא הוי שוכר והוי משכיר אמרו מאי למיגר מיניה כל היכא דלא מצי מסלק ליה לא תיבעי לך כי תבעי לך היכא דמצי מסלק ליה מאי כיון דמצי מסלק ליה אוגרין מיניה או דילמא השתא מיהו לא סלקי, אמר להו רשב"ל נשכור וכשנבוא אצל רבותינו שבדרום נשאל להם אתו שאלו לר' אפס אמר להו יפה עשיתם ששכרתם, ר' חמא בר יוסף ור' חייא בר אבא ור' אסי איקלעו לההוא פונדק אתא גוי מאריה דפונדק בשבתא אמרו למיגר מיניה שוכר כמערב דמי מה מערב מבעוד יום אף שוכר מבעוד יום או דילמא שוכר כמבטל רשות דמי מה ביטול רשות אפילו בשבת אף שוכר אפילו בשבת אמר להו רב חמא בר יוסף נשכור אמר להו רב אסי לא נשכור אמר להו ר' חייא בר אבא נסמוך על דברי הזקן ונשכור אתו שייליה לר' יוחנן אמר להו יפה עשיתם ששכרתם, והאמר ר' יוחנן שוכר כמערב דמי, לקולא מה מערב בפחות משו"פ אף שוכר בפחות משו"פ ומה מערב אפילו שכירו ולקיטו אף שוכר אפילו שכירו ולקיטו. ומה מערב שרויין חמשה בחצר אחת אחד מערב לכולן אף שוכר חמשה שרויין בחצר אחת אחד שוכר לכולן וכן הלכתא אמר שמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר ואין בטול רשות בחורבה ור' יוחנן אמר יש בטול רשות מחצר לחצר ויש בטול רשות בחורבה וצריכא דאי אשמעינן מחצר לחצר בהא קאמר שמואל משום דהא רשותא דחד והא רשותא דחד אבל חורבה דרשותא דתרויהו לחד אימא מודה ליה לר' יוחנן ואי איתמר בהא בהא קאמר ר' יוחנן אבל בהא אימא מודה ליה לשמואל צריכא, וקיי"ל דשמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ועוד הא רבא כר' יוחנן ס"ל כדבעינן למימר לקמן בענין ההוא ינוקא דההוא ינוקא דאישתפיך חמימיה פי' מיא חמימי דאיתקנו ליה מע"ש למימהליה עילוהי בשבת אמר רבא ליתו ליה מגו ביתאי א"ל אביי והא לא עירבו נסמוך אשיתוף והא לא שתיפו אמרו ליה לגוי ליזיל וליתי ליה אמר אביי בעאי לאותובי למר ולא שבקן רב יוסף דאמר רב יוסף כי הוינן ביה רב יהודא אמר לן בדאורייתא מותבינן תיובתא והדר עבדינן מעשה בדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא בתר הכי א"ל מאי בעית לאותוביה דתניא הזאה שבות ואמירה לגוי שבות מה הזאה שבות ואינו דוחה את השבת אף אמירה לגוי שבות ואינו דוחה את השבת אמר ליה ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה, וכבר הארכנו בפי' זה המעשה בהלכות מילה:
1