ספר העיתים פ״הSefer HaItim 85
א׳מתני' אמר רבן גמליאל מעשה בצדוקי אחד שהי' דר עמנו במבוי בירושלים ואמר לנו אבא מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם, פי' צדוקי זה נתן רשות לבני מבוי וצריכין הן בני מבוי להוציא כליהן להחזיק במבוי קודם שיוציא צדוקי כליו למבוי ויבטל נתינתו כדתנן מי שביטל רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד ה"ז אוסר דברי ר' מאיר וכו' לפיכך אמר להן אביו של ר"ג מהרו והוציאו את הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם, תניא ישראל משומד משמר שבתו בשוק מבטל רשות פי' אע"פ שהוא מחלל את השבת בסתר ושאינו משמר שבתו בשוק אינו מבטל רשות דהוי ליה כגוי מפני שאמרו ישראל נותן רשות ומבטל רשות ובגוי עד שישכור כיצד אמר לו רשותי קנויה לך רשותי מבוטלת לך קנה ואין צריך לזכות, ואיצטריכנן למכתב הכא ענין עירוב בזמן דאיכא גוי כי יש לנו ללמוד מהאי שמעתא מפני ששמענו כי יש מקומות טובא דאיכא גוי ביניהן ושוכרין מן הגוי ומערבין ישראל ששם כולהון כחדא ומטלטלין בההוא מבואה וענין עירוב עושין אותו בכל יום טוב או פעמים בשנה חדא מנהון בתשרי ובפסח נמי מבערין אותו עירוב מפני שהוא חמץ ועושין בפסח עירוב אחר ושוכרין מן הגוי מקודם, ויש שמחמירין ועושין בכל שבת ושבת ואומרים כי חוששין שלא יבטל הגוי ולכך עושין בכל שבת ושבת ואפילו במבוי או במתא דליכא גוי ביניהן שמעינן נמי דאיכא מאן דעביד בכל שבת ושבת ואיכא נמי מאן דלא עביד אלא פעם אחת או פעמים הרבה ואנן חזי לן לעניות דעתן דמתא דהיא מגופפת ומערבין בה ומבוי נמי לא צריך לעירובי בכל שבת ושבת אלא אם עושה עירובו בתחלת השנה או בפסח ומתנה בההוא עירובא דשרי להון לטלטולי כל זמן שהעירוב קיים לא צריך למיעבד תוב עירוב בכל ע"ש (ושבת) אלא סומכין על ההוא עירוב כל זמן שהוא קיים ואינו נרקב או נפסל מלאכל אבל אם נרקב העירוב או נשרף או נפסול מלאכול מרוב שהוא מעופש חזי לן לחדושי ההוא עירוב ואין סומכין על אותו שנפסל מלאכל אבל המחמיר ועושה עירוב בכל ע"ש ושבת מדות חסידות הוא ותבוא עליו ברכה ומ"מ צריך להזדהר שלא יפשע מלעשות בכל ע"ש ושבת הואיל ואינו מתנה על עירובו אלא על אותו שבת בלבד ואם פשע ולא עשה באחד מערבי שבתות אסור לטלטולי בההוא שבתא הואיל ולא הותנה על עירובו הראשון אלא לשבת אחת ולכך נהגו למיעבד עירוב ולשין ואופין אותו בשמירה טובא כדי שיהיה קשה ולא ירקב ולא יתעפש ומתנין על ההוא עירוב הכי כל זמן שעירוב זה זה יהא קיים יהא מותר לנו לטלטל וא"צ לחדש אותו עירוב כל זמן שלא יפסל מלאכול והכי שפיר למעבד ובפסוקות דמר רב יהודאי גאון ז"ל אשכחן בהאי לישנא לעולם אם שכח אדם לעשות עירוביו בערב הפסח יעשה בכל ע"ש בכל שבוע עד תמימות השנה וכן הלכה, וכן משפט העירוב ועשייתו אם רוצה לעשות בכל ערב פסח לכל השנה יטול החכם מכל בית קמח וילוש ויאפה עוגה או שתים עוגות ויעשם קשה ביותר שלא ירקבו ושיהו שמורות שיהיה הערוב קיים מותר לטלטל, אבל אם נאכל או נרקב או נשרף אסור לטלטל עד שיעשה עירוב בכל ע"ש ושבת ואם עשה עירוב אחד מהם על כולן מקמח שלו עירובו כשר אבל צריך להודיעם אלו תורף דבריו, ותמהינן על האי דכתב בתחלת דבריו אם שכח אדם לעשות ערוב בערב הפסח יעשה בכל ע"ש ושבת וכי מה ענין ערב הפסח מאי שנא ערב הפסח משאר שבתות ואנן כתבינן לעניות דעתן כי לכך עושין העירוב בערב הפסח כדי לבער אותו העירוב הראשון שהוא חמץ ולא שנא בין ערב הפסח לשאר ערבי שבתות כי אין הזמן של העירוב תלוי אלא בתנאי העירוב כל זמן שיעשה העירוב בין בערב הפסח בין בע"ש מתנה על עירובו כל זמן שעירוב זה קיים יכול הוא לטלטל ומה שכתב בפסוקות שאם שכח ולא עשה בערב הפסח יעשה בכל ערב שבת ושבת כל אותה שנה לא ידעינן מאי קאמר:
1