ספר העיתים צ׳Sefer HaItim 90
א׳וגרסינן בתחלת פרק הדר עם הנכרי ואמור רבנן אין עירוב מועיל במקום גוי ואין ביטול רשות מועיל במקום גוי עד שישכור וגוי לא מוגיר מ"ט אילימא משום דסבר אתי ישראל לאחזקי ברשותו הניחא למ"ד שכירות בריאה בעינן אלא למ"ד שכירות רעועה בעינן מאי איכא למימר דאיתמר רב חסדא אמר שכירות בריאה בעינן רב ששת אמר שכירות רעועה בעינן מאי בריאה ומאי רעועה אילימא בריאה בפרוטה ורעועה בפחות מפרוטה, מגוי מי איכא למ"ד בפחות מפרוטה לא והא שלח לי' רב יצחק בר גיורי משמיה דר' יוחנן הוו יודעין ששוכרין מן הגוי אפילו בפחות משוה פרוטה דאמר ר' חייא בר אבא אר' יוחנן בן נח נהרג על פחות משו"פ ולא ניתן להשבון, אלא בריאה במוהרקי ואברגני רעועה בלא מוהרקי ואברגני הניחא למ"ד שכירות בריאה בעינן אלא למ"ד שכירות רעועה בעינן מאי איכא למימר אפ"ה גוי חייש לכשפים ולא מוגיר, ובשאלה לגאון הכי ודשאילתון הא דאמר רבנן ריש לקיש ותלמידי ר' חנינא איקלעו לההוא פונדק וכו' כד מיקלע ישראל לפונדק גוי ומוגיר מיניה ביתא בההוא פונדק לא בעי למיגר רשותא ממאריה או דילמא כיון דאגר מיניה ביתא לא אגר מיניה רשותא אסיר ליה לטלטולי, ואי דיורין דההוא פונדק גוים נינהו ונפקו בשבתא ואתו אחריני ודיירי בדוכתיהו בשבתא מי אסרי על ההוא ישראל לטלטולי או לא מי אמרינן כיון דאגר רשותא ממאריה דפונדק מקמי שבתא אע"ג דאיתחלפא רשותא בשבתא לא מיתסרי על ההוא [ישראל] או דילמא עד דהוו הנך גוים קבועי ולא מיחלפי, ואי הנך דיורין כולהון מישראל נינהו ובעו לערובי עם הדדי צריכי ככר שלם לכל בית ובית, והלכה כר' יהושוע או הלכה כר' אליעזר דאמר בכל מערבין ומשתתפין וכו' דאיקלעו תלמידים לגבן מארץ אדום ודרו בפונדוק דכולהו דיירי דאית ביה ישראל נינהו והוציאו אותן תלמידים קמח מכדיהו מעט מעט לכל בית ובית וזיכו אותן להן ע"י אחר ואח"כ לשו אותן ועשו ממנו שנים שלשה ככרות וערבו בהן לכל ישראל שהיו דרים בפונדק כהלכה וסגיא להו בכה"ג או לא, ילמדנו אדונינו ויצוה לנו לפרש ההלכה דכיצד משתתפין במבוי, כולה שאלתא הכי חזינא (דאי) בהאי מילתא מנהגא מעיקרא דמאן דאוגיר ביתא מן ההוא פונדק משעבדא חצר דפונדק לישא וליתן ולהטיל [חפציו] בתוכה כיון ששכר זה בית מן הפונדק אישתרי בחצר דפונדק כמנהגא דאית להון לכולהו שוכרין ששכרו בתים מן הפונדק הואיל ועיקר שכירות על זה ועל זה היתה כמילתא דנהוגא ולא צריך למיגר מיניה, חצר של פונדק אי דיירין דההוא פונדק גוים ונפקו בשבתא ואתו אחריני ודיירי בדוכתייהו בשבתא לא אסרו על ההוא ישראל לטלטולי הואיל ולית להו בהדייהו עסק דברים למיגיר מיניהו דלית להון לטלטל בחצר אלא כדאית ליה לההוא ישראל שוכר אפילו שוכר שיש לו להשכיר לאחרים אי אית ליה לסלוקי רשותא (לסלוקי) אית לן למיגר מן משכיר אפילו אתא שוכר בתר שוכר בתר הכי לא איכפת לן כדר"ל ותלמידי דר' חנינא וכי אתו שיילי לר' אפס אמר יפה עשיתם ששכרתם, וה"מ כד הוו תרי ישראל דאסרי חד על חבריה אבל אי חד ישראל הוא בהדי גוים לא צריך מידעם ולא אפילו שכירות ואית ליה רשותא לטלטולי בההוא חצר דאית ביה גוים דתנן הדר עם הנכרי בחצר ה"ז אוסר עליו ר"א בן יעקב אמר לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסר זה על זה וקיי"ל משנת ר"א בן יעקב קב ונקי ובהא אמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר"א בן יעקב ור' יוחנן אמר נהגו העם כר' אליעזר בן יעקב, והשיב תו ולענין היכא דהוו דיורין כולהו ישראל ובעו לערבי עם הדרים צריכי ככר שלם לכל בית ובית, והלכה כר' יהושיע או כר' אליעזר ופרישתו שבאו תלמידים מארץ אדום ודרו בפונדק שכל דיורין שהיו בו ישראל והוציאו קמח מעט לכל בית ולשו ואפו ממנו שנים שלשה ככרות ושונין עירוב לכולהו, הכי חזינא שאלו התלמידים שבאו מארץ אדום יפה עשו וסגי להו בכה"ג ואפי' הני כר' יהושיע דאמר בככר ערוב שלימה פרוסה לא סוגיין וכמימריה עבדי' משום דרבנן בתראה עלה קא מסגי מימריהו דאמרו ופרוסה מ"ט לא אר' יוסי בן שאול אמר רבי משום איבה כלומר שלא יקנאו זה בזה ויאמר למה הבאתי אני שלימה וזה הביא פרוסה וכולן שוין בו וא"ל רב אחא לרב אשי עירבו כולן בפרוסות מהו א"ל גזירה שלא יחזור דבר לקלקולו כלומר שמא יחזיר זה ויתן שלימה ויחזיר זה ויתן פרוסה ונמצאו באים לידי איבה ומסקינן נמי שאם נפרוס בככר של עירוב שיעור חלת נחתום כדתנן התם ר"א אומר תרומה עולה באחד ומאה ר' יהושיע אומר וכו' עד המדומע במאה ועוד, ועוד זה אין לו שיעור ר' יוסי בן המשולם אומר ועוד קב למאה סאה שתות למדומע, ואף אם נפרוס ככר של עירוב שיעור חלת נחתום שהוא אחד ממ"ח כשר לעירוב דאר' יונתן בן שאול אמר רבי נוטל ממנה כדי חלתה וכדי דימועה ומערבין לו בה והתניא נטל הימנה כדי חלתה אין מערבין לו בה כדי דימועה מערבין לו בה לא קשיא הא בחלת נחתום הא בחלת בעל הבית דתנן שיעור חלה אחד מכ"ד ובסיפא העושה למכור בשוק אחד ממ"ח ודב"ז כגון שעירב בדמאי וחזר ונטל ממנה כדי חלה וכדי דימוע ואם נפרס ככר של עירוב ותפרו בקיסם ואין תפרו ידוע כשר הוא כדרב חסדא מכל אלה נתברר דסוגיין כר' יהושיע, ועוד קיי"ל שעירובי חצרות אינו כשר אלא בפת מיהו ברייתא דקא מותיב אביי בכל מערב' ערובי תחומין בכל משתתפין שתופי מבואות ולא אמרו לערב בפת אלא עירובי חצרות לבד ומההוא דתניא מערבין בחצרות בפת ואם רצו לערב ביין מערבין ומשתתפין למבוי ביין ואם רצו להשתתף ישתתפו מערבין בחצרות ומשתתפין במבוי שלא תשתכח תורת התינוקת דברי ר' מאיר ואמר רב יהודא אמר רב הלכה כר' מאיר ואעפ"כ פלוגתא דר"א ור' יהושיע דתנן בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח דברי ר"א ר"י אומר ככר הוא עירוב אפילו מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בה וכו' לאו משום דמר סבר פת אין מידי אחרינא לא ומר לא סביר הכין דר' יהושיע גופיה הא ס"ל בכל מערבין ומשתתפין בתחומין אלא לענין פת שלימה כדאמר רבא בר רב חנן להאי דתנן בכל מערבין ומשתתפין לאפוקי מדר' יהושיע דאמר שלמה אין פרוסה לא קמ"ל בכל אפילו פרוסה ולא קיי"ל שערובי חצרות בפת מכל בית ובית אלא הכי קיי"ל עירב בפת ולא קאמר ר' יהושיע צריך ככר שלם מכל בית ובית אלא ה"ק אין מערבין בפת פרוסה ודאי היכא למשקל פרוסות לערב בהון אבל היכא דלקח קמח מכל בית וערבוהו ואפאוהו פתות שלמות כבר ערבו בפת ואף בפת שלימה ושפיר דמי ומעשים בכל יום כך אנו נוהגין לעשות:
1