ספר העיתים צ״אSefer HaItim 91
א׳וענין המבוי שמערבין בו בזמן שיש לו קורה בתוך עשרים שאם המבוי גבוה מעשרים ומניח הקורה למעלה מעשרים פסול הוא ואין משתתפין בו עד שיסיר הקורה ויניח אותה בתוך עשרים כדתנן מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט ר' יהודא אומר אינו צריך והרחב מיוד אמות ימעט אם יש לו צורת פתח אע"פ שרחב מיו"ד אמות אינו צריך למעט ואמרינן כיצד ממעטו נותן עליו קורה מעשרים אמה ולמטה ואם היה מקצת הקורה בתוך עשרים ומקצתה למעלה מעשרים וכן בסוכה נמי דפליגי רבנן בהדי ר' יהודא ואמרי שאם היא גבוה מכ' אמה פסולה והלכתא כרבנן בתרויהו בסוכה ובמבוי אם היה נמי מקצת סכך בתוך עשרים ומקצתה למעלה מעשרים אמר רבא במבוי כשר ובסוכה פסולה וכו' ואסיקנא רבא אמר אחד זה ואחד זה כשר חלל סוכה תנן שצריך שלא יהא בו יותר מעשרים חלל מבוי תנן, היה גבוה מכ' אמה ובא למעטו ממעטו כמה דצריך ליה כגון איצטבא שעושה למטה בקרקע על שפת המבוי תחת הקורה ועושה אותה גבוהה עד שיתמעט הגובה מכ' אמה אבל ברוחב האיצטבא נחלקו רב יוסף אמר צריך שיהא באותה איצטבא או באותו קורה שמניח על שפת המבוי למטה בקרקע טפח אביי אמר צריך שיהא אותו מקום המיעוט של מטה ד' טפחים לימא בהא קא מיפלגי למ"ד ד' טפחים קסבר אסור להשתמש תחת הקורה ולפיכך יעשה אותה איצטבא רחבה ד' טפחים שיהא נראית ככרמלית דכל ד' על ד' נידון משום כרמלית ואסור לטלטל מרה"י ומרה"ר לכרמלית מ"ד טפח קסבר מותר להשתמש תחת הקורה ויש שגורסין זה בהיפוך מ"ד טפח קסבר אסור להשתמש תחת הקורה לפיכך לא יעשה האיצטבא רחבה אלא טפח כדי שלא יהא מקום ראוי להשתמש בו כי לא מצינו מקום פחות מד', ומ"ד ד' טפחים קסבר מותר להשתמש תחת הקורה ואמרינן לא דכ"ע מותר להשתמש תחת הקורה דתחת הקורה בכלל המבוי היא, ומדמתרצינן הכי ש"מ דמותר להשתמש תחת הקורה ובין לחיים וכן הלכתא, והכא בהא קמיפליגי מ"ד טפח קסבר קורה משום היכר הוא ואמרינן היכר של מטה כהכר של מעלה מה היכר שלמעלה דיה טפח כדתנן דיה לקורה שתהא רחבה טפח כך הקורה שממעט בה למטה דיה שתהא רחבה טפח וכן הלכתא ומ"ד ד"ט לא אמרינן היכר של מטה כהכר של מעלה ואם היה מבוי גבוה פחות מיוד טפחים חוקק בו ד"א על ד"א כדי להשלימו ליוד טפחים והלכתא כוותיה דאביי דאמר הכי ואע"ג דפליג עליה רב יוסף דהוא רביה דאמר חוקק בו ד' על ד' כיון דסוגיין כאביי דאמר משך מבוי בד"א הלכתא כוותיה. איתמר מבוי שנפרץ מצידו וכלפי ראשו איתמר משמי' דרב אמי ור"א אם יש שם פס ד' מתיר פירצה עד יו"ד ואם לא פחות מג' מתיר ג' אינו מתיר, אמר רמי בר אבא אמר רב הונא לחי הבולט מדופנו של מבוי פחות מד' אמות נידון משום לחי כלומר אם אותו מקום הבולט בבנין נמשך ובולט עד פחות לד' אמות ברוחב המבוי נידון משום לחי וא"צ לחי אחר להתירו אבל אם ימשך אותו הבליטה עד ד"א ברוחב המבוי נידון משום מבוי דחשבי' ד"א לאותה בליטה כאילו בני מבוי הוא וכלו בנוי וצריך אותו מבוי לחי אחר להתירו ואותו לחי אחר מוקים לה באידך גיסא דמבוי שאינו בולט א"נ מוקים לה בהדיה במקום הבולט מטפי ביה פורתא או מבצר ביה פורתא, אמר רב הונא בריה דר"י לא אמרו אלא במבוי הרחב ח' אמות אבל במבוי שאינו אלא ז' אמות ניתר בעומד מרובה על הפרוץ, רב אשי אמר אפילו במבוי הרחב ח' אמות א"צ לחי ממ"נ אי עומד נפיש ניתר בעומד מרובה על הפרוץ אי פרוץ נפיש נידון משום לחי מאי אמרת דכי הדדי נינהו הוי ספק דדבריהם וספק דדבריהם להקל והלכתא כרב אשי, איתמר מבוי עקום רב אמר תורתו כמפולש ושמואל אמר תורתו כסתום וניתר בלחי או קורה:
1