ספר הקנה י״חSefer HaKanah 18

א׳כוונת ק"ש ובשכמל"ו.

ב׳גם אמר ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך כי צריך האדם בחיוב העשה לקרוא שמע פעמיים בכל יום הוא זמן שכיבה וקימה, ונשאו ונתנו בדבר וארז"ל בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדין ותקנו לומר אחר פסוק שמע ישראל ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ג׳ וצריך לאומרו בלחש שכן ארז"ל שבשעה שביקש יעקב אבינו לגלות הקץ לבניו נסתלקה ממנו השכינה, אמר להם בני שמא יש בכם פסול שלא יאמין בשלמות ביחוד, ענו כולם ואמרו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד שמח הזקן ואמר ב' ש' כ' מ' ל' ו'.

ד׳ וגם מצאנו שמשה לא אמר כן ולא ידענו מה לעשות נימריה שיעקב אבינו ע"ה אמרו א"כ מה ראה משה שלא אמרו לא נימריה כמשה רע"ה א"כ יעקב אבינו ע"ה מה ראה שאמרו, ותיקנו לאמרו בלחש.

ה׳ ושבו ואמרו משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה תאמר להביא יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער ר"ל לשאול ולהביא לה מכלל שהיא חסירה ולזה יפול גנאי למלך שחסר ואין לו כל ואם לא תאמר יש לה צער כי היא אוהבת שפע עליון להתברך מכל ולהתחבר מכל ואם לא יהיה לה המעלות האלו היא מצטערת.

ו׳ ופירוש ב' ש' כ' מ' ל' ו' הוא כך ברוך שם ר"ל תתברך כנ"י הנקראת שם מתפארת הנקרא כבוד, ותתברך מלכותו היא הבינה שהוא מלך הכבוד ר"ל הבינה היא מלך התפארת, ואחר שעלה הכבוד שהוא התפארת אל המלך היא הבינה מוריד אותה ברכה על העולם שהיא יסוד כי גם היסוד נקרא עולם ומשם לועד שהיא כנ"י, והנה שמחברים ומיחדים אותה עם מה שאוהבת ונסתלק הצער ממנה מ"מ גנאי הוא לה על שאין לה כוונה בפני עצמה ע"כ אומרים אותה בחשאי הנקרא ועד כי היא ועד הכל.

ז׳ וראה והבן שכשם שהת"ת עם הבינה כן העטרת מתייחדת עם הת"ת, הוא שנאמר ה' אחד ושמו אחד ר"ל יהו"ה שהוא הת"ת מתייחד עם הבינה ואחר יורד ומתייחד עם העטרה וכשמתייחד העטרה עם הת"ת עולה עד אין סוף באמצעותו, אל"ר חייך אל תנידני משכל ותניחני לשאול דברים הקשים לי כי המייחד ואינו יודע מה מייחד ומה מוציא מפיו למה לו חיים, אי אמרת בשלמא שהיחוד אליה ברמז כמו שתאמר מד' של אחד כדקאמרת דהוי גנאי וצער וע"כ מביאין לה בחשאי זהו ב' ש' כ' מ' ל' ו'.

ח׳ אבל הוא שאמר אבי שמע בחסד ישראל בפחד ידוד בת"ת אלקינו בשוקיים ידוד ביסוד אחד בעטרה ואין כאן הריחה וא"כ הגנאי גנאי ומאי תקנתא בבשכמל"ו.

ט׳ ועוד מה צריך לאמרו כלל אחר שמלת אחד רומז בעטרה, ועוד מנ"ל דיעקב אע"ה אמרו אני אומר שיעקב ומשה לא אמרו.

י׳ ועוד בשכמל"ו עולה בת"ת ויורד כמו שאמרת אם רצה הקב"ה (לאמרו) למה לא כתבו בפירוש בתורה כמו שמע ישראל, וא"ת א"כ רבותינו היכן מצאוהו אומר אני מצד עצמם מצאוהו והוסיפוהו ואין לאמרו, א"ל בני כל דבריך מתוקים אלא ה"ק אביך ידוד שהוא היסוד אחד עם כולם ומה שאמר אחד הוא כנ"י הכי אמר שבגודל הד' נכללת גם כנ"י וזהו בת מלך שהריחה ומביאים לה בחשאי, ויעקב אבינו אמרו על כך כי כשבקש לגלות הקץ לבניו ונסתלקה שכינה חשש מהם ויחדו כולם ועדיין לא שבה שכינה כי נשאר יחוד בניו בגנאי וצער, וכשאמר יעקב בשכמל"ו שש תיבות כנגד שש תיבות של יחוד ובירך השם שהוא העטרה מכבוד הת"ת שנתברך ממלכותו שהוא הבינה ואחר ירד ביסוד שהוא עולם ובירך את ועד שהיא העטרה אז שרתה עליו שכינה, כי יעקב יודע האמת תתן אמת ליעקב ומוריד השכינה אבל משה רבינו ע"ה לא הוצרך לאמרו כי מפיה כתב והשכינה בעצמה תכתוב שבחה אין לך גנאי יותר מזה, הרי ביחוד של מעלה הוזכרה השכינה רק ברמז בד' רבתי ע"כ אמר בשכמל"ו.

י״א ועתה שים אזניך בק"ש יש רמ"ח תיבות חסר ג' ממנין איבריו של אדם ותקנו חז"ל לחזור ש"ץ אני ה' אלקיכם כדי להשים היחוד בשלימות אברים, וי ליה לפוחת מג' וי ליה למוסיף על ג' ודוקא עם הציבור אבל יחיד שאינו יכול להשלים הרי חסר ומעוות שלא יוכל לתקן.

י״ב א"ל רבי שמע גופא דעובדא איך הוי כשעלה משה רע"ה למרום מצא להקב"ה דאמר שמע ישראל אית ביה רח"מ תיבות חסר ג' ותקנו לחזור ש"ץ להשלימם במלת אני ה' אלקיכם.

י״ג א"ל רבונו דעלמא מאחר דקב"ה לא נתן להם בתשלום מנין להם רשות להחזירו.

י״ד אמר לו הקב"ה למשה דע לך כי מהשמטה הזאת היא שמטת הפחד מתעוררת הטומאה עד ששת ימים עליונים וביחוד אין לפרסם הג' רוחניות הראשונות נקודות דקות ונעלמות.

ט״ו אע"פ שגם החסד בכלל ששת ימים מכל מקום אין נאחז שם הדין ועל כן אומרים אותו ברמז והיחיד מכווין בט"ו ווין של במקום ג' שמות וא"ו (היינו ט"ו פעם י"ג כמנין וא"ו במילואו) עולים אני יהו"ה אלקיכ"ם, ב' יתירים לומר שהבאים ברמז ואינם כתובים בפירוש הם רוחנים ואין הדין נותן לכתוב הרוחניים בפירוש ביחוד ההיקף אשר שם הדין נמצא, וכדי שלא יהיה האדם חסר אמת ויציב שהם שהם ט"ו פעמים

ט״ז[הגה"ה מהקנה על בראשית. והיחיד מכווין ט"ו ווין ר"ל ט"ו ווין הם ג' שמות כי ה' ווין עולים ל' ול' מצטייר כ"ו כמנין יהו"ה הרי כאן יהו"ה יהו"ה יהו"ה, ובערבית יכווין בו' של ואמונה שהוא וא"ו הרי כאן ג' שמות הב' ווין עם כללם ר"ל מא' עד תקנו בחזרת אלקיכם רומז יהו"ה אלקיכם וה"ק אלקיכם לאומרו אני ה' כי אני בעטרה בת"ת בעטרה אני ה' ויש לו ו' עולה אהי"ה הרי ב' ווין אהי"ה אהי"ה וא' שבאמצע השני ווין מצטייר יוי עולה כ"ו כמניין יהו"ה הרי ג' שמות. ע"כ הגהה].

י״ז רשות לאדם לייחד בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה, ומלמטה למעלה הוא כך שמע ישראל הוא מלשון אסיפה וחיבור יהו"ה הוא תפארת עד השכינה ולא היא בכלל, אלקינו הם הזרועות.

י״ח ה' אחד כלומר יתייחדו כולם בג' רוחניות והנה העטרת הריחה ושבים לומר בשכמל"ו.

י״ט אל"ר מהו ברו"ך, א"ל הפכהו כ"ו רב דשם כ"ו הוא רב על כולם, א"ל מהו ש"ם, א"ל הפכהו מ"ש ולא מש משה מתוך האהל, א"ל מהו כבו"ד, א"ל בני חסר ו' הוא בגי' כ"ו הוא הת"ת.

כ׳ מהו מלכות"ו א"ל מלאהו מ"ם למ"ד כ"ף וי"ו תי"ו וי"ו ס"ת הם גימ' בק"ם למשפט אלקים היא הבינה.

כ״א א"ל מהו לעול"ם, א"ל חסר ו' מלאהו למ"ד עי"ן למ"ד מ"ם ס"ת צ"ח דודי צ"ח ואדום הוא משך הו', מהו וע"ד, א"ל קחהו במ"ק ועולה אוי היא כנ"י המכרזת אוי בעולם, אל"ר מהו דכתיב עד ה' בכם, א"ל בני ע' של שמע רברבא ד' של אחד רברבא דא הוא עד, א"ל סלק הע' משמע והד' מאחד מה נשאר, א"ל ש"ם א"ח, א"ל מהו שם, אל"ב מלאהו שי"ן מ"ם שי"ן רומז בבינה (נ"ל מ' רומז בת"ת) והנעלם שלו מ"ם סתומה הוא מלך סתום ונעלם נקרא מלך המשפט היא הבינה, והנה הכוונה בני שמע דיתיר מן שמע הוא רומז בבינה ובת"ת והת"ת עולה בבינה ומוריד באמציעותא מחכמה עילאה ומבינה ומחס"ד ומפח"ד ומשלימין, ומוריד בא"ח של אחד אז מתחבר ש"ם א"ח ומתהפך שמח וא' מורה על כל העשרה כי א' מצטייר יו"י, יו"ד הראשון קוצו הראשון וגופו וקוץ האחרון רומז לג' רוחניים ו' רומז בו' קצוות יו"ד השני בעטרה הנה ביחוד ירידת התפילין בעטרה אז מתחברים כולם ושמחים, וזהו שמח בה וזהו מאמר התפארת פתחי לי אחותי רעייתי להתייחד האחות עם התפארת, ולכן מאריך בד' שהד' רומזת בכנ"י עד שיתקשרו ד' פרשיות של תפילין כי ד' היא קשר של תפילין.

כ״ב ועתה בני הקשב בירידת התפילין איך הוא היחוד שמע שי"ן זהו אב הנקרא חכם העליון והוא ישראל והוא ה' אלקינו היא הבינה, יהו"ה גוף האילן, אחד ר"ל שרשיו וענפיו אחד ד' גדולה דא כנ"י והנה אתקשרו זה עם זה ואין פירוד ביניהם והכל אחד.

כ״ג א"ל רבי מאי האי כי אתה מהפך היחוד פעם למעלה פעם למטה פעם באמצע א"כ לא ידענו מה עושה.

כ״ד א"ל בני היחוד לעולם יחוד בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה בין בהיקף וכולל רוחניות בין ברוחניות וכולל ההיקף הכל ביחוד בלי פירוד ואין בכך כלום.

כ״ה א"ל נחזור לעניננו לדברינו מהו ברוך, א"ל רוכב, א"ל מהו רוכב, א"ל רוכ"ב בערבות.

כ״ו א"ל מהו ברוך, אמר לו רכו"ב אמר לו פעול, א"ל מהו פעול, א"ל לא ניתן רשות בזה.

כ״ז א"ל מהו ברוך א"ל כרוב, א"ל מהו כרובים שכל זוג נקראים כרובים, אל"ר מהו ברוך, א"ל כבוד נעלם, א"ל ראית הקו שהוא הת"ת איך נחבא בברוך ולקח כח וירד, א"ל לא, אל"ר מלאהו בי"ת רי"ש ו"ו כ"ף וקח אותיות שניות והוא ק"ו והנה עלה בבריכה עליונה וירד בבריכה תחתונה.

כ״ח אל"ר כולו ק"ש בלחש, א"ל ב' ש' כ' מ' ל' ו', א"ל מאי האי דקאמרת מדאמרינן משל לבת מלך שהריחה והוא גנאי וצער בדבר תקנו לומר בלחש כענין מביאין לה בניה בחשאי וא"כ דהכל בלחש אין ממש בדברים, ועוד ר"י הוא דקאמר השמע לאזניך מה שאתה מוצא מפיך ודוקא בשכמל"ו תקנו בלחש לענין כי לא אפשר בענין אחר, אבל ק"ש האומר אותו בלחש מפסיד היחוד ולא ידעינן מה אומר ומה מדלג ואפשר שהוא מין ואינו מאמין בהקב"ה, ועוד ממאי שיתבייש שלא יוציא אלף תועבות ביחד כי מי שומע אותו ומש"ה אינו ירא כי הקריאה אליו קריאה בלא ידיעה, ע"כ יש לייחד בקול רם לירא מהגדולים ממנו להוציא המלות כתקונן ואם יש לחוש משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לקרותם בע"פ וע"כ אומר אותו בלחש זה לא יצדק כי דברים שבכתב א"א רשאי לאומרה בע"פ בין בלחש בין בקריאה כי כשם שדברים בע"פ לא ניתנו לכתוב דא"כ אתה מפריש התורה שבע"פ שהיא כנ"י בכתיבה שאתה כותבה כן בדברים שבכתב כשאתה קורא בע"פ אתה מחליף הכוחות.

כ״ט א"ל רבי ק"ש מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות מי לא יראוך מלך הקדוש א"כ נתנו להם פתח להשמד שאם לשם לא ייחדו למי ייחדו לשמש או לירח רבונו דעלמא היחוד הוא יסוד על כל מצותיך ופטרת האשה, הנה חוה בג"ע על שלא ייחדה קללת אותה ונתתה לה ירושה רעה הוא העצבון ואתה כתבת בתורתך בשכבך ובקומך ועשית אותה מ"ע שהז"ג לפטור הענייה וא"כ רצונך לאבדה לגמרי מעוה"ב, א"ל בני הלא אמרו שמביאין לה בחשאי והיא עצמה פטורה.

ל׳ א"ל רבי ק"ש מעומד או מיושב, א"ל בא"י יעמדו אבל בני בבל ישבו, א"ל אמאי כאן וכאן יחוד אחד להם, א"ל בארץ ישראל לא דמו לבני ח"ל, כשאתה מקלס ומייחד למלך בתוך ביתו צריך אתה לעמוד שכן המלך עומד ומשפיע ומברך את ביתו אבל כשאתה מייחדו חוץ מביתו צריך אתה ליישב שכן אין המלך עומד בביתו, ולא כאלה הרשעים העבריינים הקמים ביחוד בב"ה ומהש"י אינם יראים להעיד עדות שקר בעצמם שהדברים הנעשים מיושב ועושים אותם מעומד ואין להם ידיעה עליהם אמר הכתוב והכסיל בחושך הולך.

ל״א א"ל זמן קריאתו אימתי א"ל הסיום עם הנץ החמה ע"כ קמים ומזמרים מפני הדרכים לעלות התפלה קודם הנץ החמה דהיינו מעלות השחר ועם הנץ החמה קורין, וכמה היו הוותיקין חכמים גדולים יראי ה' ואין הדין נותן לחלוק עליהם כי הם היו מכירים כי תיכף שהשמש זורחת כל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם על הארץ ומשתחוים לשמש והנה עושים השמש אשר הוא יונק ומתגלגל ומאיר מת"ת ישראל כי משם אחיזתו והקב"ה כועס בזה כענין ואל זועם בכל יום, ע"כ צריכין אנחנו לייחד תיכף עם זריחת השמש להורות שהוא אחד ושמו אחד.

ל״ב ר"ל שהוא מתייחד עם הכתר ושמו מתייחד עמו ר"ל תפארת עם הכתר וצדקו דברי הוותיקין ואין לך כח לדבר עליהם ביודע לכוין, וקודם הנץ החמה אין הדין נותן אבל בהיות דוחק דוחקו מפני מצות בוראו אפשר לו לקרותו בדרך מצות אנשים מלומדה ומעשי אבותיו בידיו, וכשאינו יכול לכוין עם הנץ החמה וקורא אחר הנץ החמה לא הפסיד מ"מ לא מרויח כוותיקין, אל"ר אחר הנץ החמה כל היום קריאתו או לא אל"ב עד ג' שעות ולא עד בכלל כי מלכי או"ה הם המביאים זעם, האדוקים ביותר עומדים ומקוים מתי יזרח החמה ומשתחוים מיד ושאינם אדוקים קמים בב' שעות ומשתחווים ע"כ הקורא עד ג' שעות לא הפסיד מ"מ לא עד בכלל, משם ואילך הרי הוא כקורא בתורה, וראה בני כי קריאת הוותיקין מעט קודם הנץ החמה קרוב הדבר להנץ החמה ומיד בנץ החמה היו סומכין גאולה לתפלה הגוים מרחיקין ואלו סומכים, אל"ר ק"ש למלכי ישראל עד ג' שעות וא"כ גם אנו נקרא עד ג' שעות אל"ב מנ"ל שקריאת מלכי ישראל עד ג' שעות, אל"ר עיקר קימתן עד ג' שעות ואז קורין.

ל״ג אל"ב בכולן אתה תמה ובקימת המלכים אינך תמה דוד המלך מלך על כולם וכתיב חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך ושיערו שלא היה שינתו של דוד יותר משיתין נישמין והם היו ישנים ע"ג מטתם ולא די להם לישן כל הלילה אלא שישנים גם ביום, ולמה לא יעבדו את ה' גם הם באמונה אלא וודאי הכי הוא כמו שאמרתי לך ושום תנא ואמורא לא כוון לתקן היחוד ולהעביר הזעם כוותיקין ואל תהרהר בדבריהם.

ל״ד א"ל אימתי קריאתה בלילה, אל"ב הלכה כר"ג דאמר עד שיעלה ע"ה וחכ"א עד חצות לא פליגי עליה דר"ג, דאי פליגי אמאי אמרו הלכה כר"ג והא יחיד ורבים הלכה כרבים, אלא ודאי לא פליגי, וא"ת א"כ למה אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה שלא יאמר יש לי זמן ואוכל ואשתה ואישן מעט ונמצא ישן כל הלילה, אל"ר אי לא אמר ר"א דבר אלא חכמים ור"ג שפיר, אבל עתה דאמר ר"א עד ג' שעות ואמרו חכמים עד חצות ודאי ר"א קצבה נתן לקריאה וחכמים פליגי עליה דאי ס"ד גדר והרחקה עשה מה להם לחכמים לעשות גדר חלש על גדר חזק אדרבא היה להם להחזיק דברי ר"א, ועוד דקתני שם המכריע והמוכיח והפוסק הלכה הוא ר' יהושע שנטה לדברי ר"ג ואמר הלכה כר"ג, ש"מ חכמים פליגי ואי לא פליגי מאי נ"מ דיחיד ורבים הלכה כרבים הקורא ק"ש אחר חצות לא יצא חובת ק"ש של ערבית, והיותר קשה דק"ש של יום זמנו עד ג' שעות ושל לילה כל הלילה ומ"ש.

ל״ה א"ל בני בזה ראה כי בזה לא היו רשאין לחלוק עם ר"ג כי כל הלילה היא מידת הדין נוהגת ועד שיעלה ע"ה פועלת אלא שהלילה נחלק למשמרות לומר אימתי הדין רפוי ואימתי חזק ובזמן שפועלת דין טוב הוא ליחדה עם הרחמים כענין ושמו אחד, והנה זמן היחוד כל הלילה ואם כן חכמים מודים בזה אך ראו שהרחקה שעשה ר"א ואמר עד סוף האשמורה הראשונה אינה הרחקה אלא זמן וקצבה וזהו דרכו של ר"א לעולם לחלוק עם ר"ג כי קרובים הם כי כוונתו של ר' אליעזר לתת חלק לשמונה הוא יצחק שעולה שמונה פעמים יהו"ה מסוף האשמורה הראשונה ואילך לא תחסום שור מידת הדין ע"י היחוד, וע"כ באו חכמים ואמרו עד חצות לאפוקי מדר"א כי הואיל והזמן לילה דין אף ביחוד פועלת אבל לא כ"כ מ"מ זמן הדין כל הלילה, וזמן חכמים להרחיק את האדם מן העבירה אבל ביום זמן הזעם בהנץ החמה שמלכי א"ה מעוררין אותו ואז מייחדים ישראל הקדושים מכאן ואילך אין צריך.

ל״ו אל"ר ולמה אמרה תורה לגבי תפילין מימים ימימה ואמרינן ימים ולא לילות כמו שאנו מייחדים בלילה נניח גם תפילין בלילה כי הלילה זמנה ופועלת, ניטול לולב בלילה, וא"ת לא אפשר א"כ אשוב לשאול ולא נברך שום ברכה בלילה רבון העולמים ולמה לא עשית מצות שיהיו נוהגת בלילה ולא ביום סוכה ביום ובלילה אכילת מצה ביום ובלילה, ואל תשיבני מפסח שאכילתו בלילה שתי תשובות בדבר חדא במצות דעלמא אמרתי בקרבנות לא אמרתי, ועוד שגם הפסח מביום מתחילין, א"ל בני אל תערב הכוחות כי היחוד עדות שהוא ענף האילן ובכלל המאמרות, אלא תפילין אתה חוסם הדין מלפעול כלל וכלל שכן אתה מביאה בבית כבודה בת מלך פנימה והבעל מברכה ברוכה את בתי לה' וע"כ אין תפילין בלילה.

ל״ז וכן לולב מצות הת"ת ומה טיבו בלילה כי אינו פועל דין מה תאמר הפסח עיקרו בלילה כי בלאו הכי אינו ליל שימורים ועל הברכות שאנו מברכים בלילה בקידוש דין הוא שאין קידוש בלא ברכה.

ל״ח אל"ר שאר ברכות כגון ברכת הלבנה וברכת המוציא וברכת המזון וכיוצא בהם לעושה אותם בלילה ודאי קשה כי יש לחוש משום לא תחסום.

ל״ט אל"ב שמעו והקשיבו הברכות באות עד העולם ואינה שהיא נכללת ברמז במלת העולם ואין כאן חסימה, אל"ר כתיב בשכבך ובקומך בשעת השכיבה ובשעת הקימה א"כ קריאת בית הכנסת למה, א"ל בני תפלה תורה שבע"פ ק"ש תורה שבכתב ואתה צריך לבוא אל התפלה מתוך תורה שבכתב, ר"ל תורה שבע"פ היא כנ"י תורה שבכתב הוא ת"ת, א"ל אדרבא איפכא מסתברא כי התפלה היא שער המלך וק"ש הוא המלך ואם לא יבוא אל השוער איך יוצא המלך א"כ נתפלל תפלה ואח"כ נקרא ק"ש, אל"ב בתחילה פותח פיו האדם ואח"כ משים הלחם ואוכלו, כי תחילה צריך להודות מתוך דברי תורה הוא הת"ת נאצלה התפלה הוא תורה שבע"פ וא"ת עומד שם ורוצה להעלות התפלה ואמר אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך והוא השוער וכאילו אומר להעלות תפלתו והשוער אל תורה שבכתב.

מ׳ וגם דע לך שצדקו דברי האומר שפסוק ראשון צריך כוונה משם ואילך לא כי הוא עיקר היחוד וע"כ יש ליזהר שלא יעשה קריאתו דרך עראי ע"י תנועותיו.

מ״א ועוד יזהר שלא יאמר שמע שמע או מודים מודים כי שמע הוא חסד ומודים הוא פחד אשר ההוד נאצל ממנו ר"ל השפעתו בהוד וע"כ אין לשקר כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו וע"כ משתקים אותו, וידקדק באותיותיו החלש חלש והחזק חזק ר"ל דגש ורפה כל אחד במקומו ויזהר להפריש בין אותיות הדבקים כגון על לבבך ולמדתם אותם וכיוצא בהם.

מ״ב אל"ר למה ידביקם השם ואח"כ יזהר בהם.

מ״ג א"ל בני אין לך תיבה בתורה שאינה רומזת במאמרות והם דבוקים ומפורדים לענין זה פועל דין וזה פועל רחמים ואם אתה לוקח הם' של ולמדתם ומבליע א' של אותם ומשים המ"ם במקומם שינית התיבות ונשתנו הכונות והנה חורבה, וכן לא יניח הנד ולא יניד הנח כי התנועה פועלת מעשה.

מ״ד ויאריך בד' של אחד כל כך עד שיעלה במלת שמע עם הד' כי הד' כנ"י ושמע הוא חסד שהחסד הוא יורד, וזהו שארז"ל כדי להמליכו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם, שמים וארץ הם הד"ו פרצופים, וד' רוחות העולם הם זרועות ושוקיים, וכאשר יגיע הד' אל החסד מעיין המציל מכל פגע ומכל טומאה חיצונית אז עולה עד אהי"ה כי אהי"ה באהי"ה נדבק.

מ״ה ר"ל אהי"ה ראשון הוא כתר ואהי"ה אחרון הוא העטרה ואל יתאחר בא' של אחד כי א' הוא כתר עם ח' שהוא כולל ח' מאמרות והד' שהוא כנ"י נכנסת עם הח', ואם אתה מאחר בא' אתה מפריד מהח' וזה שרמזו ואמרו שנראה כאומר אי אחד כלומר איננו עם הח' והד', וגם לא יחטוף בח' כי צריך לכוון שבו נכללים ח' מאמרות ואם תחטוף תעשה מאמר אחד, וגם דע לך בני שהיום נקרא ת"ת ואמר אשר אנכי מצוך היום כלומר אני "היום" מצוך ולכן תזהר בקריאתו שלא להסמיכו עם על לבבך.

מ״ו ועל החתן אמרו שפטור מק"ש משום דטריד לבעול ואם לא בעל עד ג' ימים שוב לא יקרא טרוד וחייב, ראה והבן בני כי לא רצו לומר סתם העוסק במצוה פטור מן המצוה.

מ״ז אבל הזכירו בדבריהם חתן.

מ״ח וקרוב לדינו המת שהחופר הכוך למת פטור מק"ש ומהתפלה ומהתפילין ומכל מצות האמורות בתורה.

מ״ט ודע בני שאין הכוונה באמת משום שלא יוכל לכוון כי בעונות אע"פ שאינו חתן אינו מכווין, אלא הכוונה הוא כי בהיותה בתולה סתומה מכל טומאה וחתומה מכל אשמה וטרוד ליבנו עליה בקדושה ובטהרה ובכוונה נקיים אז הדין שלא שקט האיש שהוא הת"ת יהו"ה איש מלחמה שם על לב שהוא כנ"י והנה האיש בביתו ויחוד שלם, ואין זה הדין רק בבתולה כי מעלתה רבה וע"כ בתולה לכהן גדול איש החסד ואם קנחה בצרור ולא הוזהרה בעולה היא ופסולה לכהן גדול.

נ׳ בעל ופירש ישוב בחיוב היחוד.

נ״א וכן בחופר כוך שהמת בחוץ א"כ המתאבל ושומר המת וחופר הכוך הדין שורה עליהם ואין להם מצות יחוד ופטרום הכתוב, נקבר המת נסתלק הדין מן העין וחייבים הם.

נ״ב ויזהר האדם שלא יקרא כשלבו רואה את הערוה בין ערותו או ערות בניו ובנותיו כי הלב הוא כנ"י כענין ויתעצב אל לבו ובזמן שאתה מייחד תזהר לטהר הערוה מן הלב להיות היחוד שלם.

נ״ג אל"ר בתפלה אמרו שצריך לחזור אחר מים ובק"ש אמרו מקנח בצרור אם הוא זמן ק"ש ולא הצריכוהו לחזור אחר מים.

נ״ד ועוד בק"ש אמרו חוגר טליתו על מתניו ואינו צריך לכסות לבו ובתפלה אמרו עד שיכסה את לבו ס"ד בכל דבר מחמירים בתפלה יותר מבק"ש והלא קריאת שמע דאורייתא ותפלה אינו דאורייתא כי היא תורה שבע"פ.

נ״ה א"ל בני התפלה אתה מדבר עם הקב"ה להעלות תפלתך אל מקום התפלות נקודה דקה וסתומה ונעלמת ולכן מחמרינן בה.

נ״ו אבל היחוד אע"פ שהוא דאורייתא אינך מדבר לפניו רק שאתה מייחד וכולל כל העשר ואינך מבקש לעשות לך פעולה כמו בתפלה.

נ״ז ומה צדקו דברי רב חסדא דאמר כשצואה דבוקה על בשרו אפילו מכוסה בבגדו אל יקרא ק"ש כי כשמו כן הוא חסדא מטהר הבית והגוף הטהור הנקי אין להניח הצואה המוסרחת נותר וחיצוניות להיות בגוף הטהור כשרוצה לייחד, ודע והבן שק"ש מבריח רוחין ושדין הנאצלים מלילית ובאין להזיק הוא שנאמר רוממת אל בגרונם וחרב פיפיות בידם.

נ״ח א"ל עבד קורא או אינו קורא א"ל והלא אמרתי לך עבד משועבד תחת יד רבו ודינו כאשה, אמר לו נחזור לענינינו מה ראה יעקב אבינו ע"ה לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ולא אמר לשון אחר או שבח אחר.

נ״ט א"ל בני אודיעך באמת שאם אלו האותיות (ר"ל הראשי תיבות דהיינו בשכמל"ו) משתמש יהו"ה ואיך ביהו"ה שיהו"ה כיהו"ה ליהו"ה מיהו"ה ויהו"ה, ביהו"ה אך ביהו"ה אל תמרודו, כיהו"ה מי כיהו"ה אלקינו, שיהו"ה אלקינו, מיהו"ה יצא הדבר, לה' כי ידור נדר לה', וה' שמים עשה ועם אלו יחד בניו עם ה'.