ספר הקנה י״טSefer HaKanah 19
א׳כוונת התפילה .
1
ב׳ וגם אמר ועבדתם את ד' אלקיכם וכתיב ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתעוררו חז"ל איזהו עבודה שהיא בלב הוי אומר זהו תפלה אמר לו רבי כפי דבריהם לא היה להם לחייב את האדם להתפלל רק במחשבת הלב לבד ולא להוציא הדבר מפיו.
2
ג׳ ועוד מנא להם דלעבדו בא בתפלה אדרבא אימא שאין לנו חיוב תפלה כלל ומאי לעבדו בכל לבבכם בא לומר שהמצות צריכות כוונת הלב והוא עבודה שלימה, לאפוקי ממאן דאמר שהמצות אין צריכות כוונה.
3
ד׳ ועוד שואל האדם מזונות ורפואות והצלה מגלות כענין תפלתינו כעין ברך מיני תבואה רפואה למשומדים ולמוסרים עבודות שלנו הם ומאי לעבדו, ועוד אנו משבחים אותו ומקלסים אותו כדי לעשות רצוננו כעין מגן אברהם מחיה מתים האל הקדוש למה כדי לרפאות ולגאול אותנו וכדי לעשות כל צרכינו.
4
ה׳ והלא אפילו מבשר ודם יש לנו לקחת סדר ומוסר שהמוליך דורון למלך אינו שואל ממנו דבר בשעת הדורון שלא יראה שבשביל הדורון שואל, א"כ ה"נ או כל התפלה שבח וקילוס או כל התפלה צורך עצמנו.
5
ו׳ אמר לו בני תבין מאמרם ז"ל ומאמר הכתוב אומר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי שומע למעלה להיות הויו"ת יהו"ה כהויו"ת והי"ה, ואז כל הרוחות שבעולם לא יזיזו אתכם ממקומיכם ואעשה רצונכם בכל מה שתבקשו כענין ונתתי מטר ארצכם בעתו.
6
ז׳ ומה פירוש והיה כי היו"ד רמז לחכמה עילאה וב' ההין בבינה ומלכות והו' בתפארת, וכשתקיימו המצות ירד חכמה עילאה לעמוד בין הבינה ובין המלכות והו' למעלה מה' ראשון כענין ירכיביהו על במתי ארץ, ומי יוכל להזיזו שב ואמר אשר אנכי מצוה אתכם היום שהיום הוא המצוה אתכם לאהבה את יהו"ה שהא"ת הוא של יהו"ה והוא אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם מאהבה ובמה תעבדוהו בכל לבבכם בתפלה.
7
ח׳ ומה מאוד מתקו דברי האומר איזהו עבודה שהוא בלב הוי אומר זו תפלה כי רצה לגלות וגילה טפח וכיסה טפחיים שהלב היא כנ"י אשר היא פועלת כל צורכי היום הוא תפארת.
8
ט׳ ודע והבן בני שכנ"י היא המקבלת הנפשות הקרבנות תחילה שהעבודה בקרבנות ורואה הנפש הראויה ומקבלת אותה ושאינה ראויה דוחה אותה ועל כן עבודה שבלב הנה הקרבנות.
9
י׳ ודע בני שהתפלות נסדרו ונתקנו ונוסדו על הסדר הקרבנות.
10
י״א והנה באמת התפלה דומה לקרבן שכן הקרבן מטהר ומקרב המסובבים באשפה הנקראים מתים ואתה מחיה אותם המסובבים.
11
י״ב וכן בתפלה אומרים אתה גבור לעולם אדני מחיה מתים אתה ועל תחיית המתים אומר מחייה מתים ברחמים רבים, וראה והבן שאברהם תקן תפלת שחרית להעלות אותן שלא יצאו לטומאה וזהו אל המקום אשר עמד שם, ויצחק פייס מדתו והתפלל מנחה וקירב אפילו אותן המתים הישנים תחת האשפה, כי המערב למדת הדין הרפה, וכן הקרבנות מכפרין מיני עונות וחטאים כבדים וקלים ואמר קודשא בריך הוא כשם שהקרבנות מדתי פועלת כן תעבדו גם אתם בפיכם להעלות היורדים כעין הקרבנות וזהו אלקי אברהם הוא חסד אלקי יצחק הוא פחד אלקי יעקב הוא הת"ת, ואמר ואלקי כתוספת ו' לכלול משך הו' והוא יסוד ואחר כך ייחד כל אחד בשמו ואמר האל הגדול הגבור והנורא, האל הגדול חסד הנקרא גדולה, הגבור הוא פחד הנקרא גבורה, והנורא הוא ת"ת, וכלל אותם להשלימם שכן דרך הקרבן להשלים הכל והנה כשם שהעטרה פועלת עבודת הקרבנות כן גם אתם תעבדו עבודת התפלה הדומה לקרבן וע"כ באה התפלה במ"ע.
12
י״ג וגדולה התפלה מכל הקרבנות שהתפלה מקרבת ומשלמת יותר מכל קרבן.
13
י״ד ודע בני שקרבן נקרא עבודה הוא שנאמר מה העבודה הזאת והיה קרבן פסח וכן התפלה אשר היא במקום קרבן נקראת עבודה, וראה אתה סוד שאמר יהודה לאחיו במלת בצע כשאמר מה בצ"ע כלומר לא יועילו לנו התפלות שתקנו לנו אבותינו והם "בקר" "צהרים" "ערב" להנצל מהסיבוב אם נהרוג את אחינו, והוא לא שם לבו שאף בגניבה לא ינצלו מהסבוב שכן כתיב וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת מותא תניינא, ועוד אחז"ל נשים חייבות בתפלה שהרי מ"ע שלא הזמן גרמא הוא שהתורה לא קבעה זמן קבוע בתפלה כמו בק"ש.
14
ט״ו אל"ר נהי שלא קבע מ"מ יהיו פטורות כמו מק"ש פטורות יהיו פטורות מתפלה ואיך מדהוי ליה למכתב בק"ש אהוב ובתפלה אהוב וכתיב בק"ש ואהבת, ולאהבה בתפלה, ש"מ לדון ג"ש כשם שפטורות מק"ש פטורות מתפלה.
15
ט״ז א"ל תפלה במקום קרבן כנ"י פועלת והיא הבוחרת והמקבלת להעלותו למעלה כן מעלה התפלה עד הרצון וע"כ האשה חייבת.
16
י״ז אל"ר מה נעשה בתפלת ערבית שר"ג אומר חובה וגם אמר על תפלת ערבית העובר על דברי חכמים חייב מיתה וכל זה להחזיק דברי האומר חובה.
17
י״ח ור' יהושע אומר רשות וכשעמד בתוכחה שב ואמר גם הוא חובה כי אעפ"י שהיא נכללת בתפלת המנחה מ"מ היא לעצמה וע"כ חובה להתפלל תפלת ערבית.
18
י״ט הלא תראה שאיברי תמיד של בין הערבים מתעכלים והולכים כל הלילה ודין קרבן בלילה ודין תפלה בלילה, וכן כתיב ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה מה בוקר וצהרים חובה אף ערב חובה, והאומר רשות סבר פן יהיה חובה במקום קבע וחכמים אומרים אל תעש תפלתך קבע ואין הדין כך, שאע"פ שהתפלה עליה מ"מ הדברים מורים שהיא עם הכלל ולמה לא חשש האומר רשות פן יבא כל אחד להשמע ולומר רשות הוא ולא יתפלל עד שתשתכח תפלת ערבית לגמרי והנה קיצוץ ופירוד והאומר רשות הוא הגורם.
19
כ׳ לכן וי ליה למוצא טענה להקל בתפלת ערבית שלא להתפלל.
20
כ״א ודע בני שמצות תפלה מהם ברוחניות מהם בכנ"י והם י"ח נגד ח"י עולמים הם י"ח עולמים.
21
כ״ב והעומד להתפלל צריך תחילה לכוון רגליו שנאמר ורגליהם רגל ישרה והכוונה שלא יהא מקום פנוי לרדת משם שום דין לערב התפלה ואחר כוון הרגלים לעשותם ככף רגל עגל היו מתפללין תפלה מנין [בגימ'] ישרה.
22
כ״ג וכשעלה משה למרום ראה אותם וכשבא מעשה לידו עמד והתפלל מנין ישרה.
23
כ״ד ואחר שישוה רגליו ישים יד שמאלו על לבו ויד ימין על יד השמאל שכן כתיב באברהם ויעקוד את יצחק בנו שהשמאל כבוש תחת הימין, ואח"כ נותן עיניו למטה כעין עיני ה' משוטטת בכל הארץ שבעה עינים על אבן אחת.
24
כ״ה והנה האבן והארץ ענינם אחד ולבו למעלה שצריך לכוון במלותיו להעלות הלב העליון למעלה וכשיגיע לגאל ישראל יתחיל מיד אדני שפתי תפתח כדי להסמיך גאולה לתפלה ואדני שפתי וכו' היא כתפלה אריכתא רומז בכ"י וכן גם אדני שפתי (אלא שגם) כנ"י נקרא גואל, כי בהתחברות היסוד הנקרא א"ל ח"י גואל עם אדני אז הוא ס' סמך גאולה לתפלה והתפלה שהיא אדני מתמלאת ומתברכת משפע היסוד שהוא גאולה אז פועלת ועושה גם אדני שהוא התפלה גאולה בשליחות היסוד ומצלת וגואלת ישראל מכל רע ומשחית ואז נקראת גם הוא גואל, ומצד עצמם אינה גאולה כי היא בעצמה צריכה לגואל לגאל כענין שהיא גולה עם ישראל אלא הכא היא ששפע הגואל עליה נקראת גם היא גואל, הוא שאמר יעקב המלאך הגואל אותי מכל רע וקראו מלאך ואיך כי המדה הנקרא אדני היתה עם יעקב תדיר כענין אם יהיה אלקים והיה מצילו מכל רע וקראו מלאך שפירושו שליח בעבור שהיא שליח של יסוד לגאול זהו המלאך הגואל, ולא לחנם תקן דוד אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתיך שש תיבות והנה התיבות שש ואותיותיו כ"ה כתיבות שמע ישראל והנה שש וכ"ה א"ל, ר"ל שש וכ"ה בגימ' "אל" לומר לך בזמן שאתה מסמכה עם הגואל שהוא היסוד נקראת גם היא אל חי.
25
כ״ו ואע"פ שהיסוד נקרא גואל מ"מ הגאולה אליו מהבינה הנקרא חיים, וע"כ נקרא היסוד אל חי והאמת באמצעות החסד, ומה שמתחיל אדנ"י הוא סוד בעבור שבו גנזיו ועושרו של מלך ואליו באים כולם כענין כל הנחלים הולכים אל הים ומשם מתפשטים אל כל מה שלמטה ממנה ובעולם השפל.
26
כ״ז אל"ר תמיה אני על דברי חז"ל שתקנו לחתום תחילה גאל ישראל ואח"כ אדני שפתי וכי הרבה שערים יש למקום והלא שער אחד יש לו וזה אתה מעיד בפיך באדנ"י הוא השער וזה המתפלל עומד בגואל ויורד בשער ומאין נכנס לגואל.
27
כ״ח היה מן הדין להתפלל התפלה שהיא השער.
28
כ״ט ואח"כ גאל ישראל שהוא הגואל, א"ל בני אתה מתעטף ואינך יודע איך ובטליתו נכנס בשער ואחר שנכנס מקדש השער בהנחת תפילה של יד ואחר עולה ממדריגה למדריגה וכשיבא בגואל לברכו מיד מביא השליח לפניו הוא אדני שפתי, כי הגואל אינו פועל בעצמו שאין עולם הזה ראוי להשתמש בגואל עצמו וע"כ להיות השליח מוכן זהו שארז"ל הסומך גאולה לתפלה וכשהתפלה מצויה עם היסוד הנה היסוד בעל התפלה, וע"כ גם היסוד נקרא תפלה וכשהתפלה דהגואל העליון הוא כ"ע א"כ בכוחו שניהם והוא התפלה והגואל וזה צריך המתפלל להעלות הכל בקנה אחד עם הגואל העליון בא"י גאל ישראל גא"ל בא"ת ב"ש כתר.
29
ל׳ ועתה בני שמע סדר התפלה כשמתחיל בברוך ישוח ראשו מעט ויכוון בכ"ע אשר הוא הבריכה שאינה נחסרת לעולם, וכשאומר אתה יכוון בחכמה עילאה הוא שניה לאצילות ועדיין לא יקים ראשו למעלה להעלותה ולכלל בכתר ובחכמה למתק הדין שבה, וכל זה בעבור שהיא אלקינו הכלולה בדין וברחמים, וגם בהזכרת יהו"ה יכוון באותיותיו ובניקודו וכשאומר אלקינו יכוון בבינה שהיא כלולה בדין וברחמים הפועלים הד"ו פרצופים, ויכוון באותיות אלקינו הא' רומז לא' של אהי"ה, ול' רומז להמשכת רחמים בבינה ומשם לת"ת נקראת אל ה' ויאר לנו, בצואר הל' מושך משך חכמה עילאה ומשך הכתר חכמה היא הקנה הנקרא שירה וכן צוואר הל' במשך קנה, ה' שבמלת אלקינו הוא ה' אחרון שבשם בן ד' שכן הדין שמאחד אותה הל' לתפארת מיד ממשכת כ"ע לבינה שהיא ה' למטה מנ' הכפוף הם נ' שערי בינה כי היסוד מקבל נ' שערי בינה בכח הי' של אלקינו ומשפיעים למטה בנון הכפוף שהוא רומז בה' אחרון והו' הוא תפארת שנתייחד עם כולם.
30
ל״א וכשאומר ואלקי אבותינו ור"ל הבינה שהוא אלקינו הוא אלקי אבות הגשמיים בעבור שאברהם יצחק ויעקב נאחזים מחסד פחד תפארת אשר מדת הבינה נמצאת באלו הג' כתרים, והבינה הוא אלקי אברהם ר"ל אלקי החסד ברחמים, אלקי יצחק בדין, ואלקי יעקב בדין וברחמים, הוי אומר מלך על כולם, ובעבור שהבינה הוא כח החסד ופחד ותפארת ולכן אמר האל הגדול הגבור והנורא, ור"ל אלקינו ואלקי אבותינו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב אתה הוא אל שלהם ר"ל כח שלהם של הגדול שהוא חסד ושל הגבור שהוא הפחד ושל הנורא שהוא הת"ת ולעולם מדבר אל הבינה, ואומר אתה הוא אל עליון ומה אתה עושה גומל חסדים טובים כלומר אע"פ שאתה כלול בדין ורחמים והדין שלך יורד דרך פחד ת"ת והוד אל העטרה הפועלת הכל (בספר ישן היה כתוב יורד דרך פחד וההוא אל התפארת הפועלת הכל) ורחמיך יורדים דרך חסד ות"ת ויסוד אל העטרה אתה אינך ממשיך דרך השמאל אלא דרך ימין, וזהו גומל חסדים טובים, וזהו חסדים לשון רבים שהג' האלה חסד פחד תפארת כולם הם רחמים, וקונה הכל ר"ל עשית לך קו המדה הנקרא הכל הוא היסוד דהכל אתה ממשיך אל הזקן הזה הוא היסוד הנקרא כל וממנו אל העטרה וזהו וקונה הכל, ומהו המשכה שממשיך וזוכר חסדי אבות ר"ל זוכר ומשפיע חסדים של תפארת ומביאם אל היסוד שהוא הזקן ואח"כ מביא גואל שהוא היסוד לבני בניהם ר"ל שהיסוד נתן כח להעטרה והעטרה לכסא שלם עד שמגיע הגאולה אלינו.
31
ל״ב אל"ר חלילה שהעטרה עושה שליח לבניה אלא הכי הוא ומביא גואל הוא היסוד ועושה גואל הזה את העטרת לגאול את ישראל הנקראים בני בנים ומינה אין לזוז, למען שמו באהבה ר"ל אע"פ שתראה ישראל אינם ראויים להגאל עושה למען שמו של חסד היא העטרה שם לחסד הנקרא אהבה, וכן הוא אומר ואעשה למען שמי, מלך רחמן יכוין בבינה שהוא רחמן ומשפיע מצד הרחמים אלקי אל חי שאתה אל חי ומוריד רחמי החסד ביסוד הנקרא גואל, עוזר בכח רחמיו ומושיע וכובש הדין שהוא הפחד ובמה כובש הדין במגן שהוא החסד, בא"י יכוון בכתר במלת ברוך ויכוון בחכמה במלת אתה וישוח מעט וכשיבא במלת יהו"ה יקים ראשו ויחתום מגן אברהם ר"ל מגן הבינה הכובש הדין הוא אברהם שהוא החסד, והנה באמת הרחמים בחסד אברהם, גם אתה צריך לרוממה ולשבחה בגבורה ולכן מיד אתה גבור ופועל בפחד הנקרא גבורה, ועל כל זה לעולם ידוד ר"ל אע"פ שאתה כלול בדין לעולם הרחמים אתה ממשיך בתפארת, וזהו לעולם יהו"ה בתפארת הנקרא עולם הוא יהו"ה שהוא הרחמים, ואחר שהעולם מלא ברחמים אתה מרחם על המתים המגולגלים בטומאה ובשקצים ורמשים ומזמינם לשוב לחיות ולחזור וזהו מחיה מתים אתה רב להושיע ר"ל אתה חכמה עילאה רב להושיע בדין שאתה כח החסד ברחמים שהבינה כובשת הדין ע"י המגן הוא חסד, ועל ידך הבינה הוא משיב הרוח כפי רצונה ומוריד הטל מכ"ע ומחיה המתים הנזכרים מכלכל חיים בחסד ר"ל הספירות אשר הם למטה מהבינה והם נקראים בני הבינה ונקראים חיים הבינה מכלכל אותם בחסד מחיה מתים ברחמים רבים הם רחמים גמורים רחמי הכתר, סומך נופלים ר"ל אתה סומך הבנים כשנופלים להתמלאות בדין ולהחריב העולם, רופא חולים ר"ל בהיות בנים שלמטה הימנה חלשים מצד הדין כענין כי חולת אהבה אני הבינה ממשיך עליהם רחמים ומתרפאים, ומתיר אסורים ר"ל בהיות הרהטים אסורים מלהוריד מים להכות אש הדין אתה מתירם, משען לאביונים ר"ל האביון היא כנ"י ושלמטה ממנה כענין אביון תאב לכל וצריכין משען לשען ולבא להם תאוותם אתה הוא המשען להם שאתה ממשיך הכל אל כל מכל בכל ר"ל הכל נצח חסד ת"ת אל כל היסוד בכל היא כנ"י הנקרא אביון, וכל זה למה לקיים אמונתו היא כנ"י להיותה בקיום הרחמים לרחם בישני עפר החיים הנקראים מתים והמתים, עתה שב לדבר עם העטרת ולומר אע"פ שאתה המלך בעולם הגלגלים ובעולם השפל אנו מאמינים שהמדה הנקראת מ"י היא הבינה היא כמוך בעולם הרוחני, כלומר אם אתה פועל בעולם השפל מכחה שהיא פועלת בעולם הרוחני וכל זה למה בעבור שהוא אדון הגבורות, ומי דומה לך ר"ל כי היא דומה שהיא מלך ממית מונע השפע ומחיה וממשיך השפע ומצמיח ישועה מכתר עליון לכבוש הדין, ונאמן אתה להחיות מתים ר"ל במלת ונאמן ובמלת אתה כולל ו' ומשך הו' והעטרה ר"ל ונאמן היא העטרה ומשך הו' אתה הוא הת"ת שנאמר ואתה תשמע השמים כלומר שעל ידי שלש אלה תהיה התחיה, וא"כ בא"י מחיה המתים בעבור שכוונת הברכה היא כך תתברך העטרת מתפארת הנקרא אתה ומתברך מחיה היא הבינה אשר היא מחיה מתים.
32
ל״ג ומדלג הקדושה ומתחיל לדור ודור כי הש"ץ צריך להתפלל שני תפילות אחת בלחש לתפלה הרוחניות הנעלמת אשר כל התפלות באות שם וחד בקול רם לתפלה הנגלית המעלה התפלה למעלה, ווי להו לאותו צבור דלא מתפלל ש"ץ דידהו ב' תפלות חד בלחש וחד בקול רם והאומר דהוי ברכה לבטלה למה לא ישים יד לפה כי הש"י אינו מסכים להוראותיו, והנה בני אחר שהמלכת הבינה והחסד והגבורה תמליכה גם בתפארת ואומר מיד לדור ודור נגיד גדלך ר"ל הם הד"ו פרצופים ונקראים דור ודור ונמשיך עליהם גדלך הם הרחמים מהחסד הנקרא גדולה שנתברך גם אנו מהם ומלת נגיד נמשיך ולנצח נצחים קדושתך נקדיש ר"ל התפארת הוא הנצח על הנצחים שהם נצח הוד ונקדש הת"ת מקדושתך, ושבחך ה' אלקינו ר"ל השבחות היורדות אליך מלמעלה אותו השבח מפינו שהיא כנ"י המתרגמת התורה למשה ומשם לנו, והפה נקרא תורגמן עתה מפינו שהוא התורגמן לא ימוש השבח ההוא אלא ירד בת"ת הנקרא עולם ומעולם לועד היא העטרה שהיא ויעוד הכל, וזהו מפינו לא ימוש לעולם ועד וי ליה למאן דאמר מפינו הפ"א רפה, כי אל מלך גדול וקדוש אתה כלומר לו הגדולה והקדושה וממנו בת"ת, בא"י האל הקדוש ויהיה זה הברכה כברכה מחיה המתים ואחר שהמליך המלך בגדולה וגבורה ות"ת הצינורות ומלאת הימים העליונים והבנים נגררים אחרי האם האם נגררת אחר הבנים מעתה בקש רחמים, והם ברכות אמצעיות שהם י"ג ברכות עם ברכת המינים שהכל אחד ומאחד תשאל ר"ל תייחד הכל ותשאל, ומאחר שתשלים י"ג מיד תתחיל בעבודה ואומר רצה שזו היא מדבר בנצח שהתפלה והעבודה הכל הוא בנצח וההודאה בהוד, וכשיגיע למודים ישוח עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה כדי לעורר הרחמים לרדת להשתיק המקטרגים והם נצח ברכת רצה והוד ברכת הודאה ברכת שים שלום הוא היסוד וע"כ הוא חותם הברכות.
33