ספר הקנה כ׳Sefer HaKanah 20
א׳כוונות הקדושה והתפלה ועושה שלום .
1
ב׳ועתה בני מחזיר התפלה בקול רם לכלול כל ישראל בבקשה שאנו מבקשים מהשוער להעלות התפלה בתפלה הנעלמת, וכאשר ישלים התחיה מיד צריך לומר הקדושה מלה במלה בחול ואצ"ל בשבת.
2
ג׳ ושמע בני סדר הקדושה אומר נקדש את שמך שהיא כנ"י הנקראת שם נקדש אותם בעולם שהוא התפארת, ומקודש ממך (נ"ל שמך) כשמקדישים אותו בשמי מרום ר"ל המלאכים המקדישים את השם ומעלים אותו בשמי מרום, ככתוב על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר קדוש ויכוין בעטרה קדוש ויכוין בתפארת קדוש ויכוין בבינה ר"ל תתקדש העטרת מהתפארת ומתקדשת בבינה, וכשאומר יהו"ה יכוין בשם בן ד' ובניקודו צבאו"ת ר"ל הוא שם כולל כל צבאות, וכאשר עלית תרד ואמור מלא כל הארץ כבודו ר"ל מזה השם מלא כל הארץ כבודו כבודו הוא תפארת כל הארץ יסוד ועטרה, ועתה תחזור ותברך כנ"י ואמור תתברך כנ"י ממקומו שהוא חכמה עילאה וזהו ברוך כבוד ה' ממקומו שהתפארת כבוד הבינה והעטרה כבוד התפארת ומשלים תפלתו.
3
ד׳ אל"ר כמה כריעות עושה בתפלה.
4
ה׳ א"ל הרי אמרתי לך בין הכל הי', בברכה ראשונה תחלה וסוף ובהודאה תחלה וסוף ובסוף התפלה כורע ואינו קם אלא עושה ג' פסיעות באותה כריעה ונותן שלום בשמאלו תחלה כדי להשלים השמאל עם השלום ואחר בימינו ומשלים הימין עם השלום כי אחר פיוס הדין הרחמים עושין רצונו.
5
ו׳ אל"ר והלא חז"ל אמרו נותן שלום בשמאל שהוא ימינו של הקב"ה ואח"כ בימינו שהוא שמאל של הקב"ה.
6
ז׳ א"ל בני משלים תפלתו ואומר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי ר"ל השם הסכים עמי והוא סייעני והשלמתי תפלתי והוא ברחמיו יצרני ויגאלני, ואח"כ נותן שלום בשמאלו תחלה שהיא צד אחיזת המקטרגים כדי שלא יקטרגו על התפלה והנה השמאל שב לימין ר"ל לרחמים וזהו שמאלו שהוא ימינו של הקב"ה, ואח"כ לימינו לחברו בחבור השמאל שהוא עם הימין זהו ימינו שהוא שמאלו של הקב"ה כלומר בחבור השמאל ועתה כולם מחוברים והנה הכל אחד ולא יקטרגו ולא ידחו התפלה וזהו עושה שלום על ישראל.
7
ח׳ וראה בני כמה הוא נכבד יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי שר"ת וס"ת שלו עולים שע"ה י"ד אלקי"ם ר"ל י"ד העטרה אלקי"ם ההוד ר"ל שעה אל תפלת עמך ישראל ולהעלות בא' הפך אל קין ואל מנחתו לא שעה ואח"כ מתודוה ואומר קדיש.
8
ט׳ דע בני שהקדיש הוא סוד גדול וענין עמוק ושמע והבן סדרו וענינו.
9
י׳ ודע בני שכל הברכות היורדות מלמעלה בהיקף צריך להכניע ראשו ולשוח מעט שע"י שיחה והכנעת ראשו ששוחה הוא המשכה וירידת הברכה וכל ברכה שרומזת בעטרה המתברכת מלמעלה צריך להזקיף הראש ושלא לשוח.
10
י״א והנה כוונת הקדיש ואומר ש"צ יתגדל ויתקדש וקודם שיתחיל יכוין ביהו"ה באותיותיו ובנקודותיו כדי שיהיה כוונתו מהתחלת הפרדס, ואחר יאמר יתגדל ויכוין בחסד להשפיע גדולתו וטיבו בת"ת, ואחר אומר ויתקדש ויכוין בפחד הנקדש קדוש והמתקדש מהיכל הקודש היא הבינה, והנה אומר גדולה וקדושה שהם חסד ופחד תנו לתפארת ממה שאתם מקבלים מבינה המקבלת מכ"ע באמצעות החכמה וזהו שמיה רבא, כי השם השם הגדול שהוא שם בר"א רומז בתפארת וע"כ כשמזכיר שמיה רבא יכוין ביהו"ה באותיותיו ובנקודותיו, בעלמא די ברא כרעותיה כלומר ולהיות התפארת גדול וקדוש בששה קצוות הנקרא עולם, וימליך מלכותיה ר"ל העטרת שהמליכה למלך בעולם השפל ימליכנה, בחייכון וביומיכון שתהיה גם היא מתגדלת ומתקדשת ממך שאתה מתגדל ומתקדש מהחסד והפחד, ובחיי דכל בית ישראל ר"ל כשתמליכנה ותתברך ממך תהיה כלולה עם חיי דכל ר"ל חיי היסוד בית ישראל ר"ל בית הת"ת, ומבקש רחמים שימליכנה בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן וממליכין אותה עם חכמה עילאה ע"י מה שאמרו יתגדל ויתקדש שמיה רבא, אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא להיות כלולה בחכמה עילאה הנקרא אמן מכח הת"ת, וזהו מבורך כלומר התפארת יתן לה' עולמות הכלולות בו והם למטה ממנו ומחמשה עולמות שהם למעלה ממנו, וע"כ צריך להזכיר העולמות אחר אמן יהא שמיה רבא מברך ואלו הן לעלם ולעלמי עלמייא, כי אחר שהזכיר שמיה רבא צריך להזכיר חמשה עולמות בכללו וזהו לעלם התפארת לעלמי נצח והוד, עלמיא יסוד ועטרת, ועל שהעולם בכלל הברכה ברמז במלת עלמיא לענין עניית אמן ע"כ צריך לומר יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמיה דקב"ה לעילא וכו', יתברך חסד וישתבח פחד ויתפאר ת"ת ויתרומם נצח יתנשא הוד יתעלה יסוד אז יתהלל ויתהדר עם הרוחניות מי שמיה דקודשא בריך הוא, לעילא היא כנ"י שם הקב"ה ומי שלא שלם עניית אמן עם בריך הוא קרוב הוא לכופר, וי לכם אנשי הגלות רודפי הגזל והחמס רודפי חטא ועון ואשמה עליכם אמר הנביא זרע מרעים בנים משחיתים שאינכם לוקחים סדר ומוסר ממה שעבר אבל אתם מוסיפים חטא על חטא עון על עון היש לכם תקוה מכל יגיעכם כאשר יחנו כן יסעו כי מאתנן זונה קובצו ואם בני אברהם אתם ואין לכם ערוב שימו לב לדעת לרדוף אחר הש"י שאברהם אף כי לא נצטווה, לפחות לדעת ולהכיר אלקיכם ע"י תפלתכם ולא להיות המצוה והתפלה כמשא כבד עליכם, דעו שכל טרדתכם ישאר אחריכם ולא תקבלו שום תועלת רק זה שעל הכל יביאכם אלקים במשפט כי המשפט לאלקים הוא.
11
י״ב אל"ר כשעומד ש"ץ ואומר ברכו א"ת ה' המבורך במי יכוין, אל"ב כשאומר ברכו ישוח ראשו ולמה בעבור שאומר לקהל ברכו המדה הנקראת א"ת היא כנ"י שהיא של יהו"ה המבורך מג' רוחניות דרך השדרה, וע"כ כשאומר להם ברכו אומר להם כוונו ב', בעוקץ הב' הרומז בכתר וגוף הב' הרומז בחכמה ובר' הרומז בבינה ובכ' הרומז בחסד כעין אנכי וכו' הרומז בת"ת הכלול בו' קצוות, ואחר שתמשיכו הברכה כסדר הזה תזכירו את של יהו"ה שהוא מבורך ממה שלמעלה ממנה ועונים הקהל ומכוונים כמוהו, הוא שאומרים ברוך ואינם משנים דבר רק מקדימים הו' לכ' כי ברכו אותיות ברוך וממשיכים ברמז ואחר בפירוש, ואומרים הברכה שמשכנו ברמז היא משם העצם הכולל הכל שהוא מבורך ויורדים לעולם שהוא הת"ת או היסוד ואח"כ ועד שהיא העטרה והנה הברכה שלימה.
12
י״ג אל"ר ולמה יוציא הש"ץ עצמו מן הכלל נתחבר בכת הרשעים והיה מן הדין להעבירו משם כדין המדלג בברכת המינים, הלא תראה בברכת המזון חשו לומר נברך שאכלנו משלו כדי שלא יוציא עצמו מן הכלל דא"כ דאין לחוש יאמר ברוך, ועוד מ"ש דהכא אומר את ה' ולשם אינו אומר את ה' יאמר את ה' שאכלנו משלו ועוד אחר שכולל עצמו במלת נברך למה יחזיר לומר ברוך שאכלנו, ועוד בתפלה ש"ץ כמלאך ה' צבאות היה מן הדין לומר נברך את ה' כדי שלא יוציא עצמו מן הכלל, אל"ב בש"ץ שמכוון להמשיך מלמעלה אומר ברכו כי אותיות ברכו באותיותיו יהו"ה לענין הרמז ההמשכה, אבל נברך אינו נראה דבר שהנו"ן רומז בעטרה שהיא נו"ן כפוף, ואל תאמר שמוציא עצמו מהכלל שהוא מברך הו' באחרונה לכלול כל הו' קצוות והציבור מעלים כל הו' כולל שש קצוות למעלה מהכ' שהוא חסד והמשיכו הכ' ועשאוהו ך' לרדת השפעה עד ועד ובעבור שמזכירין ועד ע"כ אינם אומרים ברוך את ה' כי ועד במקום א"ת.
13
י״ד אבל לגבי האכילה כנ"י זנה ומפרנסת והכל שלו וע"כ אומר נברך כלומר יתברך הנ' מב' הרומז בכתר ובחכמה באמצעית הר' שהיא הבינה ע"י הך' שהוא החסד.
14
ט״ו ועונין ברוך שאכלנו משלו כלומר ברוך הוא כמו שאמרת ומיד מתחיל ואומר ברוך אתה כלומר תתברך אתה העטרה שאתה אלקינו ומלך העולם כענין ואני נסכתי מלכי על ציון.
15
ט״ז הזן את העולם הגשמי ומה שאמר אתה (נ"ל את) בעבור שכלל עם ה' הראשונה במלת נברך ע"כ שב האת (נ"ל עתה) אתה.
16
י״ז ואל יתפלל אדם במקום גבוה הוא שנאמר ממעמקים קראתיך ה'.
17
י״ח אל"ר מאי ראיה היא זו אילו נמצא במקום גבוה והיה קורא אל ה' היה שומע לו ואז היה אומר במקום גבוה קראתיך ה'.
18
י״ט א"ל בני הרי הוא אומר ממעמקים כלומר הייתי עומד בעמק המלך וקראתי המלך ואין הכוונה שלא יתפלל במקום גבוה דא"כ אם הוא בהר ירד בעומק רק הכוונה הוא כך אל יעלה במקום גבוה לכתחילה להתפלל שם כי הניח העמק שהיא כנ"י.
19
כ׳ וגם יזהר ממחיצה ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ונתעוררו חז"ל שהתפלל מקירות לבו היא כנ"י ולא היה שם חציצה בינו ובין כנ"י ועלה בבעל החיים הוא הכתר הנקרא מזל העליון בני חיי ומזוני במזל"א ונתוספו לו ט"ו שנים.
20
כ״א ואע"פ שיש ארונות קבועים שמניחים בם ס"ת טוב הוא להטות עצמו שלא יהיה אחר הארון ההוא והראיה שסתם אמרו לא שנא קבוע ואינו קבוע.
21
כ״ב ועוד ארז"ל הנכנס לבה"כ ומצא ציבור מתפללין בלחש יראה ויחשוב שאם יתפלל ויגמור תפלתו קודם שיגיע ש"ץ לקדושה יתפלל כדי שיקדש גם הוא ואם לאו ימתין ויתפלל עם הש"ץ כשמחזיר תפלתו, וכל זה הוא כדי שלא יקדשו הציבור והוא מתפלל כי הציבור מקדשין העטרה עד הבינה המתקדשת מב' רוחניות ואתה שואל צרכך ולא תצליח.
22
כ״ג אל"ר ויפסיק תפלתו ויאמר קדושה ואח"כ יחזור למקום שפסק.
23
כ״ד אל"ב וי ליה למאן דפסק לענות בתפלתו אמן או קדושה כי הרס, ועניית קדושתו לא יועיל כי הפוסק תפלתו פוסק הימים העליונים מלחיות התפלה וע"כ נפסקו גם ימיו של זה, הראית בני כ"כ נתמעטות הכוונות והידיעות ונתמעט שררת התורה מישראל שבאו חז"ל ואמרו עיקר הכוונה בברכה הראשונה ואם לא כוון בכולם אלה בה יצא, וכל זה למה שאם יאמרו לא יצא לא יתפלל כלל ועתה שאינו מכוון כלל מה תקנה עשו אם לחזור ולהתפלל ואני נשבע לך בני שבועה אמיתית והכי הוא שאם יחזור מאה פעמים לא יכוון אף כראשונה מטעם שהוא חסר ידיעת הכוונה לכן אני אומר לעולם יתפלל אדם תפלתו כדי שלא תשתכח תורת תפלה מישראל ובמקום שהתפלה עמנו בגלותה אל תרחיקנה בחסרון התפלה לגלגל עליו גזירות כי במקום שאין התפלה שם הגזירות.
24
כ״ה אל"ר ועל שתתתמה בזה תתמה בנשים שהן פטורות מתלמוד תורה וחייבות בתפלה ובלא ידיעת התורה כוונת התפלה לנשים מניין.
25
כ״ו א"ל בני מלמדין אותן עניני תפלה והנה תוכיח שממנה שורש התפלה.
26
כ״ז אל"ר אשאלך והודיעני התפלה מקרבת הצדק אל הצדקה וצדקה מקרבת הצדק אל הצדקה וא"כ יתן פרוטה לעני ויפטר מהתפלה, א"ל בני טובים השניים מן האחד.
27
כ״ח אל"ר תפילין בשבת וביו"ט ובמוסף אמאי לא והלא אמרינן טובים השניים מן האחד, א"ל בני התפלה מוריד והצדקה מעלה והנה עדים רחוקים ושניהם כשרים, אבל תפילין ושבת שני אחים ששבת באי כלה ותפילין כבודה בת מלך פנימה ב' אחים ופסולים לעדות.
28
כ״ט אל"ר א"כ מה יהיה במילה דהוי להו מילה ושבת שני עדים פסולים וא"כ למה אמרה תורה שנשמור שבת מאחר דאית לן מילה.
29
ל׳ א"ל לא, מילה ביעור הערלות אם כן הצדיק יורד בצדק כענין באתי לגני אחותי כלה.
30
ל״א ושבת ויו"ט ומוסף מתקרב הצדק אל הצדקה והנה שני עדים.
31
ל״ב אל"ר א"כ יהיה בתורת חיוב לתת צדקה ולהתפלל א"ל מאי דעתך שאם אין לו לתת צדקה לא יתפלל לפחות יזכה באחת, התפלל ונתן צדקה יוצא לדרך ונתן צדקה אשריו ואשרי יולדתו, אל"ר אם אינו יודע אם התפלל או לאו מה יעשה, א"ל יחזור ויתפלל ויחדש בה דבר.
32
ל״ג אל"ר למה ארז"ל המשכים לפתח ונתן לו שלום קודם שהתפלל כאלו עשאו במה דכתיב במה נחשב הוא אל תקרי במה אלא במה, אל"ב דרך להיותם והקרבן עושה שלום וזה שנותן לזה שבא לפתחו עשאו במקום במה כי במה יחשב זה האדם להקדימו בשלום קודם שתקדים תפלתך בשלום אלא וודאי שאינו נחשב דבר ואתה מקדימו עשית אותו במה הלא תראה בדרך נותן לו שלום אם פוגע בו.
33
ל״ד ואומר לך בני ושמהו כחותם על לבך כשאתה יוצא לדרך תקח שני בני אדם ואצ"ל יותר ובלבד שיהיו אוהביך, ואמור אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מאם ה' עושה שמים וארץ, והם עונים אל יתן למוט רגליך אל ינום שומרך, והוא אומר הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, והם עונים ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך יומם השמש לא יככה וירח בלילה ה' ישמרך מכל רע ישמר את נפשך ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם, הנה (בתוך המזמור) הם ה' פעמים יהו"ה נגד ה' רוחות.
34
ל״ה אל"ר הלא מאן דהו אמר לרב יהודה אחוה דרב לסלא חסידא כשתלך לדרך אמור יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתוליכנו לשלום ותתמכנו לשלום תחזירנו לשלום ותצילנו מכף כל אויב ואורב בדרך ותנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו בא"י שומע תפלה.
35
ל״ו והנה התפלה הזאת עד תיבת בדרך לשון רבים להחזיק המלאכים המלוים אותו ומשם ואילך בלשון יחיד רואינו בלשון רבים וחותם, ואתה אמרת אשא עיני.
36
ל״ז א"ל בני הא והא אלא דא' להו קודם, ומה מאוד צדקו דברי רב חסדא דאמר צריך לעמוד ולהתפלל תפלת הדרך כשיוצא מן העיר ויתפוש בדרך ואפילו שאינו רוצה ללכת רק ד' מילין מתפללין ופחות אין מתפללין, ורב חסדא עומד ומתפלל ובעבור שאינו יכול לכוון כי כוונתו גדולה, ושמע בני יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו ר"ל הבינה שאתה אלקינו ואלקי אבותינו תוריד הוית רצון לפניך היא העטרה שיצא ממנה הוית אותו רצון להוליכנו לשלום מכח היסוד שנקרא שלום ותסמיכנו לשלום כי העטרה היא סמך עולם הגשמי מכח היסוד ותחזירנו לשלום ותצילנו מכף כל אויב ואורב בדרך הנאצלים מלילית ובאים ומחזיקים לב האורבים ואומר בלשון רבים לכלול גם המלאכים ההולכים עמו כי יש מלאכים כנגדם ואח"כ אומר ותנני לחן ולחסד ולרחמים בלשון יחיד כי הוא העוסק בחסידות בעיניך היא העטרה שהיא עין עולם השפל ובעיני כל רואינו הוא היסוד הרואה העטרה והעטרה אותנו בא"י תתברך אתה כנ"י שאתה שומע תפלה ומעלה אותה למעלה.
37
ל״ח ומה מאוד צדקו דברי רבי דאמר אם היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה שלא ירד מעל החמור אלא ילך ויתפלל רכוב, דמה לי לירד או שלא לירד לא יתפלל בכוונה אלא שהיה מן הדין להיות פטור אבל לא גרע מכל התפלות שהכל אחד ומה נפשך לבו לשמים.
38
ל״ט אל"ר א"כ למה ארז"ל שהבא מן הדרך פטור מלהתפלל ג' ימים אמר ליה בני בדרך יתפלל הדרך עליו ולבו לשמים אבל בבאו מן הדרך אין לו ישוב הדעת.
39
מ׳ ומה שאמרו ג' ימים כשיעברו מעליו הג' רוחניות שאינו יכול לכוין ויכנס בהיקף אז יתפלל, וא' זה סבר תפלה צריכה כוונה והאמת אתו אלא שאינו יוכל לכוון מ"מ לבו לשמים ושכר גדול יש לו, וא"כ אפילו לבא מן הדרך חייב והפוטר טעה בחשבונו, וגם דע בני שרוכב המתפלל בהשלמת תפלתו עומד ועושה ג' פסיעות עם הרכב ונותן שלום כי צריך לחלוק כבוד במקום השלמת התפלה.
40
מ״א אל"ר זמן ק"ש עד ג' שעות, תפלה עד מתי, אל"ב דע לך שהיום נחלק לג' משמרות משמורה ראשונה נוהגת תפלת שחרית שנייה תפלת מנחה גדולה שלישית מנחה קטנה ונמשכת עד י' שעות וג' רביעית משעה י"א וישאר רביעית משעה י"א ושעה י"ב ועתה חובת זמן תפלת שחרית עד ד' שעות דעד אז תינוק יונק משדי אמו.
41
מ״ב אלא שנתנו זמן למי שלא התפלל בעונתו שיתפלל עד חצי היום וזה לחובת תפלה, וממתינים לעבור חצי שעה משעה שביעית ואז מתחלת שעת המנחה ומשם ואילך זמנה, אלא שנקראת מנחה גדולה עד שעה תשיעית ומשעה תשיעית עד ג' רביעית משעה אחד עשר נקראת מנחה קטנה, ודע כי בחצי היום עד חצי שעה שביעית קטב מרירי פועלת וע"כ התחלת הזמן מנחה מחצי שעה השביעית, וקודם הלילה שעה ורביעי מתחיל הדין למעט מעט כי כל זמן המנחה היא עת רצון, ודע בני שהתפלות יש להן תשלומין מטעם שאין לך זמן להיות הדין בלא רחמים ורחמים בלא הדין שכל אחד נמצא בחבירו אלא הזמנים והמשמורות לתוקף הדין והרחמים, וא"כ אם טעה ולא התפלל שחרית ועבר חצי היום שהוא ששה שעות יתפלל מנחה שתים תפלה ראשונה לחובת עצמה והשניה לתשלומי שחרית, טעה ולא התפלל מנחה עד שעבר עשרה שעות וג' רביעים משעה י"א יתפלל ערבית שתיים הראשונה לחובת עצמה והשניה לתשלומין, טעה ולא התפלל ערבית עד שעלה ע"ה יתפלל שחרית שתים ראשונה לחובה והשניה לתשלומין, אבל טעה ולא החפלל שחרית ובמנחה לא השלימה אין לה תקנה והוא מעוות לא יוכל לתקן, אל"ר ואם לא התפלל שחרית ולא מנחה איזה ישלים בערבית א"ל ב' הקרוב אליו מנחה, ושחרית מעוות לא יוכל לתקן.
42
מ״ג אל"ר יחיד המתפלל רשאי להרים קולו או אינו רשאי אלא בלחש.
43
מ״ד א"ל בני, בני א"י הן מרימין קולם אבל בני בבל בלחש, אל"ר והא חנה בא"י היתה ואפ"ה כתיב וקולה לא ישמע, א"ל בני מאשה אין ראיה דקול באשה ערוה, אל"ר אימר דאמרת במילי דעלמא אבל בתפלה מי יימר.
44
מ״ה א"ל בני נתיראה מעלי הכהן שלא יפסיקנה, אבל אדם דעלמא מרים קולו בתפלתו ובניגון יפה להעלות תפלתו אף כי הוא יחיד, אבל בחוץ לארץ התפלה נדודה ממקומה ולא ניתן רשות רק לש"ץ אבל ליחיד לא רק בלחש ובכוונה, ואז יוכל לבטל הגזירות רעות לא כאלה הרשעים המגביהים קולם כעין שליח ציבור בראש השנה ובי"כ ואינם שותקים להקשיב מה שאומר ש"ץ בתפלתו ובחזרתו וגם בתפלה ראשונה להתפלל כל אחד בלחש.
45
מ״ו אל"ר אם היה לפניו תפלת מוסף ותפלת מנחה איזו יקדים.
46
מ״ז א"ל בני יקדים מוסף משום שמוסף רומז בגואל הוא היסו"ד ומוסף לשון תוספות ברכה ודרכו להאמר תמיד קודם מנחה.
47
מ״ח אל"ר הרי שטעה ושכח שהוא שבת והתפלל של חול עולה או לא, א"ל בני לא, שהרי לא קדש קדושין גמורים אלא שאל מזונות בשבת ואין ירידת מן בשבת, וי ליה לאותו גברא שבעונתיו אפי' משום תפלת חול לא יצא שהרי עשה הקודש חול.
48
מ״ט אמר ליה רבי ואם נזכר בתוך התפלה שהיא שבת מה יעשה אמר ליה בני פוסק ואינו משלים הברכה חוץ מאתה חונן שהוא משלים ואח"כ מתפלל של שבת.
49
נ׳ אל"ר ומ"ש אתה חונן משאר ברכות.
50
נ״א א"ל בני לא עביד מידי בשבת כי אינו מצרכי אדם.
51
נ״ב אל"ר הרי אמרו רז"ל אל יתפלל אדם במקום הטינופת לא ידע והתפלל מה יעשה, א"ל בני אי לאו דהוא גברא רבא לא הוה מהפך שמו לברא אדם רבא הוא דקאמר חוזר ומתפלל כי תפלה במקום מטונף מה מעלה מטונפת הוא והוא לא עיין וטינף עצמו ויחזור ויתפלל במקום טהור.
52
נ״ג אל"ר הרי שהיה מתפלל ועבר הטינוף או חזיר ושהה באמצע התפלה צריך לחזור לראש או לא.
53
נ״ד א"ל בני התפלה אינו נשמעת אלא עם כוונת עצמה (נ"ל כוונה עצומה) ע"כ חוזר לראש, וארז"ל מצואה מוסרחת צריך להרחיק ואפי' מצואת חמור הבא מן הדרך ומצואת תרנגולין המוסרחת.
54
נ״ה אל"ר עד כמה יוכל האדם לעצור נקביו שלא יקרא צריך לנקביו ויוכל להתפלל א"ל בני עד ד' מילין, ואימא עד ב' פרסאות בעינן שיהא מוחזק בטהרה, וידעת בני שהרוק הוא דבר יותר חיצוני ואם נזדמן לו רוק בתפלתו לא יגלהו אלא מבליע בכסותו או זורקו לאחוריו בדרך שלא יהא נראה, ובמקומו יתבאר בעזה"י ולא כאלה הגסים והעבים בעלי גאוה אויבי ה' שאינם נזהרין אבל תיכף שמשלים תפלתו הוא רק לפניו וגם בתוך התפלה ואינו מתבייש מהש"י, אוי לו שאינו יודע שכל דבר חיצוני מזיק למעלה במדה הנקראת תפלה, וכן הרשעים הבאים להתפלל אינם באים לשם שמים ולכן כשבא לכרוע אינם כורעים רק באמצעות גופם וראשם נזקף למעלה מצד גאוותו, ובאמת צריך לכוף ראשו כאגמון וגם לא ישחה יותר מדאי כי מוליד ביטול כוחות להשפיע יותר מדאי, וראה והבן בני שר' חייא בר אבא גער באדם אחד ששחה יותר מדאי כי רדף אחרי שמו והחיה השוחה ע"י הגערה שב ותיקן מה שקלקל, מ"מ צדקו דברי ר"ח שהעבירו והוציאו מהכלל הציבור העליון ונתמעט כוחו למעלה ושפעו וכאשר עשה כן יעשה לו, וראה והבן בני איך נקרא קדוש הנזיר מן היין אשר הוא יוצא מהפחד לאומת עכו"ם ע"כ לא (נ"ל והנה) ינוחו ממנו, אך ישראל הקדושים בחוצה לארץ מן הדין להתרחק ממנו לגמרי כי קללה הוא שנאמר ישתו יין נסיכם.
55
נ״ו והראיה שהרחיקוהו חז"ל מן התפלה כי אין בידם לגזור עליו לגמרי רק בתפלה ככהן בעבודה והוא אמרם שתוי אל יתפלל והעמידו איזהו שתוי כל שיוכל לדבר לפני מלך, וע"כ נראה שדבריהם ישרים הן דאל"כ יכהו המלך, וא"כ דהכי הוא למה לא יתפלל אלא שאין לערב היין בתפלה או בעבודה והדין נותן שלא יעשה תפלתו כלל אבל שלא יפטור כל אדם עצמו ויאמר שתוי אני, ע"כ ארז"ל אם התפלל יצא, אבל באמת אסור לו לטעום יין כלל קודם תפלה אפי' טעימה בעלמא, ושיכור שהגיע לשכרותו של לוט והוא כל שאינו יכול לדבר לפני המלך אין לו תקנה בעולם כי שם חרפתו על ראשו ומראהו בעולם וחרפה בפניו.
56
נ״ז אל"ר אם בא אדם לשאול צרכיו בג' ראשונות או ג' אחרונות שרי או לא א"ל בני לא אפי' צרכי רבים.
57
נ״ח אל"ר א"כ למה תקנו זכרנו לחיים בברכת מגן אברהם.
58
נ״ט א"ל בני אם אתה סובר באמת שהם צרכי רבים לא פירשו לך יפה, ואם הדבר אמת כן מן הדין היה שלא ימות אדם מן העולם כי בין צדיקים ובין רשעים ובין בינונים כולם שופכין נפשם אל ה' במלת זכרנו וכולם שבים בתשובה ונכתבין לאלתר לחיים ולמה ימותו, ועוד שהצדיקים נכתבים לאלתר לחיים והרשעים לאלתר למיתה והבינונים תלוים ועומדים לדין א"כ מה צורך בזכרנו לחיים בין כך ובין כך הקב"ה פועל הדין הצדיק אפי' לא יאמר זכרנו לא ימיתהו כי צדיק הוא, והרשע אפי' יאמר זכרנו ימיתהו הקב"ה כי רשע הוא, והבינונים בין כך ובין כך יעמודו לדין אלא זכרנו צורך גבוה הוא ובעז"ה במקומו יתבאר.
59
ס׳ וגם דע לך בני שהפוסק בתפלתו מחלק כח לדין ולרחמים ומצרף כוונות אסורות עד שמשיב הכל לדין, ואמרו אוי להם לרשעים שמהפכין מדה"ר למה"ד ולכן המתפלל ושמע קדיש וקדושה או ברכו אל יפסיק אפי' לשמע שאין פוסקין אלא מפני הסכנה, והכוונה הואיל ויש סכנה ודאי דין בתפלתו ויפסיק, ומי שתורתו אומנתו בזמן התפלה אינו פוסק כי הוא מחבר התפלה למעלה בת"ת ולכן אינה דוחה לימודו, ולא אמרו ז"ל זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד אלא למי שאין תורתו אומנתו ומערב כוחות חיצונים בלימודו כי לא אפשר בלאו הכי הואיל ואין תורתו אומנתו ועל כן פוסק גם להתפלל.
60
ס״א ולא בחנם אמרה תורה ודברת בם ולא בדברים בטלים מכאן ארז"ל המוציא מפיו דיבור לבטלה עובר בעשה כי לאו הבא מכלל עשה עשה, וגם לא לחנם אמר חכם אחד אם הייתי בהר סיני הייתי שואל שתי פיות חד לתורה וחד למילי דעלמא, ותפשוט מכאן שתורתו אומנותו דוקא בעינן אבל בלא"ה אז הוא פוסק, וצרכי צבור כתורתו אומנתו דמי ואינו פוסק, וכן ארז"ל לא יאחז אדם תפילין בידו או ס"ת בזרועו או סכין או ככר או קערה או מעות ויתפלל מחמת שאין דעתו מיושבת עליו, מכלל שדברים אחרים זולת אלו שרי לאחוז בשעת תפילה חלילה והא צריך לשום שמאלו על לבו וימינו על שמאלו ואיך יתפוש שום דבר אלא כל דבר אסור לתפשו, ולמה נקט אלו אלא כשתופס התפילין ואינו מניחן בראשו או בזרועו הוא היפוך כוונת תפילתו, וסכין לאו דוקא בידו אלא אפילו באיזורו הוא תלוי שזה מקצר וזה מאריך ואין הדין נותן לחברם, והא דנקט ידו לגבי סכין לאו דוקא אלא ה"ה דאפילו באיזורו אלא משום ככר וקערה או מעות דינם כדין סכין ובכל מקום שהם בגופו אין להתפלל עמהן מתרי טעמי חדא דבני הגלות אדוקים בע"ז הם המעות שצורת דת חיצוניות עליהם ועוד מתוך שהן אדוקים דעתייהו עלייהו וקערות וככר ותינוק משיבין דעתו מתפלתו, וא"כ על כל דבר אמרו חז"ל וי לכם עמי הארץ דלא עסקיתו באורייתא לדעת סודותיה ואתם מתפארים להכנס בבהכ"נ בקומה זקופה ולקשקש באיזוריהן הסכינים היפים עם הכיסים מלאים דמים ידיהם דמים מלאים ומשום הכי אינם יראים להכנס באימה ויראה ובלא שום ענוה עמו, ולא די להם שתפלתם בלא כוונה אלא שמוסיפים לערב מקצר ימים עם המאריך והוא הוא המקצר ימיהם כי מה לעשותם בא"י והעני הסומא שנדחה עיקר צורתו ממנו ואינו רואה היכן יעמוד להתפלל יכוון לבו לשמים, ואל תאמר מאחר שלא ידרים לא יחכים ומאחר שלא יצפין לא יעשיר כי צפון רומז בפחד ודרום רומז בחסד וא"כ שלא יכוון אלא בצפון אין לך ע"ז גדול מזה ואם לדרום ה"ה, אלא הכוונה הוא כך לכוין בצפון עם הכלל כענין לא תעזוב את הלוי יתעשר ואם יכוין בחסד עם הכלל יחכים ושניהם בשמים משפיעים, וא"כ כאשר יכוין לבו לשמים גם הוא יקבל חכמה ועושר אלא שאינו דומה במכוין בהם.
61
ס״ב אל"ר א"כ דהכי הוא למה אמרו יצפין שיעמוד בצד צפון והלא בכל מקום שהוא עומד ומכוין פעולתו נעשות.
62
ס״ג אל"ב הרי כל התפלות במזרח ומאי יצפין יכוין וכדי לעשות מעשה אצדודי מצדד לצד צפון וה"ה לדרום, אל"ר עד עתה דברת שנשמע מאבותינו כי מאה ברכות הן, אל"ב מי סברת שאין הכל מפי אבינו אין מלבי אפילו דבר אחד.
63
ס״ד א"ל אפילו הכי, א"ל בני, במאה ברכות אין לך כח כי הדברים עמוקים, א"ל אדוני תראה הכח היכן נמצא כי בן ה' אני ובן ד' וחצי הייתי כשלמדתי כל ענין וכל חיבור של סוד וחקוקים בלבי ולא אשכח דברי ונבא אל הנסיון כי כל דיבור ודיבור ממתיבתא דרקיע בא ואין לפרסם עליו.
64
ס״ה אל"ב אל תתפאר כי ק' ברכות הר גבוה על ראשך לא תוכל בו מ"מ אמור אתה ואדבר אני במקום רבך ונראה התפארותך, א"ל כתיב ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה ונתעורר ר' מאיר להאיר מזה הפסוק ק' ברכות ואשאל ואשיב כי יש לאל ידי, כתיב ה' אלקיך שואל מעמך ליראה וללכת בכל דרכיו ולעבוד אותו בכל לבבך ובכל נפשך, ועוד למה כתיב ביראה ובעבודה ה' אלקיך ובאהבה כתיב אותו, ועוד השואל ישאל הוא משואל ויאמר לו אנא הוא שחסר ממך, ועוד למה נחסר אות אחת להשלים ק' אותיות, אלא הקשיבו וראו עם מי הכח מתחלה מדבר הבינה למדה הנקראת פאת קדמה מזרחה היא העטרה שהיא בת ישראל מדת הת"ת הנקראת מזרח ומודיע לה במלת ועתה ישראל, שכן ועת"ה גימ' פא"ת ה' אלקיך שהוא אלקיך הנקרא מה כי השם במילואו יו"ד ה"א וא"ו ה"א עולה מ"ה, ואומר שאל מעמך בחסרון הו' כי מפאת קדמה שואלו מה עם אשר עמה הם ו' ימי בראשית לכן אמר מעמך, שוב אמר כי אם ליראה קרי ביה אם כי היראה באם והוא את ה' אלקיך תירא כענין איש אמו ואביו תיראו, וגם הבינה נקראת אם כי שם הבת כשם האם ומה היא היראה ללכת בכל דרכיו כלומר להיותך מזמין לקבל שפע דרכיו הם ימים עליונים, ולאהבה אותו שהוא חסד הנקרא אהבה כענין ורבקה אוהבת את יעקב מצד הרחמים שהיראה בנין אב ברחמים ואין שם אלקים נתפס ברחמים, וע"כ אמר אותו ומה צריכה את לעבוד את ה' אלקיך היא האם בכל לבבך ובכל נפשך והיא לא תפעל רק ע"י נטילת רשות, והדבר הזה תשאל לבניך לעשותו כדי להעשות למעלה ואמר כנ"י לישראל ה' אלקיך הם הד"ו פרצופין של יהו"ה אלקיך והיא עמכם כי את אמו ואביו תיראו ללכת בכל דרכיו הם מצותיו, ולאהבה אותו ר"ל לעבדו מאהבה לעבוד את ה' אלקיך בתפלה בכל לבבך, ובכל נפשך ר"ל לשפוך נפשך בתפלתך ולדבקה בו וכל זה לטובתך תאהוב המדה הנקראת מ"ה הוא הוי"ה במילואו יו"ד ה"א וא"ו ה"א בו גנוזים מאה ברכות לתת לך ובלבד שתברך אותם המאה ברכות כדי שיבאו עליך, כי מה בא"ת ב"ש י"צ שהן ק' אלא שצריך אתה לסייע בברכותיך להוריד הק' ברכות לאמך והאם תברך הבנים, והלא תראה שמלת מ"ה וחילופו י"צ עולים הק"ם ר"ל הקם אותה למטה והיא תקים אותך למעלה, וזהו עמך תקום וזולתך לא תקום, ומרע"ה מדבר עם ישראל מפי השכינה וע"כ הציווי נסתר, והנה אותיות כל הפסוק הזה צ"ט כי כן הדין שהעלים בעל הברכות א' בתיבת מ"ה להודיעך שכלל הברכות בשם כ"ו, א"ל אדוני איך י"ד כ"ו במלת מה שנתחברת וממתנת לקבל הק' ברכות לברך את בניה, אל"ב ציור מ"ה הוא י"ד כ"ו שהוא י"ד הוי"ה (ר"ל מ' פתוחה הוא כ"ו ה' ד"י ע"כ) אלא זה תאמר לי אם ראית כשמקבלת ק' ברכות היא נעשית נר להאיר אל העולם א"ל אדוני והנר היכן הוא, א"ל במלת מ"ה א"ל אדוני ציור מ"ה היא י"ד כ"ו תחליפהו בא"ת ב"ש הוא נד, אלא אם ראית כשהיא דבוקה במלת מ"ה הוא אחד, א"ל אדוני ציור מ"ה י"ד כ"ו העלהו במ"ק והוא אחד, א"ל אדוני בזמן שישראל אינן מברכין ק' ברכות בשלימות אלא מחלקים אותם לב' ימים אז מתהפך מלת מ"ה שהוא ק' ברכות לרע"ב א"ל הכי הוא שחולקים מ"ה והוא כ"ב וחצי וכ"ב וחצי עולה רע"ב הפך ברכה, אל"ב ראית איך מלת מה נעשה עץ ומחיה העולם שמברכין ק' ברכות, א"ל אדוני הכי הוא עץ החיים הם ק' ברכות ומחזיקים בה הלא תראה כי המ' נתחבר עם כללו והה' עם כללו ונעשים עץ.
65
ס״ו אלא אימא לי אם ראית העטרה הכתר בראשה כשמברכין אותם ק' ברכות די לה אלא שרוצה להדבק באהי"ה.
66
ס״ז אל"ב נעלם המ' פתוחה מ' סתומה עולה ת"ר, ונעלמי הה' הי"א, והמ' הנגלה וה' הנגלה הרי כת"ר א"ם, ר"ל כתר הבינה על ראשה שגם הבינה נקרא כתר והוא כרת כי כשכורתים הברכות נכרתו בגזירות האם כרתי בכרת (בכרת ברכת), א"ל בני על כל אלה אשאלך מנ"ל דכנ"י מקבלת הק' ברכות ממ"ה שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, א"ל אדוני לקח המ' פניו ואחוריו הם ל"נ, לקח הה' פניו ואחוריו הם ד"ו ויעלו הק"ל, והוא שאמר הקל קול יעקב וזהו שאמרו משה קבל תורה מסיני וזהו והנה סל"ם מוצב ארצה כי ק"ל סינ"י סלם חשבון אחד להם וכולם רומזין בכנ"י, לכן אתם בני הגלות תנו לב לדעת את אלקיכם ולברכו בכל יום מאה ברכות כדי שתתברכו מהם כי ע"י הברכות הללו אנו קיימים וחיים בגלות לכן שמעו אלי ואל תקלו בם ומה טוב ומה נעים לומר החזן הברכות הקצרות בבה"כ שירגילו בהם אף אותם שאינם יודעים, ואלו הן ק' ברבות ברכת השחר י"ח וברוך שאמר וישתבח ב' ז' של ק"ש בבוקר ובערב ג' תפלות י"ח נ"ד ונטילה והמוציא וד' דברהמ"ז והיין ב' אחת מלפניה ואחת לאחריה הרי ק' ועוד ברכות אחרות ציצית ותפילין ב' ולקטנים ולגדולים ואכילת פירות תחילה וסוף חוץ משבת שחסרו ל"ג ברכות מהמנין שמנינו, שבג' תפלת של שבת הן כ"א והמכוין להשלימם במיני מגדים מה טוב ומה נעים מ"מ אם אינו יכול אין בכך כלום כי שבת עצמו משלימן.
67