ספר המכריע ל״אSefer HaMakhria 31
א׳גרסינן במגילה בפרק הקורא עומד איבעיא להו מפטיר מהו שיעלה רב הונא ורב ירמיה בר אבא חד אמר עולה וחד אמר אינו עולה מאן דאמר עולה דהא קא קארי ומאן דאמר אינו עולה כדעולא דאמר עולא מפני מה אמרו המפטיר צריך שיקרא בתורה תחלה מפני כבוד התורה וכיון דמשום כבוד תורה הוא למניינא לא סליק.
1
ב׳מיתבי המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקים כנגד שבעה שקראו בתורה ואם איתא עשרים וארבעה הויין כיון דמשום כבוד תורה הוא כנגדו לא צריך.
2
ג׳ונראה לי דהלכתא כמאן דאמר מפטיר אינו עולה מכמה טעמי חדא דמותיב תלמוד ומתרץ אליבא דמאן דאמר אינו עולה וכתוב במפתחו' התלמוד כללא רבה בתנויי כל אמוראה דמותיבין ליה תיובתא ולבר פלוגתיה לא מותבין הלכתא כותיה דמותיבין ליה.
3
ד׳ומזה מביאים ראיה הפסקני' בהרבה מקומות ופוסקין כמאן דמותיבינן ומפרקינן אליבא דידיה.
4
ה׳ותו דגרסי' בירושלמי רבי חלבו ורב מתנה ורב שמואל בר שילת בשם רב שבעה חוץ מן המפטיר בנביא ותו דסוגיא דתלמודין נמי הכי אזלא דגרסי' בפ' בני העיר איתמר חל להיות בואתה תצוה אמר רבי יצחק נפחא קרי שיתא מואתה תצוה עד ועשית וחד קרי מכי תשא עד ועשית חל להיות בכי תשא עצמה אמר רבי יצחק קרי שיתא מן ועשית עד ויקהל וחד קרי מכי תשא עד ועשית. מתקיף לה אביי אי הכי למפרע הוא דקרי אלא אמר אביי קרי שיתא מכי תשא עד ויקהל וחד קרי מכי תשא עד ועשית.
5
ו׳מוכח מכאן כי כך היה מנהג האמוראים לקרוא ששה בפרשת היום והשביעי בפרשת שקלים ואילו היה להם מנהג להעלות המפטיר למנין שבעה היה לו להזכיר בפירוש ומפטיר קורא מכי תשא עד ועשית.
6
ז׳אלא ודאי כן היה מנהגם לקרוא שבעה בלא המפטיר והשביעי קורא פרשת שקלים והמפטיר חוזר וקורא מה שקרא השביעי וגם בה"ג כך כתב בהלכות (צורת ציפור) [צרכי ציבור] אין המפטיר עולה למנין חמשה ששה ושבעה מפני שאמרו המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה כדי לעשות כבוד לתורה.
7
ח׳אבל רבינו יצחק מפאס כתב והלכתא עולה דאמרינן בפרק בני העיר ראש חדש אדר שחל להיות בואתה תצוה אמר אביי קרי שיתא מואתה תצוה עד ועשית וחד קרי מכי תשא עד ועשית והיינו מפטירין אלמא מפטיר עולה מן המנין וכך הלכה.
8
ט׳ונפלאתי מאד על דבריו ואינם אלא דברי חלומות ומנין לו דחד דקאמר על המפטיר קאמר אדרבא מדלא קאמר ומפטיר קורא אלא חד קורא שמע מינה דחד מן השבעה בלא המפטיר קאמר כדכתיבית לעיל.
9
י׳ומפני שראה המנהג שנהגו לקרוא בפרשת היום והמפטיר בפרשת שקלים כי אנו צריכין שבעה בלא המפטיר אלמא כי אינו עולה למנין שבעה נסתייע משם שששה קורים בפרשת היום והשביעי דהיינו המפטיר קורא בפרשת שקלים אלמא מפטיר עולה.
10
י״אולא היא דההוא חד דקאמר אינו אלא שביעי בלא המפטיר כי המפטיר אינו עולה כלל ומפני שפרשת כי תשא היא חובה בפרשת היום אין נותנין אותה למפטיר שאינו קורא אלא לכבוד תורה אלא אחד מן השבעה שהם חובת היום קורא אותה והמפטיר חוזר עוד וכופלה לכבוד תורה.
11
י״בובתוספות של הרב ר' אלחנן זצ"ל ראיתי כתוב ואנו קיימא לן דעולה ממנין שבעה וכך פסק בתשובתו רבינו יעקב לרב ר' משולם שהרי בתעניות וביום הכפורים במנחה אנו עושין הג' מפטיר וכיון דלא קרי מפטיר בתורה אלא מפני כבוד תורה למאן דאמר אינו עולה למנין שבעה אית לן למימר דלמנין שלשה נמי לא סליק כדאמרינן הכא אליביה למנין שבעה.
12
י״גואמר רבינו תם דהילכך נהגו לעשות המפטיר ממנין שלשה ומה שאין אנו עושין אותו בשבת ממנין חמשה וששה ושבעה ביום טוב וביום הכפורים משום דהתם מוסיפין עליהם כדתנן במתניתין והשתא הוי אליבא דכולהו דלמאן דאמר עולה הוי המפטיר שמיני ואין בכך כלום דמוסיפים עליהם. ואף אם קטן הוא הרי הוא כגדול שהרי עולה הוא ממנין שבעה.
13
י״דולמאן דאמר מפטיר אינו עולה הרי קראי שבעה לפניו וביום טוב קרי כולהו בעניינא דיומא והמפטיר הששי קורא והקרבתם לבדו וכן בשבת דשקלים השמיני קורא פרשת שקלים לבדו וכן כל שאר הפרשיות ובתעניות שלנו שקורין שלשה אין מוסיפין עליהם והילכך הוצרכנו לעשות המפטיר מן המנין כיון דקיימא לן כותיה שאם היו קורין ארבעה הרי היו מוסיפין עליהם.
14
ט״וואע"ג דלקמן בפרק בתרא קאמרינן בכמה דוכתי קרו שיתא בואתה תצוה וחד קרי בכי תשא תקנו עכשיו לקרוא השבעה בפרשת היום והשמיני המפטיר בפרשה הנוספת וכן בראש חדש קרי שמיני בראש חדש והשבעה בפרש' היום דהואיל ותקנו לעשות המפטיר שמיני ואינו מחשבין השבעה תקנו שכל השבעה שכנגד שבעה רואי פני המלך יקראו בענין אחד.
15
ט״זוכך פסק רב עמרם בסדר שלו ובהלכות גדולות דרב יהודאי גאון שלעולם קורין שבעה בפרשת היום.
16
י״זוגם אם היה קורא השביעי פרשה הנוספת היה צריך השמיני לחזור ולקרוא ממנה שלשה פסוקים ולא היה נכון לקרוא הפרשה הנוספת פעמים.
17
י״חופרשת זכור שאין בה אלא שלשה פסוקים היה צריך לקרוא שתי פעמים. כן נראה.
18
י״טותימה מכל מקום כיון שתיקנו השמיני מפטיר בשבתו' אפילו כמאן דאמר מפטיר עולה למנין שבעה למה תקנו שיאמר המפטיר כל פרשה הנוספת הלא אינו קורא אלא משום כבוד תורה ע"כ.
19
כ׳הנה מוכיח מדברי רבינו יעקב שכל שבתות השנה קורין שבעה בני אדם ומשלימין הפרשה והמפטיר שהוא שמיני חוזר וקורא במה שקרא השביעי וכך נוהגים עכשיו בכל העולם ואומרי' קדיש בסוף קריאת השביעי ואחרי כן קורא המפטיר וכל זה אינו אלא אליבא דמאן דאמר מפטיר אינו עולה שחלוקתם כשאר שבתות השנה היא ונמצא שאנו עוקרין דברי האומר מפטיר עולה למנין שבעה.
20
כ״אומה שאמר רבינו יעקב דהוי אליבא דכולי עלמ' דאף למאן דאמר עולה הוי המפטיר שמיני ואין בכך כלום שהרי שנינו מוסיפין עליהם.
21
כ״בכל זה אינו נראה לי דכשמוסיפין עליהן קורא השמיני מן הפרש' כמו שקרא השביעי שלא סיים השביעי הפרשה אלא שייר שקרא השמיני גם לא הפסיקו בקדיש ביניהם אבל זה שקורא השביעי כל הפרשה וגם הפסיקו בקדיש והשמיני אינו קורא אלא במה שקרא השביעי אין זה תוספת אלא הוא קורא לכבוד תורה בעלמא כמאן דאמר אינו קורא.
22
כ״גומה שנסתייע רבינו תם מתשעה באב ויום הכפורים במנחה שנהגו העולם לעשות השלישי מפטיר ונמצא מפטיר עולה מן המנין.
23
כ״דנראה לי שאין זה סיוע שלא חייבו חכמים להפטיר אלא בשבתות ובימים טובים שיש שם אסיפת עם כדתנן במתניתין גבי יום טוב ויום הכפורים ושבת אבל בב' ובה' ובשבת במנחה ובראשי חדשי' ובחולו של מועד קתני ואין מפטירין בנביא אלמא לא חייבו להפטיר אלא היכא דקרו חמשה ששה ושבעה דאיכא רוב עם ויום הכפורים במנחה ותשעה באב דליכא אלא שלשה לא חייבו חכמים להפטיר אבל מיהו אע"פ שאינו חובה להפטיר אם רוצין הצבור להפטיר אין בכך כלום דהאי דתנן אין מפטירין לא שאין רשאי להפטיר אלא שאינן חייבים אבל אם רצו להפטיר מפטירין.
24
כ״הוהאי דאמרינן בפרק בני העיר שביום הכפורים במנחה מפטירין ביונה ובתשעה באב מפטירין באסוף אסיפם. ומאי דאמרינן נמי בפרק הקורא בתורה שאם חל תשעה באב להיות בשני ובה' קורין שלשה ומפטיר אחר וכו'. ומאי דאמרינן נמי בפרק במה מדליקין אמר רב אחדבוי בר מתנה אמר רב יום טוב שחל להיות בשבת המפטי' בנביא במנחה אינו צריך להזכיר של יום טוב שאלמלא שבת אין נביא במנחה ביום טוב כל אלה אינן חובה כדתנן במתניתין אלא שאם רצו להפטיר מפטיר ולא פליגי כל הני אמתניתין.
25
כ״ווכך מצאתי כתוב בתשובות רב נטרונאי גאון זצוק"ל.
26
כ״זוששאלתם מה הן מפטירין בנביא בשבת במנחה בדורות הראשוני' כשהיו קורין בתורה בשבת היו מפטירין בספר ישעיה הנביא. וכולן בנחמות שבו ולא היו מוסיפין על עשרה פסוקים ובשני פרסיים גזרו שלא להפטיר וכיון שנסתלקו נסתלקו.
27
כ״חוכיון שכל אלו ההפטרות אינם חובה כמו שהן אותן של יום טוב ויום הכפורים ושבת לא תקנו חכמים שהמפטיר בהן יהא קורא בתורה תחלה לכבוד תורה שהרי אינם חובה וקריאת התורה היא חובה אבל הפטרת יום טוב ויום הכפורים ושבת שהיא חובה כמו קריאת התורה אם לא היה המפטיר קורא בתורה תחלה היו משוין ההדיוטות הנביאים לתורה לכך התקינו שיקרא בתורה. וכיון שאינו קורא אלא לכבוד תורה אינו עולה מן המנין.
28
כ״טאבל אלו ההפטרות שאינן חובה אינו צריך המפטיר לקרוא בתורה תחלה אם נהגו לעשות השלישי מפטיר אין בכך כלום שאין לומר כאן מפטיר עולה למנין שלשה היה חיוב מפטיר זה לקרוא בתורה ומן הדין אם היה רוצה אחר להפטיר היה יכול בלא שום קריאת התורה אלא שנהגו שהשלישי שקרא בתורה משום חובה הוא יהא מפטיר ואינו חולק בזה האומר שאין מפטיר עולה ממנין שבעה מפני שלא היה חייב מפטיר זה לקרוא בתורה תחילה שתמצא קריאתו לכבוד תורה כדפרישית.
29
ל׳וראיתי שרבינו תם הקשה הא דרב אחדבוי בר מתנה אמתניתין דמגילה דתנן אין מפטירין בשבת במנחה [ותי'] הא דאין מפטירין בנביא קאי אנביאי' ודרב אחדבוי קאי אכתובים כדאמרי' בכל כתבי הקדש בנהרדעא פסקי סידרא בכתיבי במנחה בשבתא ולא ביום טוב ופסקי היינו מפטירין ומקומות מקומות יש בכתובים כדאמרינן התם אבל בנביאים מתקנת עזרא הוא בכל מקום ולא תקנוהו אלא בשעת ביטול מלאכה ובשעת כינופייא בין יוצר למוסף.
30
ל״אואינו נראה לי דהאי פסקי סידרא לא משמע התם אלא שהיו דורשים בכתובים או קורין בהן במנחה בשבת כשלא היה להם זמן בית המדרש שאחר שאכלו לא היו דורשים לרבים משום שכרות והכי אזלא התם סוגיא דשמעתא.
31
ל״בוהכי מוכח נמי בירושלמי דגרסינן התם (דלמה) [דלמא] ר' ור' חייא רבא ור' ישמעאל בר' יוסי היו יושבים ופושטים במגילת קינות ובערב תשעה באב שחל להיות בשבת נשיירו בה אלפא בית אחת אמרו למחר אנו באים וגומרין אותה עם בשן נפטר לביתו נכשל באצבעו וקרא על גרמיה רבים מכאובים לרשע. אמר ליה רב חייא רובה בדוכתין מנותיך כן רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם.
32
ל״גאמר ר' ישמעאל בר' יוסי אילו לא היינו עסוקין בענין כן היה לנו לומר על אחת כמה וכמה שאנו עסוקין באותו ענין עלה בביתו ונתן ספוג יבש עליה וקשר עלי' גמי מבחוץ.
33
ל״דאמר רבי ישמעאל בר' יוסי ממנו למדנו שלשה דברים ספוג אינו מרפא אלא משמר גמי שהוא מן המוכן ואין קורין בכתבי הקדש אלא מן המנחה ולמעלה.
34
ל״הובתלמודין נמי בפרק יום הכפורים בהלכה דאומר אחטא ואשוב גרסינן רב הוה פסיק סדרא קמי' דר' עייליה אתא רבי חייא הדר לרישא אתא בר קפרא הדר לרישא אתא רבי ישמעאל בר' יוסי הדר לרישא אתא רבי חנינא אמר כוליה האי נהדר וניזל איקפד רבי חנינא וכו'. אלמא פסיק סידרא לא משמע אלא לכוין דרשה ולא הפטורה.
35
ל״וובפרק אדם שואל מחבירו גרסינן ותפר האביונ' זו חמדה רב כהנא הוה פסיק סדר קמיה דרב כי מטא להאי פסוקא איתפח רב אמר שמע מינה אזל ליה חמריה דרב אלמא כל פסיק סידרא ענין דרשה הוא.
36
ל״זומה שכתב רבינו תם וביום טוב קרו כולהו בעניינ' דיומא והמפטיר הששי קורא והקרבתם לבדו. וכן בשבת של שקלים השמיני המפטיר קורא פרשת שקלים לבדו וכן כל שאר הפרשיות. וכן ראש חדש שחל להיות בשבת קרו שבעה בפרשת היום והשמיני המפטיר קורא בפרשת ראש חדש.
37
ל״חכך מצאתי גם למורה בפרדס שחיבר וכך כתוב גם בסדר קריאת כל המועדות בהלכות גדולות וכך ראיתי שנוהגין בהרבה מקומות.
38
ל״טעוד זו רעה חולה ראיתי תחת השמש שנהגו לקרוא שבעה בפרשת היום ומפסיקין בקדיש ואחרי כן קורא השמיני המפטיר פרשת שקלים וכן שאר כל פרשיות וכן פרשת ראש חדש ונראין הדברים שגם רבינו תם כך סובר כיון שהשוה ד' פרשיות ופרשת ראש חדש לקריאת והקרבתם שקורא הששי המפטיר בכל המועדות וכמו שמפסיקים בין קריאת פרשת יום טוב ובין קריאת והקרבתם שקורא הששי המפטיר כך מפסיקין בקדיש בין קריאת פרשת היום ובין קריאת ארבעה פרשיות ופרשת ראש חדש שקורא השמיני המפטיר וכל מה שנשא ונתן רבינו תם לא עשה אלא לקיים המנהג שמצא שנהגו העולם שלא יעקור את ההלכה.
39
מ׳אבל נראה בעיני שהמנהג הזה הוא שלא כהלכה ושלא כדת כי קריאת ארבעה פרשיות ופרשת ראש חדש הן חובה ומפסיקים סדר ההפטורות בעבורם שמניחין ההפטורות של סדר פרשת היום ומפטירין בהן.
40
מ״אוכיון שהם חובה האיך נתן אותם למפטיר שאינו קורא אלא לכבוד תורה והיאך מפסיקים בקדיש ביניהם שמוכיח כי סיימנו קריאת החובה בתשלום פרשת היום והרי עדיין חובה עלינו לקרוא אלו הפרשיות.
41
מ״בורבינו תם שאמר כי המנהג הזה שנהגו הוא כדי (לבא) [לצאת] אליבא דכולהו אדרבא המנהג הזה עוקר דברי שניהם דמאן דאמר מפטיר אינו עולה היה סובר שהשביעי יקרא מפרשה הנוספת ולא המפטיר כדאמרינן בגמרא שיתא קרו בואתה תצוה וחד קרי בכי תשא ואנו נותנין פרשה הנוספת למפטיר ומאן דאמר עולה סבר שהמפטיר הוא השביעי ועולה למנין שבעה ואנו עושין אותו שמיני ומפסיקין בקדיש ביניהם לומר שאינו עולה ועד כאן לא אמר עולה אלא שלא להפסיק בקדיש ביניהם שיצטרף עם השאר שקראו לפניו אבל כיון שהפסיקו בקדיש ביניהם האיך יכול להצטרף עמהם ואם כן נמצא שאותו שקרא פרשה הנוספת אינו ממנין החובה ועשינו אותה הפרשה טפילה ולא חובה.
42
מ״גוכן כתב גם רבינו יצחק מפאס זצוק"ל שפסק הלכה כי המפטיר עולה למנין שבעה אלא מיהו אשכחן לרב נטרונאי דאמר משמייהו דרבנן סבוראי היכא דקרו שיתא והפסיקו בקדי' והדר אפטרו אינו עולה והיכא דלא אפסיקו בקדיש מקמי הפטרה עולה למנין שבעה נתברר עכשיו שהמנהג הזה לא יבא לא כמר ולא כמר ונוטה לבי לומר שהמנהג הזה לא נתנהג בעולם אלא מפני שראו שבכל יום טוב קורין חמשה שהם חובה בפרשת יום טוב שהיא חובת היום ומפסיקים בקדיש ואחרי כן קורא המפטיר שהוא ששי בפרשת המוספין וכן ביום הכפורים שהם ששה בני אדם בפרשת אחרי מות ומפסיקין בקדיש ואחרי כן קורא המפטיר שהוא שביעי בפרשת המוספין.
43
מ״דכך הנהיגו גם בארבעה פרשיות ובפרשת ראש חדש לקרו' שבעה שהם חובה בפרשת היום ולהפסי' בקדיש ופרשה הנוספת נותנים אותה למפטיר שהוא שמיני, ואין הנדון דומה לראייה ורחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב שקריאת המוספים אינה חובה שהרי אינה נזכרת לא במשנה ולא בתוספתא ולא בתלמוד שקריאת כל המועדות היא מבוארת במשנה ובברייתא ובגמרא וכמה בני אדם קורין ביום טוב מפורש שביום טוב קורין חמשה ובמשנה שנייה מפורש כמה שאין קורין וקריאת המוספין אינה נזכרת שם כלל בשום מקום לא בבבלי ולא בירושלמי.
44
מ״הונראה לי שאינו אלא תקון הגאונים ראשי הישיבו' זכרונם לברכה שתקנו שיקרא במוספין כדי לגרוסה שליח צבור ויאמר אותם בתוך התפלה ומפני שאינן חובה לא נתנו אותם לא' מחמשה שהן באים חובה ליום אלא תקנו שיקרא אותם המפטיר שאינו חובה לקרוא אלא לכבוד התורה וכיון שאין קריאתו חובה לא חששו אם לא יקרא כמה שקרא החמישי כמו שאנו עושין בכל שבתות השנה אלא תקנו שיקרא במוספין וזה המנהג הוא יפה ומתקבל.
45
מ״ואבל הד' פרשיות ופרשת ראש חדש שהן חובה ליום וקובעין הפטרה אחר בעבורם אינו דין שיקרא אותם אלא אחד מן השבעה שהן באין חוב' ליום וגם שלא להפסיק בקדיש ביניה' שכמו שפרשת היום היא חובה כך גם זו הנוספת היא חובה ועודפת עליה שמפסיקין הפטרת פרשת היום ומפטירין בפרשה הנוספת הלכך הטוב והישר הוא לקרוא ששה בפרשת היום והשביעי בפר' הנוספת כמו שמפורש בגמרא ואחרי כן אומר קדיש ואחרי כן חוזר וקורא המפטיר לכבוד התורה בפרשה הנוספת שקרא השביעי כמשפטו בכל שבתות השנה.
46
מ״זוסדר קריאת הפרשיות שכתוב בהלכות גדולות נראה לי שאינן דברי בעל הלכות גדולות ששתי נוסחאות ראיתי מהן בנוסח אחד ראיתי כתוב ובנוסח אחר לא ראיתיו כתוב ועוד שדבריו סותרים דברי בעל הלכות גדולות שבהלכות גדולות בהלכות צרכי צבור כתוב בשני הנוסחאות ביום טוב חמשה וביום הכפורים ששה ובשבת שבעה אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהן ומפטירין בנביא ואין המפטיר עולה למנין חמשה ששה ושבעה מפני שאמרו המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחילה כדי לעשות סייג לתורה.
47
מ״חובסדר קריאת הפרשיות כתוב בשבת קרו שבעה גברי וכיון דקרו להו שבעה גברי כמה דלא קדישו להו הם שביעי עולה למנין שבעה אבל היכא דקדישו קרו שבעה גברי והדר קרי מפטיר דכיון דאפסיקו להו אמור רבנן המפטיר צריך שיקרא בתורה תחילה מפני כבוד התורה.
48
מ״טהנה מוכח שאין הן דברי בעל הלכות גדולות אלא מחבר אחד כתבם שם והעושה כסדר שכתבנו יצא ידי כל החלוקות שאף האומרים מפטיר עולה לא אמר שחובה לעשות כן אלא אם רצו להשלים השבעה עמו בלא הפסקת הקדיש ביניהם יכולין ואם אינן רוצין להעלותו אלא יקראו שבעה בלא לו ויפסיקו בקדיש ביניהם עושין ולא בא אלא להקל והמחמיר בדבר יוצא ידי כולן והעושה כסדר זה מביא שלום לעולם ושלום על חכמי ישראל.
49
נ׳(תולעת יעקב תשובה זו הזכירה בשו"ת מהרי"ל סימן קפ"ב יע"ש).
50
נ״אעוד אני הכותב צריך לעיין על ענין המנהג הרע שנוהגין במקומינו לקרוא בחולו של פסח שלשה בני אדם בפרשיות האמורות בפסח משך תורא קדש בכספא וא' קורא בפ' פנחס והקרבתם וכך כתוב בכל הסידורים חדשים וישנים.
51