ספר המכריע ל״בSefer HaMakhria 32
א׳גרסינן בפרק אחד דיני ממונו' דיני ממונו' מחזירין בין לזכות בין לחובה וכו'. גרסינן בפרקא קמא תנו רבנן דיני ממונות בשלשה ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי.
1
ב׳פירוש שלשה הדיוטות שדנו דיניהם דין ויש להם כח לכוף את הנתבע לדין ואע"ג דלא קבלום מדעתם ולא הם הזמינוהו לדין וכפו אותו לדין ונגמר הדין על פיהם דיניהם דין דמדתריץ ר' אבהו גבי יחיד הכא במאי עסקינן דקיבלוהו עלייהו שמע מינה דתלתא אע"ג דלא קבלינהו דיניהם דין ולא מצי בעלי דינין למהדר בהו ואם כיוונו את האמת כל מה שעשו עשוי.
2
ג׳ואם טענו כדין נפרש דינן לפנים מה דינן אבל שני הדיוטות או יחיד הוי פלוגתא דשמואל ורבי אבהו דשמואל סבר לכתחלה אין כח בידם להזמין ולכוף את הנתבע בדין אבל מיהו אם הזמינו' ודנו דיניהן דין ואע"פ שלא קבלוה עליהם ולא מצי בעלי דין למיהדר בהו כאילו היו שלשה ודין השלשה כיחיד שוה אלא שהשלשה מזמינין לדין לכתחילה והשנים או היחיד לא יעשו לכתחילה ואם עשו עשוי אלא שנקרא בית דין חצוף.
3
ד׳ור' אבהו סבר אין דינן דין כלל ואע"פ שכיוונו האמת מצי הדרי בהו ולהידיין בפני אחרים אך אם קבלוהו בעלי הדין מרצונם אז דינן דין.
4
ה׳ואם טעה רואין אם קבלוהו מרצונם שידונם כאשר יודע דינו דין ופטור מלשלם ואם אמרו לו דון אותנו דין תורה דינו דין ומשלם מביתו וראיה לדבר מדאמרינן בפירקא קמא הכא במאי עסקינן שקבלוהו עלייהו ואקשינן אי הכי אמאי משלם מביתו ופריק דאמרי ליה דון לנו דין תורה. וחזינא פלוגתא ביני רבוותא איכא מאן דפסיק הלכה כשמואל ואיכא מאן דפסיק הלכה כרבי אבהו.
5
ו׳בהלכות גדולות פוסק הלכה כשמואל ומייתי ראיה ממאי דאמרינן בגיטין בראשונה היה עושה בית דין במקום אחר ומבטלו.
6
ז׳ואמרינן בגמרא בפני כמה מבטלו רב נחמן אמר בפני שנים רב ששת אמר בפני שלשה רב ששת אמר בפני שלשה בית דין תנן ורב נחמן אמר בפני שנים תרי נמי בית דין קרו ליה וקיימא לן הלכה כרב נחמן אלמא תרי נמי בית דין מיקרו למימרא דהלכתא כשמואל.
7
ח׳ורבינו נחשון גאון זצוק"ל פסק הלכה כרבי אבהו.
8
ט׳וגם רבינו יצחק מפאס זצוק"ל פוסק הלכה כרבי אבהו ממאי דאמרן בפירקין דלעיל ההיא אודיתא דהוה כתיב בה דוכרן פתגמי וכל לישני דבי דיני ולא כתיב בה במותב תלתא סבר רבינא למימ' חייב דריש לקיש אמר ליה רב נתן בר אבימי הכי אמרינן משמיה דרבא כל כי האי גוונא חיישינן לבית דין טועין אמר רב נחמן בר יצחק ואי כתב בה בי דינא לא צריך.
9
י׳ודילמא בית דין חצוף הוא דאמר שמואל שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקרא בית דין חצוף דכתב בה בי דינא דרב אשי ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו דכתב כה אמר לנא רבנא אשי ואמרנא לית לרבנא אשי מהא שמעינן דלית הלכתא כרב אשי ושנים שדנו דיניהם דין.
10
י״אונראה לי שזו הראייה של רבינו יצחק היא נכוחה ואין לזוז ממנה דמוכח מינה בפירוש דליתא לדשמואל ומה דמסתייע מההיא דרב נחמן אינה ראיה נכוחה דאע"ג דתנא קרי לבי תרי בית דין לאו למימרא דאם דנו דיניהם דין דהא התם לאו דינא הוי אלא עדות בעלמא ומשום דתרי הוי רובא של בית דין עביד התנא לקרותן בית דין לא שיהו רשאין לדון.
11
י״בובריש מסכתין הוכחתי נמי דהלכה כשמואל בפלוגתא דרבא ורב אחא בריה דרב איקא דפלוגי בפלוגתייהו ועד כאן לא פליגו אלא ביחיד שאינו מומחה אבל ביחיד מומחה אפילו רבי אבוהו מודה כדתניא בפירוש ואם היה יחיד מומחה אוקמיה רב יוסף בפירקין קמא דגמיר וסבר אע"ג דלא נקיט רשות' מריש גלותא יש לו כח להזמין ולכוף את הנתבע לדין ודיניה דינא ושוה הוא יחיד מומחה דלא נקיט רשותא לשלשה הדיוטות שדינן דין ואם טעו ישלמו ואי נקיט רשותא דינו דין ואם טעה לא ישלם וכן אמר רב האי מאן דבעי למידן דינא וכי טעי ליפטר לינקיט רשותא מבי ריש גלותא אבל יחיד מומחה דלא נקיט רשותא או שלשה הדיוטות דינם דין ואם טעו ישלמו אך אם קבלום בעלי הדין עליהם שידינום לפי דעתם למדנו עכשיו ששלשה הדיוטות או יחיד מומחה אע"ג דלא נקיט רשותא יש כח בידם לכוף ולהזמין לדין אבל מיהו אם טוען הנתבע כי אני איני מסרב מלעמוד בדין אלא בפני אחרים אני רוצה הרשות בידו ודין זה מפורש בפרק דיני ממונות בתרא מכל מקום אם לא טען הנתבע כי אני רוצה לפני אחרים וכפוה לדין דינן דין.
12
י״גואמרו הגאונים שאין בדורות הללו מאן דיכיל למימר מומחה אנא וגמירנא כל מילי הילכך אין יחיד יכול לכוף הנתבע לדון עד שיהו שלשה או אם היה יחיד וקבלוהו בעלי הדין מרצונם דינו דין ואם קנו זה מזה אפילו קודם גמר דין אינם יכולים לחזור בהם ואם לא קנו זה מזה קודם גמר דין יכולים לחזור בהם לאחר גמר דין אינם יכולין לחזור בהם אלא בעל כרחם יקבלו את דינו כדילפינן מפלוגתא דרבי מאיר וחכמים בפרק דיני ממונות בתרא. ואם קבלוהו לדונן דין תורה דינו דין ואם טעה ישלם ואם קבלוהו לדונם כאשר יודע דינו דין ואם טעה פטור מלשל' כדילפינן מרבי אבהו.
13
י״דואחר שביארנו משפט הדיינים לכוף ולהזמין את הנתבע בדין נבאר אימתי אם טעו ישלמו ואימתי פטור מלשל' ואימתי דינן דין ואימתי מחזירין הדין.
14
ט״והכי תנן דיני ממונו' מחזירין בין לזכות בין לחובה ורמינהי דן את הדין חייב את הזכאי זיכה את החייב טימא את הטהור טיהר את הטמא מה שעשה עשוי ומשלם מביתו. פירוש אלמא דינו דין קיים ואינו יכול להחזירו.
15
ט״זופריק רב יוסף לא קשיא כאן במומחה וכאן בשאינו מומחה פירוש מתניתין דבכורות דדן את הדין הויא בשאינו מומחה דמדתני בסיפא ואם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם אלמא רישא דתני מה שעשה עשוי ומשלם מביתו הוי' כשאינו מומחה.
16
י״זותו דבפי' תני ברישא מי שאינו מומחה וראה את הבכור וכו' ועלה קאי דן את הדין וכו' וכבר אוקמה רבי אבהו להא דתני ביחיד שאינו מומחה מה שעשה עשוי כגון דקיבלוהו עלייהו אבל אם לא קבלוהו עלייהו אלא הוא הזמין הנתבע וכפאו לדין אין דינו דין כלל והאי דתני ומשלם מביתו כגון שאמרו לו דון לנו דין תורה ומתניתין דהכא דתני מחזירין הויא במומחה והאי מומחה דמוקי רב יוסף למתניתין דהכא בעל כורחין מומחה דנקיט רשותא הוא ומשום דנקיט רשותא מריש גלותא יש כח בידו להחזיר הדין דאי מומחה ולא נקיט רשותא הא אמר איהו בפירקא קמא למר זוטרא דהוה מומחה ולא נקיט רשותא אם קבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלם אלמא מה שעשה עשוי ואין כח בידו להחזיר הדין והכא אמר דמחזיר הדין אלא ודאי האי מומחה דמחזיק רשות' הוא ומשום דהאי מומחה דנקיט רשותא יש כח בידו להחזיר הדין וכן מי שאינו מומחה וקיבלוהו לדונן דין תורה אין כח בידו להחזיר הדין ומה שעשו עשוי ומשלמין מביתם.
17
י״חוהמורה פירש מומחה יש לו כח להחזיר ולא מצי למימר ליה בעל דין אנא כי טעמא דידן עבידנא אבל כשאינו מומחה מצי אמר ליה מי יימר דטעמא דידך עיקר דילמא הוא נמי בטעות.
18
י״טואינו נראה לי זה הטעם דאם כן מאי שנא בין מומחה דנקיט רשות' בין מומחה דלא נקיט רשותא כך יודע זה כמו זה ולמה אומר רב יוסף בזה מחזירים ובזה אומר מה שעשה עשוי ומשלם מביתו אלא ודאי הטעם הוא כדפרישית דמומחה דנקיט רשותא מריש גלותא אהני ליה רשותא דיש כח להחזיר הדין אבל מומחה דלא נקיט רשותא אין כח בידו להחזיר הדין.
19
כ׳ואקשינן לרב יוסף ומומחה מחזירין והא קתני סיפא ואם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם ומדתני פטור מלשלם שמע מינה מה שעשה עשוי ואינו מחזיר הדין ואע"ג דחייב את הזכאי והפסידו ממונו פטור מלשלם לו דאילו היה מחזיר הדין מה תשלומין שייכי הכא דלא הפסידו כלום והאי מומחה מוסמך הוא וכדאמר רב בפירקא קמא האי מאן דבעי למידן דינא וכי טעו ליפטר לנקוט רשות מבי ריש גלותא.
20
כ״אופריק רב נחמן כאן שיש גדול ממנו בחכמה ובמנין כאן שאין גדול ממנו בחכמה ובמנין פירוש ההיא דתניא מחזירין כשאין גדול ממנו בעירו דכיון שאין כמותו כח יש בידו להחזיר הדין אבל אם יש גדול ממנו בעירו אין כח בידו להחזיר הדין אע"ג דנקיט רשותא אלא מה שעשה עשוי ואהני ליה רשותא דפטור מלשלם.
21
כ״בוהמורה פירוש איפכא אם יש גדול ממנו אותו גדול מחזיר אדבריו ויש בו כח לבטל דבריו ואם אין גדול ממנו לא ציית ליה בעל דין לאהדורי עובדא ואפילו זה אומר טעיתי לא כל כמיניה.
22
כ״גואינו נראה לי דאם גדול ממנו מחזיר הדין שדן חברו אם כן מומחה דלא נקיט רשותא ומי שאינו מומחה וקבלוהו עלייהו לדון אותם דין תורה אם טעו לא ישלמו ויחזיר הדין מי שגדול ממנו אלא ודאי אין כח בגדול העיר אלא להחזיר דינו ולא דין חברו.
23
כ״דורבינו שלמה בן היתום זצוק"ל פירש כדבריו.
24
כ״הורבינו חננאל ורבינו יצחק מפאס זצוק"ל פירשו כאן מומחה כאן שאינו מומחה ההיא דדן את הדין במומחה ומשום הכי דינו דין ומשלם מביתו ומתניתין בשאינו מומחה ומשום הכי מחזירין דדינו בטל.
25
כ״וואינו נראה לי מכמה קושיין חדא דבספרי כתוב ומומחה מחזירין והא קתני אם היה מומחה לבית דין פטור ואינהו לא גרסי מחזירין אלא מומחה בלחוד ומקשה על מאי דאמר משלם מביתו.
26
כ״זותו היכי מצו לאוקמה להא דבכורות במומחה והא מדקתני סיפא ואם היה מומחה מכלל דרישא לאו מומחה.
27
כ״חואי אמרת רישא מומחה דלא נקיט רשותא וכי היכי דאמר רב יוסף בפירקא קמא וסיפא הויא במומחה דנקיט רשותא וכדרב אם כן כי אקשינן ליה מסיפא אמאי לא פריק הכי.
28
כ״טותו דאילו דן את הדין וכו' הויא במומחה הכי הוה ליה לתלמודא לאקשויי ליה ומי מצית מוקמת לרישא במומחה והא מדקתני סיפא ואם היה מומחה מכלל דרישא בשאינו מומחה.
29
ל׳ותו היכי מצית מוקמת לרישא במומחה והא אקשינן מינה לרבי אבהו דאמר שנים שדנו אין דינם דין בפירקא קמא ואוקמא כדקבלוהו עלייהו ואי במומחה מצינן לאוקמא הא מודה רבי אבהו ביחיד מומחה כדתניא בפירוש ואם היה מומחה לבית דין דן אפילו יחיד ולא פליג אלא בשאינו מומחה אלא ודאי מכל הני מוכח דליכא לאוקמה למתניתין דבכורו' אלא כשאינו מומחה וקבלוהו עלייהו לדונם דין תורה כדאוקמה רבי אבהו נמצא עכשיו לר' יוסף יחיד שאינו מומח' וקבלוהו עלייהו לדונם דין תורה וטעה מה שעשה עשוי ומשלם מביתו כדתנן דן את הדין וכו' ולא מיתוקמא אלא ביחיד שאינו מומח' ודקבלוהו עלייהו לדונם דין תורה ומומחה יחיד אע"ג דלא נקיט רשותא יכול להזמינם לדין בלא קבלתם ואם טעה מה שעשה עשוי ומשלם מביתו כדאמר רב יוסף בפירקא קמא.
30
ל״אושלשה הדיוטות דינן כיחיד מומחה כדתניא בפירקא קמא דיני ממונות בשלשה ואם היה יחיד מומחה לרבים דן אפילו יחידי אלמא דינן שוה ויכולין להזמין ולכוף את הנתבע לדין ואם לא קבלום עליהם וטעו מה שעשה עשוי ומשלמין מביתם כדאמרן ביחיד מומחה אבל יחיד שאינו מומחה שהזמינם לדין מאליו אין דינו דין כלל ואפילו כיון הדין יפה מצי בעלי דינין למהדר בהו וכאילו לא עמדו בדין כלל דמי וכל מה שעשה בטל.
31
ל״בויחיד מומחה שקיבל רשות אע"פ שלא קבלוהו הם אלא הוא הזמינם לדין וטעה מה שעשה עשוי ופטור מלשלם אבל אם קבלוהו בעלי הדין עליהם לדונם כאשר יודע לא מבעיא שלשה הדיוטות או יחיד מומחה אלא אפילו יחיד שאינו מומחה מה שעשה עשוי ופטור מלשלם כדילפינן מאתקפתא דעברינן לרבי אבהו בפירקא קמא אי הכי אמאי משלם מביתו ואוקמי' דאמרי ליה דון לנו דין תורה אלמא אי אמרו ליה דון לנו כמה דידעת וטעה מה שעשה עשוי ופטור מלשלם.
32
ל״גויחיד מומחה שאין בעיר כמותו וטעה רשאי להחזיר הדין כדאוקי ר' יוסף למתני' דתני מחזירין ואין בו חילוק בין קבלוהו הם בין הזמינם הוא שהרי אינו תלוי בקבלתם וכח בידו להזמין ולהחזיר הדין אם טעה.
33
ל״דורב ששת אמר כאן שטעה בדבר משנה כאן שטעה בשיקול הדעת.
34
ל״הפירוש מתניתין דבכורות הויא כגון שטעה בשיקול הדעת ויש בה חילוק בין מומחה לשאינו מומחה דאם היה מומחה לבית דין דנקיט רשותא כדאמר רב בפירקא קמא מה שעשה עשוי ופטור מלשלם.
35
ל״וואם לא היה מומחה וקבלוהו עלוייהו לדונן דין תור' כדאוקי רבי אבהו לרישא דהא מתני' בפירקא קמא מה שעשה עשוי ומשלם מביתו ובין מומחה דלא נקיט רשותא ולא קבלוהו עלייהו אלא הוא הזמינו לדין וטעה בשיקול הדעת וכן שלשה הדיוטות שהם הזמינום לדין וטעו בשיקול הדעת מה שעשו עשוי ומשלמים מביתם.
36
ל״זדיחיד שאינו מומחה וקיבלוהו עלייהו לדונם דין תורה ויחיד מומחה דלא נקיט רשותא והזמינם הוא לדין ושלשה הדיוטות שהם הזמינם לדין כולם דינם שוה כדפרישית במילתיה דרב יוסף.
37
ל״חואפי' אם היה מומחה שאין כמותו בעיר וטעה בשיקול הדעת אין כח בידו להחזיר הדין אלא מה שעשה עשוי ופטור מלשלם.
38
ל״טובהא פליג רב ששת ארב יוסף דלא שני ליה לרב ששת בין מומחה שיש גדול ממנו למומחה שאין גדול ממנו אלא שניהם מה שעשה עשוי ופטור מלשלם ואלו היה יחיד שאינו מומחה ולא קבלוהו עלייהו אע"פ שכיון הדין יפה דינו בטל לגמרי כדאמרן לעיל.
39
מ׳ואם קבלוהו עליהם לדונם כאשר יודע וטעה מה שעשה עשוי ופטור מלשלם כדאמרן לעיל ומתני' דתני מחזירין שטעה בדבר משנה ואין בה חילוק בין מומחה בין שאינו מומחה אם טעה בדבר משנה דינו בטל כדילפינן ממאי דמותבינן לרב ששת מרבי טרפון ואם איתא לימא ליה טועה בדבר משנה אתה וטועה בדבר משנה חוזר אלמא אע"ג דהוא מומחה וטועה בדבר משנה חוזר.
40
מ״אורב יוסף לא פליג עליה דרב ששת היכא דטעה בדבר משנה דבודאי חוזר הדין דאיגלאי מילתא דלא דן שפיר ולא פליגי אלא היכא דטעה בשיקול הדעת דלרב ששת לא שני ליה בין מומחה למומחה אלא בכולהו קם דינא.
41
מ״בודוחק נראה לי להעמיד מתניתין דהכא במומחה שאין גדול ממנו בעיר ומוקמה בטעה בדבר משנה.
42
מ״גורב יוסף מוקי תרוייהו בטעה בשיקול הדעת ומפליג בין מומחה למומחה.
43
מ״דומדלא מפליג רב ששת בין נשא ונתן ביד בין לא נשא יש לומר דלית ליה דרב חסדא דרב חסדא לא שני ליה אלא אם טעה בשיקול הדעת אע"ג דלא נשא ונתן ביד משלם מביתו כדמפורש לעיל.
44
מ״הואם טעה בדבר משנה אע"ג דנשא ונתן ביד חוזר הדין.
45
מ״וומיהו רק אם הוא בר אהדורי אבל אי לאו בר אהדורי הוא כגון פרה דרבי טרפון דהאכילה לכלבים או כגון שטימא הטהרות בידו אם היה מומחה פטור מלשלם ואם לא היה מומחה חייב לשלם וחזר דינו להיות כמו שטעה בשיקול הדעת כדילפינן ממאי דאמרינן בגמרא אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא מאי קאמותיב רב המנונא לרב ששת פרה הרי האכילה לכלבים וליתא דתיהדר.
46
מ״זפירוש וכיון דליתא דתיהדר משום הכי הוה מפטר רבי טרפון וסבר דחייב לשלם ופטריה רבי עקיבא משום דהוה מומחה אלמא מומחה פטור ושאינו מומחה חייב.
47
מ״חומה שאמר בתלמוד בהרבה מקומות זיל אהדר עובדא כגון שטעה בדבר שנפסקה הלכה כאחד מן האמוראים והוא לא ידע דהוה ליה [טועה] בדבר משנה אבל אם היה טועה בשיקול הדעת לא היה מחזיר הדין אלא מה שעשה עשוי ופעמים היה משלם מביתו ופעמים היה פטור הכל כאשר ביארנו למעלה.
48
מ״טרב חסדא אמר כאן שנשא ונתן ביד כאן שלא נשא ונתן ביד.
49
נ׳פי' היכא דטעה בדבר משנ' לא פליג על רב ששת דודאי דינו בטל וחוזר בין נשא ונתן ביד ובין לא נשא ונתן ביד לא פליג עליה אלא היכא דטעה בשיקול הדעת דרב ששת סבר היכא דטעה בשיקול הדעת קם דינא ומתי משלם מביתו ומתי אינו משלם כדכתבינן לעיל.
50
נ״אורב חסדא מוקי תרוייהו בטעה בשיקול הדעת ומתני' דבכורות דקתני מה שעשה עשוי ומשלם מביתו כגון שנשא ונתן ביד ויש בה חילוק בין מומחה לשאינו מומחה דאם לא היה מומחה וקבלוהו עלייהו לדונם דין תורה כדאוקמה רבי אבהו ונשא ונתן ביד מה שעשה עשוי ומשלם מביתו וכן מומחה דלא נקיט רשותא או שלשה הדיוטות שהזמינום הן לדין דינם שוה ליחיד שאינו מומחה כאשר ביארנו למעלה.
51
נ״בואם היה מומחה דנקיט רשותא כדאמר רב בפירקא קמא מה שעשה עשוי ופטור מלשלם.
52
נ״גומתניתן דידן דקתני מחזירין כגון שלא נשא ונתן ביד ואין בה חילוק בין מומחה לשאינו מומחה כיון שלא עשה מעשה חוזר הדין שכיון שאין הדיין חייב לשלם חוזר הדין כדי שלא יפסיד הלה את מעותיו אך אם קבלו בעלי הדין עליהם שידונם כאשר יודע התם ודאי אפילו אם היה יחיד שאינו מומחה דינו דין ופטור מלשלם כדילפינן לעיל מרבי אבהו.
53
נ״דכך נראה לי פתרון הלכה.
54
נ״הומה שיש בין רב יוסף ובין רב ששת ובין רב חסדא.
55
נ״וואם יעלה על לב היכי מוקמי' לרישא דמתניתין דבכורות בשאינו מומחה וקבלוהו עלייהו וסיפא במומחא דנקיט רשותא אעג"ב דלא קבלוהו נימא מדרישא קבלוהו סיפא נמי בקבלוהו ולא יהא המומחה פטור מלשלם אלא היכא דקבלוהו עלייהו ואע"ג דלא נקי' רשותא הא לא קשיא ולא מידי דתנא לא אתא אלא לפלוגי בין מומחה לשאינו מומחה והאי בי דיניה והאי בי דיניה האי בעי קבלה והאי לא בעי קבלה.
56
נ״זואפילו אי דחקת למימר מדרישא בקבלה סיפא נמי בקבלה לא קשיא ולא מידי דהוה מוקמינן סיפא במומחה דלא נקיט רשותא אבל לעולם אי נקט רשותא אע"ג דלא קבלוהו עלייהו פטור מלשלם אם טעה כדאמר רב בפירקא קמא.
57
נ״חרבינו יצחק מפאס זצוק"ל פסק כרב ששת וכרב חסדא דאמר היכא דטעה בדבר משנה לא שנה מומחה ולא שנא שאינו מומחה לא שנא נשא ונתן ביד ולא שנא לא נשא ונתן ביד חוזר הדין והעמיד שתי המשניות מתניתין דידן דתני מחזירין ומתניתין דבכורות דתני מה שעשה עשוי ומשלם מביתו כשטעה בשיקול הדעת.
58
נ״טוחילק בשיקול הדעת חמשה בבי.
59
ס׳בבא קמא אמר מומחה דנקיט רשותא וטעה בשיקול הדעת לא שנא נשא ונתן ביד ולא שנא לא נשא ונתן ביד פטור מלשלם וכיון דפטור מלשלם הדר דינא כי היכי דלא לימטי' פסידא לבעל הדין.
60
ס״אוקשיא לי בהאי בבא טובא דבשלמא כי לא נשא ונתן ביד מצו למימר דהדר דינא כדאוקמא רב חסדא למתני' דידן דתני מחזירין אבל כי לא נשא ונתן ביד היכי מצי למימר דהדר דינא והא סיפא דמתני' דבכורות תני ואם היה מומחה לבית דין פטור דמשמע מה שעשה עשוי ופטור מלשלם כדאקשי מיניה תלמודא לרב יוסף ונראה לי דליתא אלא מה שעשה עשוי ופטור מלשלם.
61
ס״בובבבא תניינא אמר מומחה דלא נקיט רשותא וקבלוהו עלייהו נעשה דינו כמומחה דנקיט רשותא ואם טעה בשיקול הדעת בין נשא ונתן ביד בין לא נשא ונתן ביד חוזר הדין.
62
ס״גואינו נראה לי אלא אם נשא ונתן מה שעשה עשוי ופטור מלשלם כדפרישית במומחה דנקיט רשותא.
63
ס״דובבבא חמישאה אמר מאן דליתיה מומחה ולא קבלוהו עלייהו ולא נשא ונתן ביד וטעה הדר מרי דינא על חבריה ושקיל מיניה מאי דיהיב ליה.
64
ס״הואי לית ליה מאי דלישקול מיניה משלם ליה מדיליה דכיון דלאו דיינא הוא הוה ליה גורם לאבד ממונו של חבירו וקיימא לן דדיינינן דינא דגרמי.
65
ס״ווגאון א' אמר דמילתא דרב חסדא דאמר והוא שנשא ונתן ביד אתיא כרבנן ולא דייני רבנן דינא דגרמי ואנן קיימא לן כרבי מאיר דדיינינן דינא דגרמי.
66
ס״זורבינו יצחק דחה דבריו ודברי גאון נראה לי דאי אין הלכה כרבי מאיר אמאי אמר איהו וקיי"ל דדיינינן דינא דגרמי ומחייב ליה אע"פ שלא נשא ונתן ביד.
67
ס״חובבכורות אמרינן על ההיא מתניתין דדן את הדין לימא תנן סתמא כרבי מאיר דדיין דינא דגרמי.
68
ס״טאמר רבי אלעאי אמר רב מתניתין כגון שנשא ונתן ביד אלמא האי אוקמתא לא אתיא אלא כרבנן דלא דייני דינא דגרמי אע"פ שלא נשא ונתן ביד אלמא האי אוקמתא לא אתיא אלא כרבנן דלא דייני דינא דגרמי אע"פ שלא נשא ונתן מחייב.
69
ע׳ומנא לן דהלכה כרבי מאיר מדאמרינן בפרק הגוזל ומאכיל ההיא דאחוי מטסכא דרבי אבא יתיב רבי אבהו ורבי חנינא [בר] פפי ור' יצחק נפחא ויתיב רבי אלעא גבייהו סבור לחיוביה מהא דתנן דן את הדין זיכה את החיי' חייב את הזכאי מה שעשה עשוי ומשלם מביתו.
70
ע״אאמר להו רבי אלעא והא אמר רב והוא שנשא ונתן ביד וכו' עד אתא לקמיה דרבי שמעון בן אליקום ורבי אלעזר בן פדת דדייני דינא דגרמי חייבוה מהא דתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה וקיימא לן דאחזי אחזויי אלמא בפירוש מדחיי' התם ההיא מילתא דנשא ונתן ביד אלא אע"ג דלא נשא ונתן ביד חייב.
71
ע״בוהפסק נר' שהלכה כרב ששת שאין לחלק בין נשא ונתן ביד ובין לא נשא ונתן ביד אלא בין טעה בשיקול הדעת בין טעה בדבר משנה והחילוק שיש בין מומחה לשאינו מומחה ובין שלשה הדיוטו' ובין מומחה דנקיט רשותא ובין לא נקיט ובין קבלוהו עלייהו הכל כאשר ביארתי כדברי רב ששת ובדורות הללו שאין מומחה ולא נקיטת רשות דינו כשלשה הדיוטות ואינן רשאין להזמין ולכוף את הנתבע בדין אלא אם כן היו שלשה ואם הם קבלוהו עליהם מרצונם אפילו היחיד יכול לדונם.
72
ע״גואם הזמינוהו השלשה לדין וטעו בדבר משנה חוזר הדין ואם טעו בשיקול הדעת מה שעשו עשוי ומשלמים מביתם מפני שלא קבלום עליהם.
73
ע״דואם קבלום עליהם שיראום לפי דעתם אפילו אם היה יחיד וטעה בדבר משנה ונגמ' הדין מה שעשה עשוי ופטור מלשלם ואינם יכולין בעלי הדין לחזור בהן.
74
ע״הוקודם גמר דין יכולין לחזור בהם שלא להידיין לפניו עד שיקבלו זה מזה לקבל עליהם כל מה שיראוהו מן השמים לדון.
75
ע״ווהילכך מאן דבעא דאם טעה יפטר ויהיה דינו דין יאמר אליהם רצונכם לקבל עליכם דיני כפי מה שיראוני מן השמים.
76
ע״זוכל מה שאמרנו בטעה בשיקול הדעת מה שעשה עשוי ולא הדר דינא הני מילי כשנתן ממון אותו שנתחייב לחברו על פיו אבל אם חייבו ליתן ועדיין לא נתן ונתגלה לו שטעה בשיקול הדעת חוזר הדין ואינו יכול הלה לתובעו ממון שחייבו שהרי נתברר שבטעות נתחייב.
77