ספר המכריע ל״גSefer HaMakhria 33
א׳גרסינן בשילהי פרק כל הבשר כתוב במקצת ספרים והילכתא מעמידין בקיבת נבילה ובקיבת שחיטת עכו"ם ובקיבת כשירה שינקה מן הטריפה וכל שכן בקיבת טריפה שינקה מן הכשירה מאי טעמא דחלב המכונס בעור הקיבה פירשא בעלמא הוא.
1
ב׳ובמקצת ספרים אינו כתוב.
2
ג׳ועיין בפסקיי בפרק אין מעמידין שביארתי שזה הלשון אינו ל' התלמוד אלא לשון אחרונים הוא שטעו וסברו כי הקיבה היא פירשא בעלמא ואין לסמוך על לשון זה ועל פסק זה כלל כי הקיבה היא חשובה חלב גמור כאשר ביארתי שם.
3
ד׳וראיתי שכתבו משם רבינו תם זצוק"ל שגורס זה הלשון ופוסק הלכה כן וגם פוסק הלכה כדברי המשנה דתנן כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה וגם כדברי הברייתא דתניא קיבה שבישלה בחלבה אסורה ומחלק ואומר דהאי דתנן כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה כגון ששחטו את הגדי מיד לאחר שינקה משדי אמו אותה חלב ודאי אסור שהוא עדיין חלב גמור מתוך שלא שהה בקיבה כי אם מעט וכן נמי מאי דתניא קיבה שבישלה בחלבה אסורה בעוד שהוא מתוק ולא (שהאי) [שהא] והאי דאמרינן הלכתא כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה מותר' היינו שנשתהא בתוך הקיבה והחמיץ שראוי להעמיד בו חלב אחר מפני שהוא חזק וכיון שהחמיץ כבר בין כשירה שינקה מן הטריפה או מן הטמאה מותר ואין בו איסור לא משום חלב טמאה ולא משום חלב טריפה ואין תורת חלב עליו ופירש' בעלמא הוא ומותר למולחו בתוך עור הקיבה עצמה היכא דנשתהא ומהן רגילין העם שלא ימלחו אותה שהחמיצה אטו אותה שלא החמיצה.
4
ה׳ואינו נראה לי זה החילוק כלל שבאותו הלשון דתנן בפרק כל הבשר כשיר' שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה באותו לשון עצמו כתוב בפרק מעמידין בקיבת כשירה שינקה מן הטריפה ואילו היה זה החילוק ביניהן היה לו לבעל התלמוד לבאר דבריו לפרש דהאי דתנן כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה כשלא החמיצה אבל אם החמיצה מעמידין בה אלא ודאי מדלא ביאר כך אלא כתב סתם מעמידים בקיבת כשירה שינקה מן הטריפה שמע מינה כי זה הפסק בא לעקור דברי המשנה כי המשנה סוברת חלב הקיבה חלב גמור הוא וזה הפסק סובר כי פירשא בעלמא הוא אבל לחלק בין החמיץ ללא החמיץ לא עלתה על לב בעל התלמוד וסברא בעלמא היא שעלתה על לב מי שהעמיק לדקדק מה אבל שיטת התלמוד אינה מוכחת כן שלעולם כל פסק שבתלמוד כך הוא או יעקור מה שאמר למעלה או יחלק בדבריו ויפרש שכל האמור למעלה אינו אלא בענין זה ולא בענין זה.
5
ו׳וכיון שראינו שהנה לא חילק דבריו אלא כתב סתם והילכתא מעמידין בקיבת כשירה שינקה מן הטריפה שמע מינה עקר כל דברי המשנה דתני קיבה אסורה.
6
ז׳אבל נראה לי שזה הפסק אינו לשון בעל התלמוד אלא לשון האחרונים שהרי אינו כתוב בכל הגמרות והמורה לא גריס לה כלל ולשון אחרונים הוא שסמכו על מאי דאמרינן בפרק אין מעמידין דקיבה פירשא בעלמא הוא ולא היא שהרי המורה מבאר בפרק כל הבשר דהוא חלב גמור ולא שם זה החילוק בין החמיץ ללא החמיץ אלא כל חלב הקיבה הוא חלב גמור וכך מצאתי בתשובות רבינו שלמה הקטן בר' שמעון זצוק"ל שכתב חלב הקיבה שנמלח בעורה אני הייתי נוהג בה היתר עד הנה ובלבד שלא יתנו בה חלב אחר וטועה הייתי בכך שהייתי סבור מדאמרינן גבי קיבת עולה כהן שדעתו יפה שורפה חיה שמע מינה פירשא בעלמא היא.
7
ח׳ולא מסתברא אלא חלב גמור הוא דתנן כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה שמע מינה חלב גמור הוא ותניא נמי לעיל קיבה שבישלה בחלבה אסורה וקיבה של עולה דשרייא משום דלאו גופה הוא אלא שינקתו מאמו והוה ליה כנוס במעיה כנתון בקערה ומותר כדתנן טריפה שינקה מן הכשירה קיבתה מותרת מפני שכנוס במעיה.
8
ט׳ובהלכות גדולות אינו כתוב זה הפסק ולא כתב אלא לשון המשנה כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה ואילו היה זה הפסק לשון התלמוד היאך לא היה כותבו.
9
י׳ורבינו יצחק זצוק"ל כתב אותו וגם הערוך כתבו בערך פרש.
10
י״אונראה לי שאין לסמוך בזה הפסק כלל לעקור דברי המשנה והברייתא.
11
י״בוראיתי שאוסרים הקיבה ששהתה בעורה שנים ושלשה ימים ואפילו בלא מליחה ומביאים ראיה לדבריהם מנודות העכו"ם שצריכין עירוי שלשה ימים מפני שבלעו מן האיסור וה"ה הכי נמי הקיבה ששהתה בעורה אפילו בלא מליחה בלעה מן האיסור ואסור להעמיד בה חלב.
12
י״גואין הנדון דומה לראיה דלא דמיא הקיבה לנודות דנודות של עכו"ם כיון דרמו בהו חמרא ובלעי מחמרא דאיסורא כי הדר ישראל ומשוי בהו חמרא בלע מטעמא דאיסורא.
13
י״דאבל עור הקיבה כיון דברייתא היא בכך לעמוד שם חלב תמיד כל גישתא דידה מחלב היא וכי שהייה בתר שחיטה כמה יומי אין כח בעור ליתן טעם בחלב משום דגישתא דההוא עור מלא מבליעת החלב הכנוס לתוכו תמיד והילכך לא בלע חלב הקיבה מטעם העור כלל עד שיבשלנו עמה כדתניא בברייתא או שימלחנו עמה דמלוח הרי הוא כרותח ומפני טעם זה אין לאסור הקיבה בלא מליחה כמו שאסרנו יין הנודות כל שכן דבשר בחלב לא נאסר אלא על ידי בישול וכדאמרי' דאי שרו ליה לבשר בחלב כולי יומא לא מיתסר.
14