ספר המכריע ל״דSefer HaMakhria 34
א׳גרסינן בפרקא קמא דיבמות לא קשיא כאן שהכיר בה כאן שלא הכיר בה דייקא נמי דקתני שנמצאו ולא קתני שהיו.
1
ב׳פירוש דרב אסי כשהכיר בה ומש"ה קדושיה קידושין ומתניתין כשלא הכיר בה דהוי מקח טעות ואין קידושיה קידושין.
2
ג׳וקשיא לי מאי דתנן בפרק אלמנה ניזונת הממאנת והשנייה והאילונית אין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ואם מתחילה נטלה לשם אילונית יש לה כתובה מדקתני סיפא ואם מתחילה נטלה לשם אילוני' יש לה כתובה מכלל דרישא כשלא הכיר בה היא.
3
ד׳ואמרינן בגמרא אמר שמואל לא שנו אלא מנה ומאתים אבל תוספת יש להם.
4
ה׳תניא נמי הכי נשים שאמרו חכמים אין להם כתובה כגון הממאנת וחברותיה אין להם מנה מאתים אבל תוספת יש להן השתא איכא למידק מרישא לאילונית תוספת ואע"פ שלא הכיר בה שמע מינה קידושיה קדושין הן דאי אינן קדושין זנות בעלמא הוא ואמאי שקלא תוספת אלא ודאי קדושין הן ובעי גיטא ותו מדקתני אין לה כתובה שמע מינה כתובה הוא דאין לה הא גיטא בעיא דאי לא בעיא גיטא פשיטא דאין לה כתובה דהא לאו איתתיה היא והכי נמי דייקינן בגמרא בפרק המדיר על מאי דתנן התם כנסה סתם ונמצא עליה נדרים תצא שלא בכתובה כתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא.
5
ו׳ובפ' השולח גט תנן המוציא אשתו משום אילונית לא יחזיר וכו' והתם מוכח רב שלא הכיר בה הוא ומוציאה בגט.
6
ז׳ופירש התם המורה המוציא אשתו בגט משום אילונית שלא הכיר בה משכנס' ומכל מקום צריכה גט דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קדושין רבי אומר לא יחזיר שמא תינשא ותלד ויאמר אילו הייתי יודע שכן אפילו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשיך לפיכך אומרין לו קודם גירושין הוי יודע שהמוציא אשתו משום אילונית לא יחזיר.
7
ח׳וקשיא לי בהאי פירושא טובא וכי יש אילונית יולדת דאמרינן לא יחזיר שמא תינשא ותלד.
8
ט׳ואמרינן בסיפא דמתניתין נמי נישאת לאחר והי' לה בנים וכו' ואילונית מי קא ילדה והא תני וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות ואם איתא דיש אילוני' שיולדת אמאי אם נמצאו אילונית צרותיהן מותרות וניחוש דילמא ילדה ואישתכח למפרע צרת ערוה וקיימא עליה בכרת ובניה ממזרים אלא ודאי מדאמרינן צרותיהן מותרות שמע מינה קים לן דאילונית לעולם לא ילדה והילכך צרתה מותרת דקידושיה לא הוו קדושין והכא היכי אמרינן דילדה.
9
י׳ונראה לי לתרץ דאילונית שהוחזקנו בה שהיא אילונית לא ילדה ועלה קאמרינן ביבמות צרותיהן מותרות ומתני' דהשולח גט מיירי בספק אילונית.
10
י״אוהיכי דמיא ודאי אילונית והיכי דמיא ספק אילונית כדתנן בפרק יוצא דופן בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות תביא ראיה שהיא בת כ' והיא אילונית ולא חולצת ולא מתייבמת בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס ולא חולץ ולא מייבם ואמרינן בגמרא ורמינהי אחד בן תשע שנים ויום אחד ואחד בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רבי והוא שנולדו בו סימני סריס אמר רבא דייקא נמי דקתני והוא הסריס שמע מיניה.
11
י״בוכי לא נולדו בו סימנין עד כמה תנו רבי חייא עד (רוב) [ב'] שערות.
12
י״גוכי היכי דמתרצינן בסריס הכי נמי באילונית דאע"ג דהיא בת עשרים ולא הביאה שתי שערות אינה אילונית שפטורה מן החליצה ומן היבום עד שיולדו סימני אילונית או עד רוב שנותיה שהן ל"ו שנה.
13
י״דוסימני אילונית הם מפורשין בפרק הערל דאמרינן התם ת"ר איזו היא אילונית כל שהיא בת עשרים ולא הביאה שתי שערות ואפילו הביאה לאחר מכן הרי היא כאילונית לכל דבריה ואלו הן סימניה כל שאין לה דדין ומתקשה בשעת תשמיש.
14
ט״ורשב"ג אומר כל שאין לה שיפולי מעים כנשים.
15
ט״זר' שמעון בן אלעזר אומר כל שקולה עבה ואינה ניכרת בין איש לאשה ואמרינן נמי התם אמר רבי אבהו סימני סריס ואילונית אין עושין בהם מעשה עד שיהו בן עשרים.
16
י״זנתברר לנו שאינה אילונית ודאית עד שהגיעה לעשרים שנה ונולדו בה סימני אילונית ולא הביאה שתי שערות ואפילו אם הביאם לאחר מכאן כיון שנולדו סימני סריס ועברו עשרים שנה אינן כלום.
17
י״חואם הגיעה לעשרים שנה ולא הביאה שתי שערות ולא נולדו בה סימני אילונית היא בספק עד ל"ו שנה שהן רוב שנותיה אם הביאה שתי שערות הרי היא ככל הנשים ואם יולדו סימני אילונית או שתשהא עד רוב שנותיה ולא תביא שתי שערות היא אילונית גמורה ומתני' דיבמות כגון שנמצאת אילונית גמורה שהיא בת עשרים ולא הביאה שתי שערות ונולדו בה סימני אילונית או שהיא בת ל"ו שנה ולא הביאה שתי שערות זו היא אילונית גמורה שקדושיה קדושי טעות וצרתה מותרת ומתניתין דפרק השולח בספק אילונית כגון שהיא בת עשרים שנה ולא הביאה שתי שערות ועדיין לא נולדו בה סימני אילונית ובעלה חושש שמא תהא אילונית ומוציאה בגט מפני שעדיין לא הוחזקה אילונית גמורה או בסימנין או ברוב שנים שיהו קדושיה קדושי טעות לצאת בלא גט ואין הטעם מפני שכנסה ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כדפריש המורה אלא אע"פ שהיא ארוסה כיון דלא מיתוקמא מתניתין אלא בספק אילונית היא צריכה גט והילכך מודיעין אותו שלא יחזיר שמא תנשא לאחר ותלד ונמצאת שאינה אילונית ויקלקלנה וכשמגרשה אינו נותן לה כתובה מפני שהיא ספק אילונית והמוציא מחבירו עליו להביא הראיה הילכך אם נשאת לאחר והיו לה בנים והיא טוענת כתובתה מן הראשון מפני שכבר נתברר שאינה אילונית אמר רבי יהודה אומרין לה שתיקותיך יפה ליך מדיבוריך שלא יקלקלך שאע"פ שהודענו לו שאף אם לא תמצא אילונית לא יחזיר יכול לומר מפני הספק גרשתיה ולא חשתי בחזרתה ונתתי לה גט בכל לב אבל לא ידעתי שתלד ואתחייב בכתובתה שאילולי כן לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובניה ממזרים.
18
י״טתדע דבספק אילונית מיירי' ולא באילונית גמורה דהא דומיא דשם רע קתני שהוא ספק ואין הדבר ברור אם הוא אמת או אם הוא בדאי (ונראה) [ונדר] נמי ספק הוא אם יזקק לה חכם להתירה ודכותה נמי אילונית בספק אילונית מיירינן שאין הדבר ידוע אם היא אילונית גמורה או אם היא אשה ראויה.
19
כ׳ואע"פ שהוכחתי שאין אנו צריכין לחלק כאן בין ארוסה לנשואה דאפילו ארוסה צריכה גט מכל מקום מה שחילק המורה גבי אילונית בין ארוסה לנשואה דארוסה נפקא בלא גט ונשואה בעיא גיטא ואע"פ שהוא אילונית גמורה ואין אדם עושה בעילתו בעיל' זנות הוא נכון ועיקר.
20
כ״אובזה יש לתרץ מאי דקשי לי גבי אילונית דאשכחת דבעיא גיטא כדמוכח בפרק אלמנה נזונת דמתניתין דיבמות מיירי בארוסה דנפקא בלא גיטא אבל נשואה בעיא גיטא ואין צרתה מותרת ודבר זה הוא מחלוקת רב ושמואל דהכי תנן בפרק המדיר המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה על מנת שאין לה מומין ונמצאו לה מומין אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה.
21
כ״בואמרינן בגמרא איתמר קדשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה ממנו גט ושמואל אמר אינה צריכה ממנו גט.
22
כ״גאמר אביי לא תימא טעמיה דרב כיון שכנסה סתם אחולי אחליה לתנאיה פירוש ויש לה כתובה אלא טעמיה דרב אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.
23
כ״דפירוש ושמואל סבר כל הבועל על דעת קידושין הראשוני' הוא בועל.
24
כ״התנן כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה כתובה הוא דלא בעיא הא גיטה בעיא מאי לא קידשה על תנאי וכנסה סתם ותיובתא דשמואל לא קידשה סתם וכנסה סתם פי' סיפא לאו ארישא קאי דלעולם היכא דקדשה על תנאי אע"פ שכנסה סתם על דעת קידושין הראשונים הוא בועל ואינה צריכה ממנו גט וסיפא מילתא באנפי נפשיה הוא והכי קאמר קידשה סתם וכנסה סתם תצא שלא בכתובה שאע"פ שלא פירש לא יכול הוא לומר לה אי אפשי באשה נדרנית או באשה בעלת מום אבל גט בעיא כדמפרש ומאי שנא כתובה דלא דאמר אי איפשי באשה נדרנית גט נמי לא תיבעי.
25
כ״ואמר רבה גט מדבריהם וכן אמר רב חסדא גט מדבריהם פירוש מדאורייתא הכי נמי דלא בעיא גיטא אבל מדרבנן בעיא גיטא מפני שלא התנה עמה בפי' שלא יאמרו העולם אשת איש יוצאה בלא גט הצריכוה גט.
26
כ״זרבא אמר ספוקי מספקא ליה גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא.
27
כ״חפירוש לא קים ליה לתנא סתם דעת הבריות אם הם מתרצי' באשה נדרנית ואם לאו הלכך גבי ממונא אזלינן לקולא למי שהוא מוחזק בממון וגבי איסורא לחומרא והיא צריכה גט.
28
כ״טונראה לי דסתם אילונית אע"פ שלא התנה עמה כשקידשה על מנת שלא תהא אילונית כמפרש דמי דאנן סהדי דאין אדם חפץ באשה אילוני' שאין אדם נושא אשה אלא לבנים ואם נמצאת אילונית הן קידושי טעות ולא בעי גיטא והכי אמרינן בריש יבמות שאם נמצאו אילוניות צרותיהן מותרות מפני שלא היו קידושיהן קידושין ואין הצרות צרות ערוה.
29
ל׳ואם לא נמצאת עד שכנסה הוי פלוגתא דרב ושמואל דלא עדיף סתמא דאילונית מקידש על תנאי דנדרים ומומין וכי היכי דפליגי רב ושמואל בקדשה על תנאי וכנס' סתם ה"ה הכי נמי פליגי במי שכינס את האילונית דרב סבר צריכה ממנו גט דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגמר ובעל לשם קידושין ואע"פ שתמצא אילונית ושמואל סבר כל הבועל על דעת הקדושין הראשונים הוא בועל ואינה צריכה ממנו גט.
30
ל״אוכן אני אומר במומין גדולי' כגון ריח הפה וריח החוטם או שגופה מלא שחוצים במקום שאינו נראה דמסתמא אע"פ שלא התנה עמה אם נמצאו בה מומין הללו אינה צריכה ממנו גט כדאמרינן בפרק אע"פ שהארוסה אינה אוכלת בתרומה משום סימפון פירוש שמא ימצאו בה מומין ויהיו קדושי טעות.
31
ל״בורבי' פירוש בפרק המדיר בהלכת המקדש את האשה שאין לחלק בין מומין למומין ועיין שם. ומתניתין דכתובות דפרק המדיר דתני צריך להתנות על המומין קא מיירי בשאר מומין הפוסלין בכהנים. ואם כנסה סתם ונמצאו בה מומין גדולים הללו לרב צריכה ממנו גט דאין אדם עושה בעילתו בעיל' זנות לשמואל יוצאה בלא גט.
32
ל״גומתני' דיבמות דתנן אם נמצאו אילונית צרותיהן מותרות שמואל מוקי לה אפילו בכנוסה ורב מוקי לה דוקא בארוסה אבל בנשואה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וצרתה אסורה.
33
ל״דוקשיא לי דתנן בפרק אלמנה נזונת הממאנת והשניה והאילונית אין להם כתובה וכו' עד ואם מתחלה נשאת לשם אילונית יש לה כתובה אלמא רישא בשלא הכיר בה הוא ואיכא לדיוקי התם כדדייקי' הכא כתובה הוא דלא בעי הא גיטא בעיא ותהוי תיובתיה דשמואל.
34
ל״הואין לתרץ כאן כגון שקידשה סתם וכנסה סתם כדתריץ גבי מומין ונדרים שטעם של אילונית כמפרש של מומין ונדרים נמי כדפרישית.
35
ל״וותו שאין לומר בסתם אילונית שני הטעמים שכתבנו כבסתם מומין ונדרים לא גט מדבריהם ולא ספוקי מספקא ליה דאי הוה צריכה גט מדבריהם לא הוה תני צרותיהן מותרות שהרי קדושי קטנה אינם אלא מדרבנן דמדאורייתא לא בעי גיטא ורבנן הוא דאצרכוה גיטא ותנן וכל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת והכא היכי הוה שרי תנא ליבם צרתה.
36
ל״זואי הוה מספקא ליה כל שכן שתהיה צרתה אסורה מן התורה משום ספק הילכך גבי קדושי אילונית ליכא למימר מידי דודאי קדושי טעות הן ואינה צריכה גט אפי' מדבריהם ומשום דכנסה משמע דבעיא גיטא כרב דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וקשיא לשמואל ויש לתרץ דשמואל מוקי לה לההיא מתניתין דתנן אין לה כתובה דמשמע הא גיטא בעיא בספק אילונית שהגיעה לעשרים שנה ולא הביאה ב' שערות ולא נולדו בה סימני אילונית במתניתין דהשולח גט הילכך בעי גיטא מספיקא דילמא לא תמצאה אילונית וקידושיה קידושין ובכתובה לית לה שמא ימצאו בה סימני אילונית או לא תביא שתי שערות עד רוב שנותיה והמוציא מחבירו עליו הראיה. אבל אם היתה אילונית גמורה הכי נמי אע"ג דכנסה לא בעיא גיטא.
37
ל״חאבל תירוץ רחוק נראה בעיני דבשלמא מתני' דהשולח גט מוכח דבספק אילונית מיירי דקתני המוציא את אשתו משום אילונית דמשמע משום חששא אילונית כדתני משום שם רע שאין הדבר אלא ספק אבל התם דתני האילונית אין לה כתובה אילוני' גמורה משמע ולא ספק אילונית.
38
ל״טוהנכון בעיני לתרץ כן דשמואל סבר לעולם אפילו גיטא נמי לא בעי ולא תידוק הכי כתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא שהרי הממאנת מי בעי גיטא ואפי' הכי קתני אין לה כתובה וה"ה הכי נמי אילונית אע"ג דלא בעיא גיטא קתני אין לה כתובה שכל אותן שאין להם כתובה שנאן התנא ביחד אע"פ שאין דינו שוה שיש מהם שהיא צריכה ממנו גט דהיינו השניה ויש מהן שאינן צריכות גט כגון הממאנת והאילונית ומאי דאמר שמואל התם לא שנו אלא מנה מאתים אבל תוספת יש להן לא שנשואיה נשואין כלל אלא שהתוספת לא כתב לה אלא משום חיבת ביאה והרי בא עליה כדפריש המורה התם והא דדייקינן בפרק המדיר כתובה הוא דלא בעי הא גיטא בעיא לא מפני שבכל מקום משמע זה הלשון כך אלא משום דברישא תני המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרי' ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת דמשמע דלא בעיא גיטא והדר תני כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה דמשמע דבעי גיטא שלא רצה לשנות אינה מקודשת כדתני ברישא וגם התנא בא לחלק בין היכא דקדשה על תנאי ולא כנסה ובין היכא דכנסה סתם הלכך בעל כורחין הכי משמע מתניתין כתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא אבל לעולם הך דבפרק אלמנה ניזונת אע"פ שאומר אין לה כתובה הכי נמי דאפילו גט לא בעיא דומיא דממאנת ולא קשיא ולא מידי.
39