ספר המכריע מ״זSefer HaMakhria 47
א׳גרסינן בפרק הכותב רבן שמעון בן גמליאל אומר אם מתה יירשנה שהתנה על מה שכתו' בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל אמר רב הלכה כרשב"ג ולאו מטעמיה אלמא הלכה כרשב"ג דאם מתה יירשנה ולאו מטעמיה דאילו רשב"ג סבר מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ורב סבר תנאו קיים והא איתמר האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה רב אמר יש לו עליו אונאה ושמואל אמר אין לו עליו אונאה ומסיק ואלא הלכה כרשב"ג דאם מתה יירשנה ולאו מטעמיה דאילו רשב"ג סבר ירושת הבעל דאורייתא ותנאו בטל ורב סבר ירושת הבעל מדרבנן וחכמי' עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה.
1
ב׳ואי קשיא אמאי לא אהדר ליה לעול' דסבר תנאו קיים והכא באונאה משום דלא ידע דאית ביה אונאה דלימחול כי היכי דאמרינן בפרק הזהב דאמרינן התם לימא רב דאמר כרבי מאיר ושמואל דאמר כרבי יהודא דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה הרי היא מקודשת ותנאו בטל דברי רבי מאיר רבי יהודא אומר בדבר שבממון תנאו קיים.
2
ג׳אמר לך רב אנא דאמרי אפילו לרבי יהודא עד כאן לא אמר רבי יהודא התם אלא דידעה וקא מחלה אבל הכא מי ידע דמחלי. ושמואל אמר אנא דאמרי אפילו לר' מאיר עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם אלא דודאי קא עקר אבל הכא מי יימר דקא עקר. מתיבי הנושא והנותן באמונה והאומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה. לרב דאמר אנא דאמרי אפילו לרבי יהודה הא מני אלא אמר אביי מחוורתא רב דאמר כרבי מאיר ושמואל דאמר כרבי יהודא. רבא אמר לא קשיא כאן בסתם כאן במפרש.
3
ד׳פירוש בריית' דתני אין לו עליו אונאה כגון שפירש ואמר לו חפץ זה שאני מוכר לך במאתים ידע אני שאינו שוה אלא מנה על מנת שאין לך עלי אונאה התם ודאי אין לו עליו אונאה שאין זו מרמה שהרי הודיעו ואנא הי' אומר רב יש לו אונאה כשמכר לו סתם ולא פירש לו דבהכי אזהר רחמנא ולא תונו שלא ירמה אחד את חבירו ולגבי אשה משו' דידע ומחיל תנאו קיים רב דאמר אפילו לרבי יהודא כדאמרן לעיל. ואמאי לא פריק ליה הכי.
4
ה׳תשובה אי הוה אמר הכי הוה מקשינן מינה לאביי דאמר מחוורתא רב כרבי מאיר ושמואל כרבי יהודא ולא שני ליה בין ידע ללא ידע תנאו בטל והכא שמעינן ליה דאמר תנאו קיים מפני שידע משום הכי הדר ביה ומפרש למילתיה באנפה אחרינא אבל רבא דמוקי התם למילתיה דרב כרבי יהודא דכל היכא דידע ומחל תנאו קיים בעל כרחין צרי' לפרש מילתי' דרב הכא הכי הלכה כרשב"ג דתנאו בטל ולא מטעמיה דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל דהיכא דידע ומחיל תנאו קיים והכא משום דירושת הבעל דרבנן וחכמי' עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.
5
ו׳ובפסק הלכה ראיתי חלוקות בין הגאונים רבינו יצחק מפאס ורב צמח גאון ורב נחשון גאון זצוק"ל אומרי' אין הלכה כרשב"ג אלא אם מתה לא יירשנה כתנא קמא.
6
ז׳ורבי' חננאל ורבינו האי גאון ורב נטרונאי גאון זצ"ל אומרים הלכה כרשב"ג.
7
ח׳ונראה לי שאין הלכה כרשב"ג בין אליבא דאביי בין אליבא דרבא אליבא דאביי דברי רב הם דחויים משום דקם ליה כרבי מאיר ושמואל כרבי יהודה וכבר קיימא לן כר' יהודה דבדבר שבממון תנאו קיים ורב דפסיק הלכה כרשב"ג אזיל לטעמיה דסבר כרבי מאיר ואין הלכה כמותו אלא כרבי יהודה ועוד דשמואל פליג עליה וקיימא לן הלכה כשמואל בדיני.
8
ט׳ואליבא דרבא דמוקי מילתי' דרב דסבירא ליה כרבי יהודה בכל היכא דידע תנאו קיים והכא נמי ידע ומחל והאי דפסק כרשב"ג משום דהיא מדרבנן וחכמים עשו חיזוק בדבריהם יותר משל תורה אפילו הכי אין הלכה כרב דהא רב כהנא דהוא בתרא פליג עליה דרב ואמר נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא יירשנ' וקיימא לן הלכה כבתראי הילכך משום הלין טעמיה נראה לי שאין לסמוך על הפסק של רב דפסק הלכה כרשב"ג אלא הלכה כתנא קמא דקם ליה רב כהנא כותיה.
9
י׳וראיתי שכתב רבינו חננאל זצוק"ל וקשיא לן הילכתא אהילכתא דקיימא לן בעלמא הלכה כרבי יהודה דאמר בדבר שבממון אפילו בדאורייתא תנאי קיים והוא דידע והכא בירושת הבעל אף ע"ג דידע אסיקנא הילכתא תנאי בטל ופרקינן בסוף זכה בהם בפירוקא דרב אשי דאמר ברישא דמתני' אם מתה יורשה מאי טעמא בנכסים ולא לאחר מיתה שמע מינה דכל תנאין דמתנה בהדה בחייה הן שאם מכרה ונתנה קיים אבל ירושה דלאחר מיתה לא דהא גופה של קרקע אין לבעל אלא לאחר מיתה ובחייה דברים שלא באו לידו הן לפיכך התנאתו בטלה בדבר שלא בא לידו דזכות הבעל בנכסי אשתו בגוף, אחר מיתתה היא ומסתייע הדין פירוקא מתלמו' ארץ ישראל דגרסינן רבי ירמיה בשם רב הילכתא כרשב"ג שאם מתה יירשנה אבל לא לענין דברים שהתנה על הכתוב בתורה והמתנה על הכתוב בתורה תנאו בטל בתנאי גוף אבל בתנאי ממון תנאו קיים וזה תנאי ממון היא ולמה אמרו תנאו בטל שבסוף זכה בהם.
10
י״אוכך מצאתי שגם רבינו תם בספר הישר הקשה קשיא זו דקשיא הילכתא אהלכתא דקיימא לן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וקיימא לן הלכה כרבי יהודה דאמר בדבר שבממון תנאו קיים.
11
י״בונראה לי לתרץ דלגבי ירושת הבעל כולי עלמא מודו דתנאו בטל דירושת בעל דאורייתא שהרי מאחר שהוא מדאורייתא יורש אותה מה מועיל בכך מה שהוא אומר אינו יורש מכל מקום ירושה קמיה נפלה ודמיא לירושת אבא דאפילו אם היה צווח ואומר איני יורש את אבא אינו מועיל לו דיורש הוא מן התורה והירושה לפניו נופלת אבל פלוגתייהו דר' מאיר ור' יהודה אינו דומה להא דהתם גבי שאר כסות ועונה יכולה למחול מה שיש לה מן הבעל והוא כמו כן יכול להתנות שלא יתן לה שהרי כל שעה הוא חייב ליתן לה שאר כסות ועונה ובשביל כך תנאו קיים שהרי בידו הן עדיין ויכול להתנות עליהן שלא להוציאן מידו אע"פ שהן מדאורייתא וכמו כן בכאן אם היתה באה לידו הירושה היה יכול להפקירה וליתנה לכל מי שירצה אבל קודם שלא בא לידו אינו יכול להתנו' שלא יירשנה שהרי בעל כרחו קמיה נפלה וכמו כן הקשה רבינו חננאל זצוק"ל ותירוצו נוטה לתירוצי.
12
י״גואינו נראה לי דבריהם כלל חדא מה שנסתייע רבינו חננאל מפירוקא דרב אשי אינו נראה לי דעד כאן לא תירץ רב אשי אלא כי לא כתב לה בחייך ובמותיך כי מקשינן ותימה ליה מכל מילי סליקת נפשך ואתא למימר בנכסיך ולא לאחר מיתה אבל היכא דאמר לה בחייך ובמותיך לא איירי בה רב אשי.
13
י״דומה שנסתייע רבינו חננאל מן הירושלמי ומה שדימה רבינו תם ירושת הבעל לירושת הבן אינו נראה לי מפני שהתלמוד שלנו מוכח בפירוש דלא אזיל כתלמוד ירושלמי ולית ליה האי סברא כלל דהא כי אמרינן אילימא הלכה כרשב"ג דאם מתה יירשנה ולאו מטעמיה דאילו רשב"ג סבר מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ורב סבר תנאו קיים וקסבר ירושת הבעל מדרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ואם איתא לסברת הירושלמי מי הביאו לומר וקסבר רב ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה אע"ג דהיא מדאורייתא והמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים הכא בטל משום דעדיין לא באה הירושה בידו ולבסוף הוא זוכה בה כדאמרינן בירושלמי וכדמדמה רבינו תם ירושת הבעל לירושת הבן שכמו שאין הבן יכול להסתלק מירושת אביו מפני שעדיין לא באת לידו דהוה ליה מקנה דבר שלא בא לעולם שכמו שמה שירש מאב' מכור לך לא אמר כלום כמו כן אם אמר מה שאירש מאב' יה' נתון לך שאני מסתלק עכשיו מירושתו לא אמר כלום וכמו כן הבעל מירושת אשתו ומי הביאו לומר דמשום הכי קאמר ולא מטעמיה משום דקסבר דהיא מדרבנן וכו' אלא מדאידחיק להכי ולא קאמר מפני שאינה בידו שעדיין לא זכה בה ש"מ דקים ליה לתלמודא דאי קסבר רב דירושת הבעל דאורייתא וסבר נמי המתנה על מה שכתו' בתורה תנאו קיים אם מתה לא יירשנה ולא דמי' ירושת הבעל לירושת הבן דבן אין לו בחיי האב זכות על נכסיו כלום לא בפירות ולא בגוף שאינו אוכל פירות נכסי אביו בחיי אביו ואם מכר האב בחייו נמי מכרו קיים הילכ' אינו יכול להסתל' מירושתו קודם שתבא לידו אבל הבעל שכבר זכה בנכסי אשתו לאכול פירות בחייה וגם זכה בגוף שאם מכרתם אשתו מחייה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות כתקנת אושא אם כן כל הנכסים בידו הם ויכול להסתלק מליורשם כיון דקסבר' המתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים להכי איצטריך לאידחיקי ולמימר דקסב' דירוש' הבעל מדרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריה' יותר משל תורה.
14
ט״והא לך בפירוש דלית ליה לתלמודא דידן סברת ירושלמי דיהיב טעמא מפני שלבסוף זכה בהם וסברת רבינו תם דמדמה ירושת הבעל לירושת הבן דאי הות אליבא דרב מדאורייתא הוה תנאו קיים דמיד זכה בכל הנכסים ובידו הם כדפרישית אלא משום דהיא מדרבנן הוי תנאו בטל גם הירושלמי נמי שפי' הלכה כרשב"ג דתנאו בטל מפני שלבסוף זכה בהם ולאו משום טעמא דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל אלא קיים הוא בדבר שבממון לית ליה מה שמקשה בתלמוד דידן וסבר רב תנאו קיים והא איתמר האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה רב אמר יש לו עליו אונאה דאי הות ליה הוה מקשה ליה אלא לפי שיטתו משמע דלית ליה דאמר רב לגבי אונאה תנאו בטל אלא התם נמי תנאו קיים וכיון דפליגו תלמודא דידן עם תלמוד ירושלמי היאך נוכל להניח תלמוד שלנו ולסמוך על הירושלמי אלא ודאי אין לדחות ההלכה של רשב"ג אלא משום דרב הוא דפסיק הלכה כוותי' משום דאזיל כותיה וסבירא ליה כרבי מאיר דאמר המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ולית הלכתא כותיה אלא כשמואל דפליג עליה וסבר כרבי יהודה דאמר תנאו קיים.
15
ט״זואי משום דקיימא לן שכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו כדכתב רבינו תם הא אמרן לעיל בפרק המדיר בהלכת האיש שהיו בו מומין אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן והכי נמי בפ' המפקיד וכל שכן הכא דפליג עליה ר' יהודה דאמר בדבר שבממון תנאו קיים.
16
י״זואפילו למאן דסבר דהלכה כרשב"ג נראה לי דוקא בנכסי' שנפלו בירוש' שמאליו זוכה בהן הבעל התם אמרינן דתנאו בטל אבל במה שאדם נותן לבתו ומתנה עם חתנו שאם תמות לא יירשנה אלא תחזור נדונייתה לבית אביה ליכא מאן דפליג דתנאו קיים שעל מנת כן נותן לה שלא יירשנה ודמי למאן דאמר נכסי לך ואחריך לפלוני שאין יורשי הראשון יורשין אותו אלא אותו פלוני שהוא נכרי מפני שעל דעת כן נתנם לו הכא לא שנא הילכך כמה שאנו כותבין בכתובותינו שתחזור הנדוניא ליורשי אביה ליכא מאן דפליג.
17