ספר המכריע נ״דSefer HaMakhria 54
א׳גרסינן בפרק הניזקין הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר כמטלטלין פירוש מדין תורה אין מעשה קטן כלום שהרי קטן שקידש אין חוששין לקדושיו כל זמן שלא הביא שתי שערות והוא הדין קטנה שנתקדשה מדאורייתא אין קידושיה קידושין אבל מיהו גבי גט אמרינן בפירקין דלקמן דמכי יודעת לשמור גיטה מתגרשת בקדושי אביה משום דלא בעינן דעת אשה בגט הלכך אע"פ שלא הביאה שתי שערות שאין לה דעת מקבלת גיטה אבל מיהו בעינן שיהא לה דעת קצת שתהא יודעת לשמור גיטה שתהא ידה חשובה ושתהא משתלח' ואינה חוזרת, כלל אומר כל דבר הצריך דעת אין מעשה קטן כלום עד שיביא שתי שערות ומפני זה אין קדושיו קדושין שאין קדושין אלא מדעת ומקחו וממכרו נמי אינן כלו' מפני שאינן נעשין אלא מדעת הקונה והמקנה וכן מציאתו נמי אמרי' לקמן דאין בה גזל מן התורה. ובשנים אוחזין אמרינן נמי דקטן לית ליה זכייה מדאורייתא.
1
ב׳ונראה לי שגם מתנתו אינה מתנה ואם נתן לו גדול מתנה אין בה משום גזל שאינו יכול לקנות בעל כרחו אלא מדעתו. וכיון דצריכה דעת ואין לו דעת אינה כלום.
2
ג׳ולא תימא דוקא מציא' לא קנה מפני שהוא עצמו רוצה לקנותה ואין כאן דעת אחרת מקנה אותו אבל מתנה דדעת אחרת מקנה אותו קנה שהרי הקידושין יש כאן דעת אחרת מקנה אותו דהיינו האשה ואפי' הכי אין קדושיו קידושין וה"ה הכי נמי מתנה.
3
ד׳ומאי דאמרינן לקמן אגוז ונוטלו צרור וזורקו זוכה לעצמו אין זה מדאורייתא אלא מדרבנן שחכמים תיקנו לו שיהא קניינו קנין משעה שיש לו. אבל מדאורייתא עד שיהא לו דעת ודעת אין לו עד שיביא שתי שערות.
4
ה׳תדע דהכי הוא דהא אמרינן לקמן בפרק התקבל מערימין על מעשר שני כיצד אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים לעבדו ולשפחתו העברים הא לך את המעות האלו ופדו בהן מעשר שני אבל לא יאמר כן לבנו ולבתו הקטנים לעבדו ולשפחתו הכנענים מפני שידן כידו.
5
ו׳האי שפחה היכי דמי אילימא דאייתי שתי שערות מאי בעי' גביה אלא לאו דלא אייתי שתי שערות ומוקמינן לה בעציץ שאינו נקוב דמדרבנן אלמא שפחתו העבריה שלא הביאה שתי שערות לא קנתה המעות שנתן לה במתנה כדי שתוכל לפדות בהן מעשר שני דאורייתא בלא חומש כי אם מעשר שני מדרבנן אלמא מתנתו אינה מתנה עד שיביא שתי שערות ויהיה בן דעת ואין שום זכייה לקטן על ידי הגדול אלא בירושה הבאה מאליה.
6
ז׳ונראה לי שגם לזכייה לקטן על ידי גדול מדאוריי' לא קנה דכל מידי דאיהו לא קנה היאך יהיו אחרים קונין לו.
7
ח׳תדע דהכי הוא דאם איתא דמועלת להן הזכייה על ידי אחר אמאי מוקמ' לההיא בעציץ שאינו נקוב לוקמה במזכה לו על ידי אחר אלא לאו שמע מינה מדאורייתא כי היכי דלדידיה לא מצי זכי אחרים נמי לא מצי זכו ליה.
8
ט׳ומאי דתנן בפ' מי שמת זכין לקטן ואין זכין לגדול ד"ר אליעזר רבי יהושע אומר לקטן אמרו קל וחומר לגדול הכל הוא מדרבנן ותקנת חכמים כך היא דזכין לקטן על ידי אחרים משעה שיולד כדאמרינן בפרק מי שמת דפליגי התם במזכה לעובר ואפי' למאן דאמר במזכה לעובר לא קנה דוקא לעובר מפני שלא בא לעולם אבל המזכה לילוד קנה ואע"פ שאין לו יד לקנות מעצמו ועלה תנן זכין לקטן שאין לו יד לזכות לעצמו ותיקנו לו חכמים שיזכה לו על ידי אחר ואין זכין לגדול מפני שיש לו יד ויכול לזכות הוא לעצמו רבי יהושע אומר לקטן אמרו קל וחומר לגדול וכל זה הוא מדרבנן.
9
י׳ואי אית ליה יד זוכה לעצמו אע"פ שהוא קטן ועלה אמר רבא אגוז ונוטלו צרור וזורקו זוכה לעצמו היינו זוכה לאחרים ולזכות לאחרים פליגי בה בפירקין דלקמן דרב אשי סבר חפץ ומניחו לאחר שעה זוכה בין לעצמו בין לאחרים וכל זה הוא מדרבנן ושמואל סבר אינו זוכה לאחרים עד שיהא גדול ומאי דאמרינן בפרק לולב וערבה אמר רבי זירא לא ליקני איניש לינוקא הושענא ביום טוב ראשון מאי טעמא קטן מיקנא קני אקנויי לא מקני ומשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו ההוא קנין אינו אלא מדרבנן וכגון שנותנים לו אגוז ונוטלו צרור וזורקו דקני מדרבנן ומיקניא לא קני אלא במקח וממכר במטלטלין משום כדי חייו אבל במידי אחרינא לא ואפי' למאן דאמר מתנתו מתנה דוקא במידי דממונא משום דאחריני ליתבו ליה אבל בנתינה כזו לא.
10
י״אאי נמי ההיא מיירא כגון דקיימי עשרה ולית הושענא אלא לחד מנייהו ובעי דליפוק איהו והדר ליתבי' מתנה לחבריה כמעשה דרבן גמליאל בספינה והשתא אי איכא ינוקא בינייהו לא ליקנייה לינוקא דינוקא מיקנא קני מדרבנן ואקנויי לאחרים לא מקני קנין גמור אם כן נמצא אותו שיקנה לו הקטן הלולב יוצא בלולב שאינו שלו שאין כח בקטן להקנותו לו.
11
י״בוכיון שהוכחתי שאין זכייה לקטן מדאורייתא כלל ואין מתנתו שנותנין לה מתנה אלא מדרבנן קשיא לי מאי דאמרן בפירקין דלעיל בההוא עבדא דבי תרי דקם חד מינייהו ושחרריה לפלגיה ואזל אידך ואקנייה לבנו הקטן וכו'.
12
י״גדאע"ג דאזל ואקנייה לבנו הקטן אותו הקנין של קטן אינו כלום ולא נסתלק רשותו מעליו והיאך יכול הקטן לשחררו ולהתירו בבת ישראל והא קנינו אינו אלא מדרבנן ועדיין עבדו של אביו הוא.
13
י״דוהנכון בעיני לומר דהאי דאמרינן התם ותיתב ליה גיטא דחירותא אינו אלא להפקיע קנין דרבנן שיש לו לאותו קטן עליו אבל מיהו לאביו ודאי כופין לכתו' לו שחרו' שקנינו קנין גמור ולא נסתלק מעליו והוא הרשיע לעשות והקנהו לבנו קטן שאמר בלבו אף על פי שיכופו אותו לכתוב לו גט חירות לבנו שהוא קטן לא יכופו ולא יתירוהו בבת ישראל מפני קנין גט שתקנו לו חכמים זכייה והלכך לא יהו נזקקין חכמים בשחרור של זה לפיכך קרקשו ליה בזוזי שיתרצה מאליו לשחררו בלא כפייה דפקיע קנין דרבנן שיש לו עליו מאביו שהוא גדול בודאי שכפוהו לכתוב לו גט שחרו' להפקיע קנין גמור שיש לו עליו.
14
ט״ווראיתי שנשאלו רב צמח גאון זצוק"ל ורב נחשון גאון זצוק"ל על מי שהוא בן שלש עשרה שנים ויום אחד אבל לא הביא שתי שערות ונתן מקרקעי שירש מאביו במתנה אם מתקיימת מתנתו אם לאו והשיב רב צמח גאון שאם אין עליו אפוטרופוס מתנתו מתנה כדאמרינן בפרק מי שמת אמר אמימר מתנתו מתנה.
15
ט״זורב נחשון השיב שאף על פי שיש שם אפוטרופוס מתנתו מתנה דכי מעכב אפוטרופוס דוקא לפעוטות אבל זה שהי' בן שלש עשרה שנים ויום אחד אין אפוטרופוס מעכבו ואע"פ שלא הביא שתי שערות אין בכך כלום.
16
י״זואמר רב נחמן אמר שמואל בודקין לגטין ולקדושין לחליצה ולמיאונין למכו' בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים להני הוא דבודקין אבל ליתן מתנה לא בודקין ולא צרכינן עד שיביא שתי שערות דקאמרינן שלח ליה רב גידול בר מנשה לרבא ילמדנו רבינו תנוקת בת ארבע עשרה שנה ויום אחד ויודעת בטיב משא ומתן מהו שלח ליה אם יודעת בטיב משא ומתן מקחה מקח וממכרה ממכר. ולישלח ליה תינוק. מעשה שהיה כך היה. ולישלח ליה בת שתים עשרה שנה ויום אחד. אין הכי נמי ומעשה שהיה כך היה. וקאמרינן לקמן אמר אמימר מתנתו מתנה וכו'.
17
י״חואינן נראה לי דבריהם כלל דכל זמן שלא הביא ב' שערות דינו כפעוטות עד רוב שנותיו או עד שיולדו בו סימני סריס ומעשה דתנוקת שהביאה ב' שערות עסקינן ודבר זה מחוור בכל התלמוד שכל זמן שלא הביא שתי שערות הרי הוא כקטן לכל דבריו.
18
י״טומה שנסתייע רבינו נחשון מדברי רב נחמן אמר שמואל מדידיה אית ליה פירכא דהא קאמר ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ' שאע"פ שהביאה שתי שערות עד שלא יהא בן עשרים אין מכירתו מכירה ואפילו אם תמצא לומר דמתנה קילא ממכר דהיכא דאין ממכרו ממכר אמר אמימר דהויא מתנתו מתנה אין הכי נמי ומיהו לא איירי אמימר אלא במי שלא הגיע לכלל עשרים וגם אינו בקי בטיב משא ומתן דההוא אין מכרו מכר אבל מתנתו הוי מתנה אבל מיהו איש גמור הוי שהביא שתי שערות ויצא מכלל הפעוטות שאין מתנתן מתנה אלא במטלטלין וזה מתנתו מתנה אפילו במקרקעי ואפילו אי הוה סני לי' ההוא דיוקא לרבינו נחשון דדוקא להני בודקין אבל לענין מתנה אין בודקין נהי דאין בודקין אותו דמסתמא מחזקינן ליה בחזקת שהביא שתי שערות כיון שהגיע לכלל שנים אבל היכא דקים לן שלא הביא שתי שערות שהוא כקטן לכל דבריו מנא לן דמתנתו מתנה במקרקעי הלכך כל זמן שלא הביא שתי שערות הרי הוא כפעוטו' ואין מתנתו מתנה במקרקעי אבל במטלטלי מתנתו מתנה והוא דלית ליה אפוטרופוס.
19
כ׳ורב צמח דאמר מתנתו מתנה במקרקעי והוא דליכא עליה אפוטרופוס מאי קסבר אי איש הוי אפוטרופוס מאי בעי ואי קטן הוי אין מתנתו מתנה אלא במטלטלי כפעוטות.
20
כ״אוראיתי שרבינו יצחק בר מלכי צדק זצוק"ל חילק בין מתנה במקצת ובין אם נתן כל נכסיו ואמר דהיכא אמר אמימר מתנתו מתנה דיקא מתנה במקצת אבל בכל נכסיו דקא מיעקרא נחלה מבני משפחה לא.
21
כ״בואינו נראה לי שאילו כן היה לו לחלק התלמוד חילוק זה כמו שחילק בפעוטות משום כדי חייו ואפילו בפעוטו' אמרינן מתנתו מתנה במטלטלין אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטה הכא שהוא איש גמור נחלק בין במקצת בין כל נכסיו הלכך נראה לי שכל מי שמכרו קיים כבן עשרים מתנתו קיימת כבן שלש עשרה שנים ויום אחד ודין אחד להם והוא שהביא שתי שערו' ואמימר סתם קאמר ומתנתו מתנה בין מתנה במקצת בין נתן כל נכסיו.
22
כ״גואם עיקר הנחלה מבני משפח' אין בכך כלום שבלשון מתנה הוא נותן.
23