ספר המכריע נ״טSefer HaMakhria 59
א׳גרסינן בפרק שני דקדושין האב מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו.
1
ב׳תנן התם נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה.
2
ג׳פירש המורה נערה המאורסה והוא הדין לקטנה והאי דפליגי בנערה להודיעך כחו דרבי יהודה וקשיא דידי' אדידיה דכאן פירש הוא הדין לקטנה שיש לה אב שהיא יכולה לקבל גיטה ולא בעינן עד דמטי גיטא לידי' דאב.
3
ד׳ובגטין בפ' האומר תתקבל פירש נערה המאורסה היא ואביה מקבלין גיטה או היא או אביה היא דיש לה יד דהא גדולה היא ואבי' נמי זכאי לקבלו ומכל מקום יד דידה כדקיימא קיימא דהא גדולה היא ואם היתה יתומה היא מהוה עצמה והיא מקבלת גיטה והשתא נמי לא שנא. ומוכיח מדבריו דדוקא גדולה יש לה יד בחיי אבי' אבל קטנה לא.
4
ה׳ומאי דאמרינן נמי התם בשלש מדות וכו' וכנגדו בקטנה מתגרשת בקדושי אבי' פירש משהגיע לימים הללו משלחה ואינה חוזרת קרינה בה ומתגרשת בקבלת עצמה אפילו קיבל בה אביה קדושין ומת. ומשמע דוקא אם מת אבל אם אביה בחיים אין לה יד דדוקא נערה תנן ולא קטנה.
5
ו׳ובפרק בתרא דגטין נמי בהלכת הרי את מותרת אמרי' תניתו' קטנה מתגרשת בקדושי אביה ופירש קטנה מתגרשת אם קיבלה גיטה לאחר מיתת אביה.
6
ז׳גם רבינו יצחק זצוק"ל פירש בפרק האומר התקבל וכנגדו בקטנה מתגרשת בקדושי אביה אחר מיתת אבי' אבל בחיי אביה היא ברשות אביה ואביה מקבל גיטה ולא היא.
7
ח׳גם רבינו שלמה בן היתום זצוק"ל כתב משם גאון דוקא נערה מאורסה תנן אבל קטנה אין לה יד בחיי אביה.
8
ט׳וכפי מה שפירש המורה כאן נראה לי עיקר חדא דסברא היא דכיון דסבירא להו לרבנן דשתי ידים זוכות כאחת למה נרצה לחלק בין נערה לקטנה מכי יודעת לשמור גיטה היא ראויה לקבלו ואין לחלק בין נערה לקטנה אלא גבי קדושין ומשום דבעינן דעת אשה בקדושין אבל בגירושין שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה למה נרצה לחלק בין גדולה לקטנה מכי אית לה יד לשמור את גיטה היא ראויה לקבלו ותו דהתם בגיטין סתמא קאמר וכנגדו בקטנה מתגרשת בקדושי אביה ומשמע בין ליתיה לאב בין איתיה לאב דאם איתא שיש חילוק ביניהם הוה ליה לאפלוגי מילתיה ודוקא אם אין לה אב אבל אם יש לה אב אינה מתגרשת בקבלתה עד שתהיה נערה מדלא מפלג הכי שמע מינה דאף על גב דיש לה אב היא מתגרשת בקבלתה.
9
י׳ותו דלקמן בהלכתין מוכח דקטנה מקבלת גיטה אפילו בחיי אביה דאמרינן בעא מיניה רבא מרב נחמן נערה מהו שתעשה שליח לקבל גיטה מיד בעלה כיד אביה דמיא מה אביה משו' שליח אף היא משוייא שליח או דילמא כחצר אביה דמיא ועד דלא מטי גיטא לידה לא מיגרשא לה אין עושה שליח. איתיביה קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה הא נערה הרי זה גט.
10
י״אמכאן מוכח קטנה מכי אית לה יד מקבלת גיטה בחיי אביה דהא קא סלקא דעתיה השתא דביש לה אב מיירא מתני' ואפילו הכי קתני אינו גט עד שיגיע גט לידה אלמא מכי מטי גיטא לידה מגרשא לה. ואי לית לה יד לקטנה בחיי אביה היכי סלקא דעתין לאוקמה כשיש לה אב. אלא לאו שמע מינה מילתא פשיטותא היא דקטנה מכי אית לה יד מקבלת גיטא בחיי אביה. ותו כי דחי לה הכא במאי עסקינן כשאין לה אב אמאי אמר ליה כעין דחייה דמשמע דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי.
11
י״בהכי הוה ליה למימר ותיסברא אי דאית לה אב כשהגיע גט לידה מי מיגרשא אלא ודאי דלית ליה אב מדלא אמר הכי שמע מינה דקטנה נמי מקבלת גיטא בחיי אביה.
12
י״גותו כי אמר חסורי מיחסרא וכו' ומפלג בין אית לה אב ולית לה אב לענין זה שאם יש לה אב מצי לשווייה שליח אע"פ שהיא קטנה אמאי לא אפלג נמי ותני במה דברי' אמורי' דאם הגיע גט לידה מגורשת עד שיגיע גט ליד האב אלא לאו שמע מינה מכל הני מוכח דקטנה מכי אית לה יד מקבלת גיטא מיד בעלה בחיי אביה אחרי כן התבוננתי דדוקא נערה אבל קטנה לא מדאמרינן לקמן אמר ריש לקיש כמחלוקת לגירושין כך מחלוקת לקדושין ורבי יוחנן אמר מחלוקת בגירושין אבל בקדושין דברי הכל אביה ולא היא.
13
י״דאמר רבי יוסי בר חנינא מאי טעמא דרבי יוחנן אליבא דרבנן גירושין דמכנסת עצמה לרשות האב בין היא בין אביה קדושין דמפקעין עצמה מרשות אביה ולא היא.
14
ט״ווהרי מאמר דמפקעת עצמה מרשות אביה ותני' קטנה מן האירוסין אין עושין מאמר אלא מדעת אביה והנערה בין מדעת אביה בין מדעת עצמה מה שאין כן בקדושין.
15
ט״זאלא אי איתמר הכי איתמר אמר רבי יוסי ברבי חנינא מאי טעמיה דרבי יוחנן אליבא דרבנן קדושין דמדעתה אביה ולא היא גירושין דבעל כרחה בין היא בין אביה והרי מאמר דמדעתה וקתני בין היא בין אביה התם במאמר דבעל כרחה והכי היא דתניא העושה מאמר ביבמתו שלא מדעתה רבי אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה פירוש זרק לה כסף בעל כרחה ואמר לה הרי את מקודשת לי אומר רבי דקנה בכל מאמר דצריכה גט למאמרו מאי טעמא דרבי גמר מביאה מה ביאה דיבמה בעל כרחה אף מאמר בעל כרחה. הכי נמי מסתברא כדאמר רבי יוחנן מדקתני סיפא מה שאין כן בקדושין.
16
י״זפירוש הכי נמי מסתברא דהאי דקתני מאמר כדקאמר בין היא בין אביה במאמר בעל כרחה קאי אבל בשאר קדושין אביה ולא היא כרבי יוחנן מדקתני סיפא דההיא והנערה בין מדעת אביה בין מדעת עצמה מה שאין כן בקדושין.
17
י״חומכאן מוכח דדוקא נערה ולא קטנה שאם תאמר אפילו קטנה אדקאמר הכי נמי מסתברא אדרבה ליקשי ליה אי הכי דרבי היא אפילו קטנה נמי כלומר כי היכי דלענין גירושין שהן בעל כרחה לא מפלגת בין גדולה לקטנה ה"ה הכי נמי גבי מאמר שהוא בעל כורחה לא תפלוג בין קטנה לגדולה הכי הוה ליה לאקשוי' והזהרתי למילתיה דלא תוקמה כרבי ומדלא אקשי ליה הכי אלא אמר הכי נמי מסתברא שמע מינה דקים ליה לתלמו' דדוקא נערה ולא קטנה.
18
י״טותדע דהכי הוא דאמאי נקט נערה להודיעך כחו דרבי יהודה לישמעינן קטנה להודיעך כוחן דרבנן חדא רבותא דהתירא עדיף ועוד דהלכה כרבנן.
19
כ׳אלא ודאי דוקא נערה שהיא בת דעת אבל קטנה גם רבנן מודים דאביה ולא היא.
20
כ״אומה שהוכחתי לעיל ממאי דאמרינן קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה מאן לימא לן דהאי לידה שלא מדעת אביה הוא דילמ' מדעת אביה והאי דלא תנא עד שיגיע גט ליד אביה משום דתני קטנה שאמרה התקבל לי גיטי נמי לידה אבל מיהו כדיני' על דעת אביה.
21
כ״בואין הדבר ברור שיהא לדעת אביה שנסמוך עליו להכשיר ולהתיר יד הקטנה בחיי אביה.
22
כ״גוכדברי כל המפרשים מסתבר דמפרשי ודאי נערה ולא קטנה.
23