ספר המכריע ס׳Sefer HaMakhria 60
א׳גרסינן בפרקא קמא דקדושין כתנאי מעוך וכתות ונתוק וכרות כולם בבצים דברי רבי יהודה.
1
ב׳בבצים ולא בגיד אלא כולם אף בבצי' דברי רבי יהודה רבי אליעזר בן יעקב אומר כולם בגיד רבי יוסי אומר מעוך וכרות אף בבצים נתוק וכרות בגיד אין בבצים לא.
2
ג׳פירוש כל אלה החלוקות אינן אלא כשלא תלש הבצים לגמרי שאם תלשן לגמרי וחתכן אפי' בביצה אחת הוי מום כל שכן בשתים כדתנן בפרק על אלו מומין אין לו בצים אין לו אלא ביצה אחת וכו'.
3
ד׳והכא מעוך וכתות ונתוק וכרות דפליגי מעוך וכתות היא שמיעכן בידו ושיברן וכיתתן והניחן במקומן והם נקמטין ונכווצין ואינן תלויים כדמעיקרא ונתוק וכרות הוא שתלשן ממקום חיבורן והניחן בכיס והן תלויין ומדולדלין יותר ממה שהיו תחילה ובהני פליגי הני תנאי אי חשיבי כבצי' מומין שבגלוי אי לא דלגבי מומין בעינן מומין שבגלוי והכי מפרש התם פלוגתייהו בפרק על אלו מומין אלא הכא במומין שבגלוי פליגי.
4
ה׳פירוש אי חשיבי הני גבי בצים מומין שבגלוי אי לא דרבי יהודה סבר מעוך וכתות הוי מומא דכוייצן פירוש שעכשיו הם נכווצין ונקמטין יותר ממה שהיו בראשונה ונראה לעין הוא הלכך מומין שבגלוי הן. נתוק וכרות הוי מומא דתליאן פי' יותר הם מדולדלין ותלוין ממה שהיו בראשונה. ור' אליעזר סבר מעוך וכתות לא הוי מומא דמעיקרא נמי זימנין דכוייצן פי' יש בהמה שביציה כווצות ואינן תלויות כל כך בלי שום מיעוך הלכך לא חשיב מום שבגלוי. נתוק וכרות לא הוי מומא דמעיקרא נמי זמנין דתליאן.
5
ו׳פירש יש בהמה שביציה מדולדלות ותלויות יותר מחברתה.
6
ז׳ורבי יוסי סבר מעוך וכתות הוי מומא דהא ליתנהי.
7
ח׳פירוש אין הבצים בעין כמו שהיו שהרי מיעכן וכיתתן הלכך כמאן דתלשינהו לגמרי דמו והוי מומא ונתוק וכרות לא הוי מומ' דאיתנהו פירוש כיון שהבצים בעין אע"פ שתלשן ממקו' חיבורן לא הוי מומא ואע"פ שנסתרס' הבהמ' בכך אין זה מום שבגלוי אלא מום שבסתר ואינו פוסל.
8
ט׳וכמו שמצאנו לגבי מומי הבכור דעד כאן לא פליג אלא בהני אבל אם חתך הבצי' שנראה מקומן חסר הוי מומא ה"ה הכי נמי יש לנו לפרש גם בסירוס דעבד דפליגי תנאי דלעיל דהא כתנאי אמרינן לחומרא דפלוגתא דהתם כפלוגתא דהכא היא שאם חתך בצים של עבד עם הכיס שלהן שנראה מקומם חסר ליכא מאן דפליג דמומין שבגלוי הן ואנן לא ילפינן משן ועין אלא מומין שבגלוי ואינם חוזרי' והני נמי הכי הוו אלא בסירוס פליגי ולשון סירוס נמי הכי משמע שאין החסרון ניכר בו כל כך אלא שסירסו על ידי מיעוך וכתות ונתוק וכרות.
9
י׳ונראה לי דכל המומין ששנו חכמים לגבי בכור בכולן עבד יוצא בהן לחירות שהרי מדרש אחד ולשון אחד דרשו חכמים בשניהם דהכא גבי עבד כתיב כלל ופרט וכלל ודרשנו אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מומין שבגלוי ואינן חוזרין אף כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין.
10
י״אוהכי דרשי נמי לגבי בכור בריש פרק על אלו מומין דמקשה תלמוד' התם אמאי פסלי כל הני פסח ועור כתיב. ומהדר כתיב כי יהיה בו מום כל מום. ומקשה ואימא כי יהיה בו מום כלל פסח ועור פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט פסח ועור אין מידי אחרינא לא. ומהדר כל מום רע חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מומין שבגלוי ואינן חוזרין אף כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין. אי מה הפרט מפורש מומין שבגלוי ובטלי ממלאכתן ואינם חוזרין אף כל מומין שבגלוי ובטלי ממלאכתם ואינם חוזרים אלמה תנן נפגמה אזנו מן הסחוס אבל לא מן העור ומהדר כל מום רע רבוי' הוא וכו'.
11
י״בהנה כמו שדרשנו לגבי עבד כך דרשנו לגבי בכור אם כן ריס העין של עבד או אם חתך שפתו או ביציו דהוי מום שבגלוי ואינו חוזר הכי נמי דעבד יוצא בהן לחירות.
12
י״גוזה ששנו חכמים עשרים וארבעה ראשי איברים לא נשנו אלא גבי צרעת שהן משופין בראשיהם ואין הנגע נראה בה כאחת שאין בראשיהם רוחב כגריס אבל ריס העין והשפה והבצים אין משופין ומטמאין הן בנגעי' וכשאמר התנא ובכולן עבד יוצא בהן לחירות למימרא דלאו דוקא שן ועין דכתיבי אלא גם בהני נמי יוצאים והוא הדין בדומין להם כגון ריס העין והשפה והבצים ולעיל נמי דאייתי' תנא יוצאין בשן ועין וראשי איברים לא תנא כ"ד ראשי איברי' אלא סתם קתני למימרא דבכולהו נפיק תדע דהכי הוא דהא אמרן לעיל תלש בזקנו ודילדל בו עצם עבד יוצא בו לחירות שמע מינה דלאו דוקא כ"ד ראשי איברים בעינן אלא כל המנויין לגבי בכור הן מנויין גם לגבי עבד והאי דנקיט ראשי איברים למימרא דבעינן מומין שבגלוי וראשי איברים הן מומין שבגלוי למעוטי שאם חיסר ממנו איברים ואינן בגלוי שאינו יוצא בהן לחירות כגון כל אותו שמנו חכמים בפרקא קמא דאהלות רמ"ח איברים באדם שלשים בפיסת הרגל ל' בפיסת היד תשעה בראש וכו' אם חיסר ממנו אבר מאותם הוי מום שבסתר ולא הוי מום בגלוי אלא ראשי איברים והוא הדין נמי גבי בכור.
13
י״דוהאי דבעי רב אחדבוי התם יש מחוסר אבר מבפנים אי לא לאו למיפק ביה לחולין קמיבעיא ליה דודאי לא נפיק בי' לחולין אלא במום שבגלוי אלא לא קמיבעיא ליה אלא לאיפסולי על גבי מזבח דהכי גרסינן התם בהלכת חטאת החיצונות בעי רב אחדבוי בר אמי יש מחוסר מבפנים או לא למאי אי לכבוד פסח כתיב דבעינן מומין שבגלוי כיוצא בהן כדאמרן לעיל.
14
ט״ואי לקדשים עוורת או שבור בעי. ומיהדר לאשתחוטי ולאיתפרוקי לא קמיבעי' לן פירוש דודאי דבר שבפני' לא חשיב מום כי קמיבעי' לן לאיפסולי מעל גבי המזבח מאי תמים יהיה לרצון כתיב תמים אין בעל מום לא אפילו מבפנים או דילמא תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו מה מום מאבראי אף חסרון נמי מאבראי אלמא אין חשוב מום בבכור אלא מום שבגלוי.
15
ט״זונראה לי דלאו דוקא בחסרון אבר יוצא העבד לחירות אלא גם אם נפגם או נסדק או ניקב והוא מום קבוע יוצא לחירות שכל מה ששנינו לגבי בכור נפגמה אזנו נסדקה ניקבה ריס של עין שנפגם שנסדק חוטמו שניקב שנפגם שנסדק שפמו שניקבה שנפגמה שנסדקה בכל אלו העבד יוצא בהם לחירות ואין לחלק ביניהם שהרי מדרש אחד דרשו חכמים בשניהם ובלשון א' נאמר בשניהם דבעינן מומין שבגלוי ואינם חוזרים ואם כן כל אותן שהן חשובין מומין שבגלוי לגבי בכור הם חשובין לגבי עבד.
16