ספר המכריע ס״בSefer HaMakhria 62
א׳על האילפסין שלנו שהם חצובים מאבני שיש ראיתי חלוקות בין החכמים בהגעלתן.
1
ב׳רבי' יצחק בר מלכי צדק זצוק"ל כתב בפרק שני דכלים גבי כלי חרס וכלי נתר טומאתן שוה ובע"ז בפרק אין מעמידין מאי כלי נתר אמר ר' יוסי בר אבין כלי מחפורת של צריף.
2
ג׳ויש לומר הם האילפסין שלנו שנחפרין מן ההר הקרוב ברומי וכל רומי מקום סביבותיה נקרא צריף כדאמרינן בספרי בסוף פרשת והיה עקב צריף גדול של רומי צריף גדול של טליאה.
3
ד׳ולפי זה הפירוש אין לטהר האלפסין כפסק כמו הקדרות ואם כן מאי כורמי דגללי דאמרינן ויש לומר כי הם כלי גללים והדבר צריך עיון גדול.
4
ה׳ולענין קדשים נמי אמרינן דכלי נתר טעונים שבירה ככלי חרס ותניא בתוספתא זבחים פרק כל התדיר כלי גללים כלי אבנים וכלי אדמה אין טעונין מריקה ושטיפה אלא הדחה בלבד נמצא דכורמי דגללי הם כלי גללים והם כלי צפיעי בקר עד כאן דבריו.
5
ו׳וכך כתב גם רבינו נתן זצוק"ל בערך חפר בריש גמרא דפרק האשה שנפלו לה נכסים.
6
ז׳גפרית ומחפורת של צריף רבי מאיר אומר קרן וחכמים אומרים פירות.
7
ח׳אמר רב שר שלום גאון יש חכמים ששמעו מפי החכמים הראשונים יורות של אבנים שנפסלים מן ההר שאין להם טהרה עד שנכנסים לכבשן ויש חכמי' ששמעו כלים הבאים מן הזרניך.
8
ט׳וכן פירש הא דגרסינן בפרק אין מעמידין בגמ' נודות העכו"ם כלי מחפורת של צריף.
9
י׳ואינו נראה לי פתרון זה כלל לעשות האילפסין כלי מחפורת של צריף דהא בע"ז בפרק אין מעמידין אמרינן דכלי מחפורת של צריף אין להן טהרה עולמית לענין יין נסך וטעמא דמלתא מפני שהן בולעין הרבה ומפני זה הן חמורים יותר מקנקנים ונודות של עכו"ם שלאלה יש להם טהרה בעירוי שלשה ימים ולישנן שנים עשר חדש כדאמרינן התם ולאלה אין להם טהרה עולמית.
10
י״אואלו האילפסין הנחצבין מאבני שיש הא קא חזינן דלא בלעו כולי האי בצונן הלכך אין לפרש האלו האילפסין הם כלי מחפורת של צריף אלא כדפרי' רבינו נתן בערך צרף דכלי מחפורת של צריף הם כלים העשויין מאדמה שחופרין ממנה צריף שקורין אלומי בלעז.
11
י״בוכך פירש גם המורה בע"ז ובפרק האשה שנפלו לה נכסים כרבינו נתן.
12
י״גובפרק יציאות השבת בשמנה עשר דברים פירש נתר מין אדמה לבנה.
13
י״דומה שכתב לעיל רבי' יצחק אם כן מאי כורמי דגללי דאמרינן לא הוזכרו כורמי דגללי בכל התלמוד כולו.
14
ט״ואבל בעל הלכות גדולות כתב וכורמי דגללי דאישתמשו ביה כולא שתא חמירא עביד לה גדנפא ומפליט לה ככלי מתכות ואע"ג דמתברא ומצבתא לא דמיא לכלי חרש אלא לכלי מתכות דמיא וסגיא לה בפליטה ושריא לאישתמושי בה בפיסחא דתנן גת של אבן שזיפתה עכו"ם מנגבה והיא טהורה וקתני סיפא ושל חרס אע"פ שקולף את הזפת הרי היא אסורא מדקא משני בין של אבן לשל חרס שמע מינה דהני כורמי דגללי ככלי מתכות דמו ושרו מוכיח מדבריו דכורמי דגללי הם כלי אבנים והן הן האילפסין שלנו ובלשון ישמעאל קורין לאילפס כורמאי.
15
ט״זוכמו שכתב בעל הלכות גדולות דכורמי דגללי הם צריכים הגעלה ככלי מתכות כך כתב גם רבינו יצחק זצוק"ל בפרק כל שעה נקוט האי כללא בידך דמאני דאעא ודפרזלא ושאר מיני מתכו' וכורמי דגללא דאישתמש בהו חמירא כולה שתא בכלי ראשון צריך למעבד להו הגעלה בכלי ראשון אלמא קסבר דברותחין צריך להגעילן.
16
י״זוזה אינו נראה לי כלל דכיון דכלי אבני' הם אנה מצאנו דכלי אבנים צריכין הגעלה ברותחין בכל התלמוד כולו הרי בשילהי ע"ז אמרי' בעי מיניה מרבי אבהו הני גורני דארמאי מאי אמר ליה תניתוה הרי שהיו גיתיו ובדיו טמאין וביקש לעשותן בטהרה הזיפין והלולבין והעדשין מדיחין וכו' עד כדרך שאמרו בטהרות כך אמרו ביין נסך.
17
י״חופירש המורה עדשים גת עצמה מדיחן במים ועל משנה זו יש לסמוך שאין צריך אפר לגת מדפשיט מינה רבי אבהו ולא אמרינן זו אינה משנה דקתני בה דסגי לגת בהדחה ומתניתין קתני דבעי ניגוב שמע מינה קמו בה רבנן בתראי ופשטו הלכתא כוותה עד כאן דברי תורה.
18
י״טאלמא גת של אבן סגי לה בהדחה בעלמא ואפילו לנגבה אינו צריך ומתניתין נמי דקתני גת של אבן שזיפתה עכו"ם מנגבה והיא טהורה.
19
כ׳דוקא זיפתה צריכה ניגוב אבל לא זיפתה אלא דרך בה בלחוד בהדחה בעלמא סגי דהכי אמרינן התם אמר רבא דוקא זיפתה אבל דרך בה לא בעיא ניגוב פירוש אלא בהדחה בעלמא סגי פשיטא זיפתה תנן. מהו דתימא הוא הדין דאפילו דרך בה והאי דקתני זיפתה אורחא דמלתא קתני קמ"ל.
20
כ״אואע"ג דאמרינן איכא דאמרי אמר רבא דוקא זיפתה אבל דרך בה לא סגי לה בניגוב וכו' לא סתר לשון האחרון את הראשון אלא שניהם קיימים דהיכא דלא זיפתה ודרך בה סגי לה בהדחה.
21
כ״בוהיכא דזיפתה ודרך בה לא סגי אלא בניגוב נמצא דגם במתניתין אינו מצריך לגת של אבן שאינה זפותה ודרך בה עכו"ם אלא הדחה בעלמא אע"פ שלשון הראשון של רבא ראיתי כתוב בספרים בענין אחר זו הגירסא שכתבתי היא עיקר והכי גריס ופריש המורה כדכתיבנא.
22
כ״גוגם בתוספתא דזבחים תניא דכלי אבנים אינן טעונין מריקה ושטיפה אלא הדחה בלבד היא הברייתא שהביא רבינו יצחק.
23
כ״דוכך כתב גם המורה בפרדס בהלכות פסח גבי הגעלת כלים ואבן מלח הדחתה היא מטהרתה.
24
כ״הוכך יסד הפייט בקרובץ כמו להגעיל ברותחין יורות המרותחין וכורמי דגללי מדיחין ומני דקוניא בפחרא רוחין.
25
כ״והנה כלי חרס אסר לגמרי וליורות דצריך להגעיל ברותחין וכורמי דגללי לא עשאן לא ככלי חרס לאוסרם לגמרי ולא כיורות של נחשת להצריכן רותחין אלא בהדחה בעלמא ודברי בעל הלכות גדולות ורבינו יצחק הם נראים לי דחויים לגמרי שאין פנים לעשותן ככלי מתכות אלא או ככלי אבנים או ככלי חרס לאוסרם לגמרי.
26
כ״זוהנכון בעיני לאוסרן לגמרי ככלי חרס כרב שר שלום גאון ורבינו יצחק ב"ר מלכי צדק אבל לא מטעמם שעושים אותם כלי מחפורת של צריף כי בבירור אין אלה כלי מחפור' של צריף אלא מפני שאנו רואין שהחכמים השוו האילפסין לכלי חרס לענין טומאה לכל דבר שמקבלין טומאה מאוירן ולא מגבן ככלי חרס ושיעור טהרתן ככלי חרש כדתנן בפרק ג' דכלים האילפס והקדרה שיעורן כזתים אלמא דין האילפס כדין הקדירה ותנן נמי בפ' י' דכלים אלפסין זו לתוך זו ושפתותיהן שוות השרץ בעליונה או בתחתונה היא טמאה וכולן טהורות היו בכונס משקה השרץ בעליונה כולן טמאות בתחתונה היא טמאה וכולן טהורות השרץ בעליונה והתחתונה עודפת כל שיש בה משקה טופח טמאה.
27
כ״חוכיון שאנו רואים שהשוו אותם חכמים לענין טומאה ה"ה נמי לענין הגעלה. ואין בהגעלה ברותחין ככלי מתכות.
28
כ״טואע"ג דאמרינן כלי אבנים אינם מקבלין טומאה י"ל דוקא שאר אבני' שאין דרך העולם לעשות מהם כלים אבל אלה אבני שיש שדרך העולם לעשות מהם כלים ומלאכתן נאה ודקה הם חשובים ומקבלים טומאה.
29
ל׳וכך יש לומר בכלי אדמה דדוקא (שיש) [טיט] המיוחד ליוצרים לעשות ממנו כלי חרש אותן הכלים מקבלין טומאה אבל עפר אחר שאינו מיוחד לכך אם גיבלו ועשה ממנו כלים אע"פ שהסיקן בכבשן הן כלי אדמה שאינם מקבלין טומאה מפני שאינם חשובים.
30