ספר המכריע ע״דSefer HaMakhria 74
א׳גרסינן בפרק שור שנגח ארבע וחמשה שוורים ההוא גברא דתקע ליה לחבריה שלח רב טובי בר מתנה לקמיה דרב יוסף וכו' עד אמר ליה זיל הב ליה פלגא דזוזא אמר ההוא גברא הואיל ופלגא דזוזא הוא ניתבי לעניי הדר אמר להו ניתביה ניהלאי ואיזל איברי ביה נפשאי אמר ליה רב יוסף כבר זכו ביה עניי ואע"ג דליכא עניי הכא אנן יד עניי אנן דאמר רב יהודא אמר שמואל יתומים אין צריכין פרוזבו' רבן גמליאל ובית דינו הן הן אביהן של יתומים כתב רבינו יצחק זצוק"ל איכא מאן דפשי' מהכא דמאן דיהיב מידי לעניי באמירה ובעא למיהד' ביה מצי למיהדר ביה ואמר הכי מדאמר רב יוסף ואע"ג דליכא עניי הכא דליזכו ביה אנן יד עניי אנן שמעינן דדינא דעניים כדינא דהדיוט דמי דאי אמר ליה לחבריה מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה ואי לא לא קנה ה"ה הכי נמי דינא דעניים ומשום הכי אמר רב יוסף ואע"ג דליכא עניים הכא דליזכי ביה בדינא במעמד שלשתן אנן יד עניי אנן ואנן אמרינן דליכא למשמע מינה הכי דכההיא אמרינן בפיך זו צדקה אלמא בדיבור בעלמא מחייב.
1
ב׳והאי דאיצטריך רב יוסף למימר הכא ואע"ג דליכא עניי הכא יד עניי אנן דאלמא אי לאו הכי הוה מצי למיהדר ביה לאו משום דדין עניים כדין הדיוט דמי אלא משום דההוא פלגא דזוזא לאו ברשותיה הוה קאי דהא לא אתא לידיה וכדאמרינן אמר רב דכל ממון שאינו יכול להוציאו בדיינין והקדישו אינו קדוש ואקשינו הא יכול להוציאו אע"פ שלא הוציאו קדוש והא אמר רבי יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינן יכולים להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו ואוקימנ' להא דרב במקרקעי דכי יכול להוציאו בדיינים ברשותא דמריה קאי ושמעת מינה דבמטלטלי אפילו ממון שהוא יכול להוציאו בדיינים והקדישו אינו מקודש ומשום הכי הכי אמר ליה רב יוסף אנן יד עניי אנן דלא גרע מדינא דהדיוט דקני במעמד שלשתן אבל מידי דאיתא ברשותיה ואמר הרי הוא של עניים כבר זכו ביה עניים ולא מצי למיהדר ביה כדאמרינן בפיך זו צדקה ואמר רבא וצדקה מחייב לאלתר דהא קיימי עניים.
2
ג׳וקשיא לי להאי פירושא למיתליה הכא טעמ' דמילתא משום דלא אתי ברשותיה דהיכא אמרינן במטלטלי הכי הני מילי במטלטלי דכפריה דצריך למיקם עלייהו בדינא ואקדשינהו מקמי דליקמו בדינא אע"ג דבתר הכי קמו בדינא ואיתברר דדידיה הוו לא קדשיה אלא בתר דפסקי דייני לדינם וחייבוהו ליתן ליה אע"ג דאכתי לא אהדר ליה אי אקדשינהו קדשי.
3
ד׳וגם רבינו יצחק אמר הכי בהלכתא קמייתא דבבא מציעא ומטלטלי נמי דקאמרינן אע"פ שהוא יכול להוציאו בדיינים והקדישו אינו קדוש הני מילי היכא דכפרי' דצרי' להוציאו בדיינים אבל היכא דאית ליה פקדון גבי חבריה וכי תבע ליה מיניה יהיב ליה ניהלי' כמקרקעי דמי דקיימא לן דפקדון ברשותא דמאריה הוא והכי נמי איתמר משמיה דגאון כדאמרינן הכא נמי אע"ג דלא אתא ברשותי' מצי מקדיש ליה דאינו צריך להוציא בדיינים דהא פסקו ליה לדיניה ולא תימא דוקא בפקדון אמרינן הכי משום דכל היכא דקאי ברשותיה דמאריה קאי אלא מלוה דלהוצאה עבדה לא דהא לא אמר רבי יוחנן אלא גזל דלא למיתב ליה דצריך לתובעו בדין אבל מלוה דלא כפר ביה דאינו צריך לתובעו בדין יכול להקדיש וטעמא דמילתא אמאי אמר רב יוסף אנן יד עניי אנן.
4
ה׳ונראה לי משום דלא אמר להוו לעניים אלא נתביה לעניי דודאי אילו אמר להוו לעניי תו לא מצי הדר ביה אבל השתא דאמר ניתביה לעניי עד דלא יהיב להו מצו הדר ביה דשליחא שווייה מדלא אמר נתפסי' לעניי משום הכי אמר אנן יד עניי אנן ודמי לתנהו לפלוני במעמד שלשתן דקנה.
5
ו׳ורבינו חננאל זצוק"ל משום האי קושיא פירש הכי הא גברא לאו אחרוטי הוא דאיחרט והדר ביה מדלא קתני הדרי בי אלא הכי קאמר ליתביה לי השתא לדידי איזיל איברי ביה נפשאי ובתר הכי יתיבנא אנא סלע לעניי מדידי ואמר ליה רב יוסף אנן יד עניי אנן וכיון דאמרת ליתביה לעניים כאילו אמרת מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמ' שלשתן דקנה ותיב לית לך רשותא לשנותה דתנו רבנן האומר סלע זו לצדקה עד שלא באת לידי גבאי מותר לשנותה משבאת לידי גבאי אסור לשנותה ואנן השתא יד עניי אנן וכאילו באת לידי גבאי וזכו בה עניי ותוב לית לך רשותא למישקלה השתא ולאהדורא בתר הכי. ואינו נראה לי.
6
ז׳ויש עוד לומר דהנה עניי הוה ומשום הכי אמר איברי ביה נפשאי ואי לאו דזכה ביה רב יוסף משום עניי הוה שקיל לה איהו לנפשיה משום דאיהו עני אבל השתא דזכה ביה משום עניי הוה ליה כאילו יהבית לעניי דתו לא מצי למישק' מנייהו וכל זה אינו נראה לי.
7
ח׳והנכון בעיני מפני שעדיין לא בא ברשותו ולא זכה בה מפני שההקדש הוא על שני פנים או שיאמר הרי עלי כך וכך או שיאמר הרי זה הקדש אבל כשאמר מה שחייב לי פלו' יהא הקדש אין בהם כלום מפני שאינו בעין והיאך יחול הקדש על דבר שאינו בעין איצטריך ליה למימר אלא גזל שאע"פ שהוא בעין אינו יכול להקדישו כיון דצריך להוציאו בדיינים אבל מלוה דלית' בעין אע"פ שאינה צריכה להוציאה בדיינים לא קדשה וה"ה הכי נמי דאין אדם יכול להקנות הלואתו לחבירו מפני שאינה בעין כדכתבית בפרק מי שמת הלכך זה שנתחייב לו חצי זוז ועדיין לא נתנו לו אע"פ שאמר יהא אותו חצי זוז לענים אם רוצה לחזור בו יכול לחזור בו אי לאו דאמר רב יוסף אנן יד עניי אנן והוי כמעמד שלשתן.
8