ספר המכריע ע״גSefer HaMakhria 73
א׳גרסינן בפרק כל הבשר איתמר כבדא עילויה בישרא שרי דמא מישרק שריק פירוש בישרא עילויה בישרא פשיטא דשרי ואע"ג דדמא דעילאי אזיל על גבי תתאי שרי דכל זמן שהוא טרוד לפלוט אינו בולע וכדאמרינן נמי בהלכתין לקמן גבי מליחה דלא שנא גרמ' גרמא לא שנא בהדי הדדי שרי למימליחינהו וטעמא דמילתא דכל זמן שהן טרודין לפלוט לא בלעי מהדדי והוא הדין גם לצלי מפני טעם זה מותר לצלות בשר בשפוד ואע"פ שדם חתיכה זו זב על זו ולא פליגי הכא אלא בכבדא מפני שהוא פולט תדיר ואע"פ שכבר נצלה הבשר ונח מפליטתו עדיין דכבר פולט וזב עליו אבל בשר על גבי בשר אין בו שום מיחוש לאיסור.
1
ב׳לא מיבעיא בשר על גבי בשר שאע"פ שהעליון על התחתון יזוב מן התחתון על ראש שהרי מגולין הם שניהם אלא אפילו בשר בתוך בשר שהפנימי הוא מכוסה בחיצון ואין לו מקום לצאת בו אלא כל מה שפולט הפנימי החיצון בולע הוא מותר כדאמרינן בכיצד צולין אמר רבה האי מלייאתא שריא אמר לי' אביי והא בלעא דמא אמר ליה כבולעה כך פולטה.
2
ג׳ופירש המורה התם מלייאתא כמו שממלאין התרנגולין והטלאים בין בשר לעצמות שרייא ואפילו לא בשלו את הבשר שנותני' לתוכו מותר ואפילו במליחת צלי דאי במליחת קדרה פשיטא הנה מצאנו שהתיר רבא אפילו בשר בתוך בשר ואע"פ שכל פליטת הפנימי בולע החיצון משום דאמרינן כבולעו כך פולטו כ"ש כשהן שפודין בשפוד זה על גבי זה שהוא מותר אבל ליתן בשפו' בשר חי על גבי בשר צלי בודאי הוא אסור שכיון שהתחתון גמר פליטתו חוזר ובולע פליטתו של עליון ולא אמרינן הכא כבולעו כך פולטו שלא מצינו שנאמר דבר [זה] אלא כששניהם חיים שהחיצון נמי הוא טרוד לפלוט אבל זה צלי וזה חי לא שכיון שהצלי בולע דמו של חי ונאסר אינו ניתר לעולם על גבי האש שאם כן כל מי שבלע ונאסר נצלנו באש ויותר אלא ודאי לא אמרינן הכי שכיון שנאסר שוב אין לו היתר עולמית ולא התרנו אלא כששניהם חיים ומרימר דרש דיעבד אין לו היתר אלא בכבד וכחל שאיסורן מדרבנן אבל דם האיברים שהוא מדאוריי' בלאו [הכי] אין להתיר ועוד כיון שהיו הכחל והכבד והבשר חיין מה שפולטין הכבד והכחל לאחר שנצלה הבשר כבר קליש ליה איסוריה ומשום הכי שרי דיעבד אבל בשר חי על גבי בשר צלי שדם היוצא מן החי הוא אסור מן התורה ובריא איסוריה לא שרי ויש להביא ראיה על דבר זה ממאי דאמרינן לקמן בהלכתין דגי' ועופות שמלחן זה עם זה אסורין אפי' בכלי מנוקב משום דבתר דנייחי דגים פלטי עופות ובלעי דגים מינייהו וכל שכן בשר חי דפליט בשר חי ובלע בשר מלוח וכמו שאסור למולחן ביחד כך אסור לשופדן בשפוד זה על גבי זה ולא סמכינן בזה למימר כבולעו כך פולטו שכיון שהתחתון נח מפליטתו הדם שיורד עליו נבלע בו ונאסר ואע"פ שיוצא באש אי אפשר שיוצא כולו והדגים שנמלחו עם העופות שהן אסורין אי נמי אם מלח בשר בכלי שאינו מנוקב שהוא אסו' לעולם הן אסורין ולא אמרינן יצלה אותם באש ויסחט הדם שנבלע בהן על האש דכיון שנאסרו אין להם תקנה והוא הדין נמי בשר חי על גבי בשר צלי שהצלי בולע פליטתו של חי ונאסר ואינו פולט הכל על גבי האש ואסור.
3
ד׳וזה שהתרנו לשפוד שתי חתיכו' זו על גבי זו דוקא משום דם שדרך כל דם לצאת ולירד על גבי האש אבל אם היתה חתיכה של נבילה על גבי חתיכה של כשרה אע"פ שהיו שתיהן חיות ונצולו ביחד אסורה מפני שומן של נבילה שזב על השחיטה ונבלע בה ונאסרה ולא סמכינן בהא למימרא דכל זמן שהשחיטה טרודה לפלוט אינה בולעת אי נמי כבולעה כך פולטה שההיתר הזה לא נאמר אלא גבי דם שדרך האש לבלוע כל הדם אבל בשמנוניתא דאיסורא לא ומנא תימרא מהאי דתנן בכיצד צולין נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול מקומו סכו בשמן של תרומה אם חבורת כהנים יאכלו אם של ישראל אם חי ידיחנו ואם צלי יקלוף החיצון פי' חרס התנור כל מה שנצלה בו הוא אסור באכילה דבעינן צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר והלכך אם נגע הפסח בחרסו של תנור יקלוף אותו מקום שנגע בו ודיו אבל אם נטף משמנו על החרס ונאסר אותו השומן שנתבשל בחרס התנור ועוד חזרה אותו הטיפה ונפלה על הפסח לא סגי ליה בקליפה אלא יטול מקומו כולו יפה יפה מפני שהשומן הוא לח ונבלע בו הלכך יטול כל מקומו סביב סביב וגם בפנים כל מה שיש לומר שפשט טעמו צריך ליטול ולא אמרינן הכא כבולעו כך פולטו והוא הדין בשסכו בשמן של תרומה צריך לקלף החיצון ואמרינן בגמ' בשלמ' למאן דאמר עילאה גבר אמטו להכי סגי ליה בקליפה דאקורי קא מיקר ליה אלא למאן דאמר תתאה גבר אחומי קא מיחם ליה וקא בלע טפי וכוליה אסור ומהדר שאני סיכה דמשהו בעלמא הוא דעבדי ליה אלמא מוכח מהכא טעמא דהיא משהו אבל אם היה מרובה היה כולו אסור וכל שכן אם היה חם מעיקרו ולא אמרינן כבולעו כך פולטו והוא הדין בשומן של נבילה שנפל על השחיטה שכל השחיטה אסורה שלא נאמר כבולעו כך פולטו אלא גבי דם ולא גבי שאר איסורין ולא שרא אמימר כבדא עילויה בישרא אלא משום דחלב שחיטה הוא מדרבנן ואעג"ב דבקדירה אוסר בצלי אינו אוסר אלא לכתחלה הוא אסור אבל בדיעבד שפיר דמי דסמכינן למימר כיון שנופלת הטיפה על הבשר חוזרת ונפלת על האש אבל אם היה חלב של בהמה חיה שנפל על בשר השפוד שפוד שאיסורו מן התורה לא היה מתיר דיעבד שאין האש מתיר אלא דם ולא כל שאר האיסורין ומאי דאמרינן לקמן בהלכתין רב מרי בר רחל אימלחה ליה חתיכה דנבילה בהדי שחוטה ואתא לקמי' דרבא לשאול אילו היו נצלות ביחד זו על זו ששומן הנבילה זב על השחוטה ונבלע בה פשיטא ליה דהוה אסור ולא מיבעיא ליה אלא במליחה שאין שומן הנבלה יוצא במליחה אלא מוהל וליחלוח בעלמא הנקרא ציר ולא ידע שהוא אסור ופשט לו ממתניתא שגם ציר האיסורין הוא אסור כמו השומן שלהם.
4