ספר המכריע ע״וSefer HaMakhria 76
א׳גרסינן בפרק החובל אלא כי עבדינן שליחותייהו במילתא דשכיחא ואית בה חסרון כיס וכו' עד כי קאמר רבא בשן ועבד דמועדין מתחלתן נינהו.
1
ב׳כתב רבינו חננאל זצוק"ל כל שהוא ביוצא בשן ורגל גובין אותו בבבל כגון אבות נזיקין דשור בשן ורגל ובור במבעה והבער ושאר אבות דרבי חייא ודרבי אושעיא וכגון ארבע שומרים ורפוי ושבת וגזלן וגנב בקרן ועדים זוממים והמסור אע"ג דדיבור אחד בעלמא הני כולהו וכיוצא בהן דאינון נזקי ממון גובין בבבל ואפילו דינא גובין בבבל כרפרם דכפייה לרב אשי ואגבי בדינ' דגרמיה כי כשורא לצילמי ובההוא דאחזי כריא דחיטי וחייביה רב נחמן ואמר רבא ואם הראה מעצמו כמי שנשא ונתן דמי והנה דן רב נחמן בדיבורא ואחזויי וכל שכן ביותר מזה וכן נזקי בהמה לאדם כגון ההוא ברחא דאכליה ללישא איחבל ומות וחמרא דאכל לנהמא ופלסיה.
2
ג׳וכיוצא בהן שהן נזקי בהמה בבהמה כולן מגבינן להו בבבל וקרן אין גובין בבבל לפי שהוא תם וקיימא לן פלגא נזקא קנסא ומועד הא אמר רבא אי תפס לא מפקינן מיניה.
3
ד׳ורב צמח גאון זצוק"ל כתב בתשובותיו ושכתבתם אמרו חכמים אין דנין דיני קנסות בבבל ולא גזילות וחבלות וכל שכן בשא' ארצות החובל בחברו בזמן הזה כגון צרם באזנו קטע ראש חוטמו או אחד מראשי איברים מה יעשה באותו הנחבל.
4
ה׳גזילות מיהא כבר אנו גובין בין בבבל בין בשאר ארצות בכל בתי דיני ישראל אבל קנסות וחבלות אם קדם נחבל ותפש מן החובל שיעור מה שקבל בו מה שתפס תפס ואין אדם בעולם שיכול להוציא ממנו שכך אמרו חכמים בההיא תורתא דאלס ידא דינוקא לא צריכא דקדם ותפס.
5
ו׳ואם טוען אותו נחבל בבית דין ואומר שלחוהו עמי לזה שחבל בי לארץ ישראל שדנים שם דיני קנסות וחבלות משלחין אותו לארץ ישראל ואם אינו הולך עמו מנדין אותו שכך אמרו חכמים והשתא דאמרת פלגא נזקא קנסא האי כלבא דאכל אימרי וכו' וכך מנהג בשתי ישיבות שכל מי שחובל בחברו או בעינו או בשינו או באחד מכל ראשי איבריו אע"פ שאין פוסקין עליו דין לשלם לו דמי נזקו ודאי ודמי עינו ודאי אבל מנדין אותו עד שמפייס אותו בין מעט בין מרובה.
6
ז׳וכך כתב גם מר חנניה גאון זצוק"ל וששאלתם אלו נערות שיש להם קנס מהו להגבותם כדי שלא יהא חוטא נשכר כלל זה אמרו חכמים אין מגבין קנסיות בבבל אלא בארץ ישראל ובסנהדרי קטנה של עשרים ושלשה אלא משום שלא יהא חוטא נשכר ולא יהיו בני ישראל פרוצים בנזיקי' שכיון שהן יודעין שאין מגבין חבלות בבבל שולחין יד זה בזה נהגו חכמים אחרונים לנדותו עד שהוא מפייסו בממון או שירב' עליו רעים ומעשה באחד שהפיל שינו של חברו ונידהו רב יצחק גאון זצוק"ל ואמר לו דבר קצוב אין אני חותך עליך אלא לך ופייסהו בממון או בדברים ועכשיו כל דיני קנסות בטלו ומנהג שהנהיגו אדונינו מר רב יצחק גאון כך אנו נוהגין.
7