ספר המכריע ע״זSefer HaMakhria 77
א׳גרסינן בפרק מצות חליצה אמר אמימר האי מאן דמסגי אליחתא בכרעיה לא יחלוץ אמר רבינו חננאל זצוק"ל יש מי שאומרים לית הלכתא כאמימר ומדקאמר רב אשי למאי דאמר אמימר מכלל דאיהו לא סבירא ליה ותנן נמי מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה ורמינן עלה רגלי' פרט לבעלי קבין כלומר מי שאין לו רגל פטור מלעלות ברגל ואע"פ שקיימת ארכובתו. ופריק שאני הכא דכתי' מעל רגלו ושוקו הוא שעל רגלו ובא מעל רגלו לרבות מן הארכובה ולמטה. והביא דברי הגאון שכת' מכדי אם נקטע' רגלו חליצתה מן השוק ולמטה מן הארכובה כשירה כל שכן מי שרגלו קיימת והשבה. ומפני מה אמר אמימר מאן דמסגי אליחתא דכרעיה חליצתו פסולה.
1
ב׳ושמענו פירוקא אהאי טעמא דמאי דצריך למיתרצי כרעי' משום דבעי' חליצה מעל רגלו וכיון דההיא דמסגי על ליחתא לא יכיל למיתרץ לכרעיה ולא תריצה הוה ליה כמי שאינו ראוי לבילה שבילה מעכבת בו.
2
ג׳אבל היכא דהוו תריצן כרעיה מעיקרא ואי לא הוו פסיקן הוה יכיל למיתרצינון אע"ג דאיפסיקן חלוץ למטה מן הארכובה דהוי ראוי לבילה שאין הבילה מעכבת בה.
3
ד׳ואינו נראה לי האי תירוצ' דכיון שנקטעה רגלו גם זה אינו ראוי לתרצו וכל שכן הוא ואין ראוי לבילה קרינן ביה ולא הוי מתכשר משום האי טעמא אלא מאן דאית כרע' תריצא ולא תרצית אבל האי דלית ליה כלל אין ראוי הוי ורבינו יצחק זצוק"ל אמר איכא מאן דאמר לית הלכתא כאמימר דמדאמר רב אשי למאי דאמר אמימר מכלל דאיהו לא סבירא ליה.
4
ה׳ועוד דהא תנן מן הארכובה למטה חליצתה כשרה ואנן לא סבירא לן הכי דאי איתא להא סברא הוה ליה מפלג אמתני' וליכא למימר דפליג אמימר אמתניתין ועוד אי פליג אמתניתין הוה מותבינן ליה תיובת' מינה ומדלא מותבי עליה מינה שמע מינה דמתניתין טעמא לחוד ואמימר טעמא לחוד דסביר' ליה לאמימר דבעי לתרוצי לכרעיה אארעא וחליץ כדקאמר בהדיא האי מאן דחליץ צריך למדחפיה לכרעי' והאי מאן דמסגי אליחתא דכרעי' לא מצי לתרוצי לכרעיה על ארע' הלכך לא חליץ ומתני' דקתני מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה לאו כגון דנקטעה רגלו אלא כגון שקשר רצועות הסנדל למטה מן הארכובה וכיון שהתירתן היבמה משום מעל רגלו קרינא ביה והכי גרסינן בירוש' מתניתא בקשור מן הארכובה ולמטה וגרסי' נמי התם עיקר חליצה בהתרת רצועות וכיון דהתירתן מעל שוקו מקום חליצה הוא דמעל רגלו אמר רחמנא ושוקו מעל רגלו הוא הלכך לא קשיא לאמימר דמתניתין טעמא לחוד ודאמימר טעמא לחוד וליכא בין דיליה למתניתין פלוגתא.
5
ו׳ואינו נראה לי דמדמקשינן בגמרא ורמינהי פרט לבעלי קבים שמע מינה דלגבי חליצה מכשירינן לבעלי קבים ואע"פ שנקטעה רגלו והירושלמי דפריש בקושר ההוא נמי עיקר הוא דכיון דהתרת רצועות מעכבת בעינן שלא תתירם מן הארכובה ולמעלה אבל הוא הדין נמי אם נקטעה רגלו מן הארכובה ולמעלה פסולה מן הארכובה ולמטה כשרה דלא שמעי' מירוש' דפסיל בנקטעה רגלו ואפילו אי הוה שמעי' ליה הוא פלוגתא בין הירושלמי לבבלי ואנן כל היכא דאיכא פלוגתא בנייהו אבבלי סמכינן ותלמודא דידן דאייתי מילתא דאמימר והוא פריש מתניתין בנקטעה רגלו.
6
ז׳ותירוץ קושיא זו נראה לי כדפריש המורה ואע"ג דתנן מן הארכובה ולמטה כשרה התם הוא דכי נחתך דגם קם ליה שוק ורחמנא אמר מעל רגלו דהיינו שוק אבל האי לאו רגלו הוא וזה הפתרון הוא נכון שאינה דומה חליצה השוק של קיטע לחליצה מי שרגלו הפוכה דכי נקטעה רגלו ונשארה שוקו השוק במקום רגלו עומדת דכתיב מעל רגלו אבל מיהו היכא דלא נקטעה רגלו לא הוכשרה השוק לחליצה שאם היתה רגלו מגולה שוקו נעולה ואין חליצתה חליצה וזו שרגלו הפוכה חליצה בשוק לא מהניא דהא איכא רגל וברגל נמי לא מהניא דלאו רגל מיקרייא מפני שהיא הפוכה הלכך לית ליה תקנתא וחליצתו פסולה ולא דמי לקיטע שחולץ בשוקו ונועל את שוקו בין מן הצדדי' בין מלמט' כמין רגל ורחים על ראש שוקו וכיון דרחמנא מכשרה הויא חליצה מעליא אבל מי שרגלו הפוכה כיון שאין רגלו ככל אדם אין זו נעילה יפה דתיהוי חליצה כשרה.
7