ספר המכריע ע״חSefer HaMakhria 78
א׳גרסינן בסיפרא פרשת ויקרא דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכים ואין בנות ישראל סומכות רבי יוסי ורבי שמעון אומרים נשים סומכות רשות.
1
ב׳אמר רבי יוסי אמר לי אבא אלעזר פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים והוציאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים ושחטנוהו ולא מפני שיש סמיכה בנשים אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים פירוש בהא קא קמיפלגי דתנא קמא סבר כיון דאין סמיכ' בנשים ולא הוזהרו עליה אין מניחין אותן לסמוך משום דקא עבר בבל תוסיף ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים אע"ג דאין חייבות אם רוצות לסמוך הרשות בידן ואין כאן משום בל תוסיף והכי נמי אמרינן במסכת ראש השנה אין מעכבין את התינוקות מלתקוע ביום הא נשים מעכבין והא תניא אין מעכבין לא את הנשים ולא את התינוקות מלתקוע. אמר אביי לא קשיא הא רבי יהודה והא רבי יוסי ורבי שמעון דתניא דבר אל בני ישראל וכו'.
2
ג׳פירוש תקיעת שופר ביום טוב אין בה איסור כדאמרינן יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שאין בה אלא חכמה ואינה מלאכה.
3
ד׳ואין מעכבין הנשים אלא משום בל תוסיף ורבי שמעון ורבי יוסי מתירין שאינה אלא רשות ואין שם משום בל תוסיף והכי נמי אמרינן בפרק המוצא תפילין דמיכל בת שאול היתה מנחת תפילין ואשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בידן חכמים ומוקמינן לה כרבי [יוסי] ורבי שמעון דאמרי נשים סומכות רשות אבל לרבי יהודה דהיא תנא קמא דסיפרא כדאמרי' סתם סיפרא רבי יהודה היה אוסר האשה להניח תפילין או לעלות לרגל וכן היו חולקין בכל מצות עשה שהזמן גרמא שרבי יהודה אוסר הנשים לעשות אותן משום בל תוסיף ורבי יוסי ורבי שמעון מתירין.
4
ה׳ומסתברא דהלכתא כר' יוסי דנימוקו עמו וכל שכן דרבי שמעון קאי כותיה ואין דבריו של אחד במקום שנים.
5
ו׳ומה שנהגו עכשיו הנשים ליטול את הלולב אין איסור ברכה. אלא שאם יברכו עליו הויא לה ברכה לבטלה וקא עברי בבל תוסיף כיון שהן מברכות עליו אקב"ו דעד כאן לא שריא רבי יוסי אלא משום רשות ולא משום חובה.
6
ז׳וראיתי שכתב רבינו תם זצוק"ל נשים מותרות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא וליכא משום לא תשא את שם זה המברך ברכה שאינה צריכה דהאי דרשה דרבנן היא ואסמכתא היא דהא אמרינן ספק קרא אמת ויציב ספק לא קרא חוזר וקורא ואי דאוריי' היא הא דחי מספיקא לאו דלא תשא אלא ודאי דרבנן היא.
7
ח׳ומהא דאמרינן הכל עולין למנין שבעה אפילו עבד אפילו אשה אין להביא ראיה להתיר נשים בשא' ברכות דהא ברכת התורה דמלפניה ומלאחריה לאו משום מצות תלמוד תורה היא שאפי' בירך ברכת הערב נא או באהבה רבה חוזר ומברך לחיבת התורה שלשה ארבעה חמשה ששה שבעה תדע שהרי כהן במקום שאין לוי מברך וקורא וחוזר ומברך וקורא אלמא מהכא יש ללמוד דאמרינן נשים סומכות רשות ומיכל בת שאול היתה מנחת תפילין ולא מיחו בידה חכמי' ואשתו של יונה היתה עולה לרגל ומיכל היתה מברכת אע"ג דפטורה ודמי לברכה שאינה צריכה ואשתו של יונה היתה מביאה עולת נדבה במקום עולת ראיה דאי משום עליית רגל לחודה ליכא קפידא אי לא מחייבה.
8
ט׳ורבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי דאמר נשים סומכות רשות. ואם תאמר הא איכא סתמא במתניתין ומחלוקת בברייתא דתנן אין מעכבין את התינוקות מלתקוע האנשים מעכבין והאי פלוגתא דרבי יוסי ברייתא היא יש לך להשיב דלית הלכתא כי סתמא דמעשה דמיכל ודהוציאונוהו לעזרת נשים דבר גדול הוא ותו דאמר רב יוסף בפרק החובל מעיקרא כל דאמר לי הלכה סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן דלא מיפקידנא ועבידנא ואי קים לן בסתמא מאי יומא טבא עביד הרי לא היה מברך שום ברכה לא על ציצית ותפילין שופר ולולב וסוכה ומקרא מגילה וקידוש והבדלה ותפילות בין בחול בין בשבת בימים טובים ובראש השנה וביום הכפורים ולא שום ברכה ולא קורא קריאת שמע בברכותיה שחרית וערבית והאי דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דברכו' והוא לא מצי לקיומי ומאי יומא טבא הוה ליה למעבד ועוד דאמרינן בערבי פסחים אמר רב אחא בר יעקב סומא פטור מלומר הגדה.
9
י׳ומקשינן והא אמר רבינא אמר לי מרימר שאלתינהו לדבי רב ששת ודבי רב יוסף מאן אמר הגדה בי רב ששת ורב יוסף ואמרו לי רב ששת ורב יוסף אלמא מחוייבין הם דאי לא מחייבי לא פטר אחריני.
10
י״אומשני קסברי רב ששת ורב יוסף מצה בזמן הזה דרבנן ואתי רשות דנשים מברכו' רשות וסומין מברכין רשות ופטרי מצה דרבנן שמע מינה כיון דמברכי רב ששת ורב יוסף לעצמן לא פריך תלמודא אלא מדמוציאין אחריני ודאי פשיטא דמותר ופטרי דרבנן דקיימא לן כרבי יוסי ולא כסתמא דאין מעכבין ומשום הכי מותר לתקוע להן ולברך דכי היכי דמברכינן דרשותן מוציא את אחרים מדרבנן הכי נמי במילי דרבנן מפקי' להו ומתעסקינן בהן לעשות להן נחת רוח.
11
י״בואינן נראין לי דברים הללו שאם היתה הקפידה בעבור ברכה לבטלה אז היו כל ראיותיו נכוחות דבודאי ברכה לבטלה לא אסירא אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כדאמר מר ומן הסומין היתה ראיה גדולה לנשים אלא שהקפדה אינה אלא משום בל תוסיף דרבי יהודה סבר בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות וכיון שהבורא פטרן מן הסמיכה אילו יסמכו קא עברן בבל תוסיף ורבי יוסי ורבי שמעון סברי נשים סומכו' רשות דודאי אילו מכוין לשם חובה הוו עברי בבל תוסיף שאין איסור בל תוסיף אלא במתכונין לעשות מצוה ורבי יהודה סבר אע"ג דלשם רשות קא עבדן איכא בל תוסיף דבל תוסיף לא בעו כונה וכדאמרינן בריש פרק המוצא תפילין דתנן התם המוצא תפילין מכניסן זוג זוג רבן גמליאל אומר שנים שנים ומוקמינן התם טעמא דרבן גמליאל כדרב שמואל בר רב יצחק דאמר מקום יש בראש שראוי להניח שתי תפילין.
12
י״גואמרינן התם לימא בדרב שמואל בר רב יצחק קא מפלגי תנא קמא לית ליה דרב שמואל בר רב יצחק ורבן גמליאל אית ליה. לא דכולי עלמא אית ליה דרב שמואל בר רב יצחק והכא בשבת זמן תפילין קא מפלגי תנא קמא סבר שבת זמן תפילין הוא פירוש ואם ישים ב' תפילין קא עבר בבל תוסיף.
13
י״דורבן גמליאל סבר שבת לאו זמן תפילין הוא פירוש והלכך ליכא משום בל תוסיף דדמי לישן בשמיני בסוכ' ורשאי להכניס שנים שתכשיט הוא לו וכדרב שמואל בר רב יצחק ואיבעית אימא דכולי עלמא שבת זמן תפילין הוא והכא בלצאת בעי כונה קא מפלגי מר סבר דלצאת בעו כונה ומר סבר לא בעו כונה.
14
ט״ופי' דרבן גמליאל סבר לצאת בעו כונה וכיון דלא מכוין לשם מצוה כי אם להצניען ליכא משום בל תוסיף ותנא קמא סבר לא בעי כונה וכך הוא שאינו מתכוין כמתכוין.
15
ט״זואיבעית אימא דכולי עלמא לצאת לא בעי כונה והכא בלעבור משום בל תוסיף קא מפלגי מר סבר לעבור עליו משום בל תוסיף לא בעי כונה ומר סבר בעי כונה ובהדין פלוגתא פליגי הכא רבי יהוד' ורבי יוסי דרבי יוסי סבר נשים סומכות רשות דכיון דלא מכונין לשם חובה אלא לשם נחת רוח בעלמא ליכא משום בל תוסיף ורבי יהודה סבר כך הוא שאינו מתכוין כמתכוין ואיכא משום בל תוסיף ועד כאן לא שרי רבי יוסי אלא משום רשות אבל אי מתכוין לשם חובה מודה דאסור משום בל תוסיף והלכך אם יברכו עליהן אקב"ו לא נמצא שעושות לשם חובה ולשם מצוה ואיכא תרתי לריעותא חדא דקא עברן בבל תוסיף ועוד שמברכות ברכה לבטלה שאף מדרבנן לא נצטוו שאין כח לחכמים לבטל לאו דלא תוסיף.
16
י״זואין להביא ראיה מן הסומין דאע"ג דרבי יהודה פטר את הסומא מכל מצות האמורות בתורה מדרבנן חיובי מיחייב משום דלא עבר בבל תוסיף דהא לא מיפקד הוא בבל תוסיף וכיון שאין כאן איסור בל תוסיף מצו רבנן שפיר לחיובי' וכיון דחייב מדרבנן בודאי כי הוא מברך על כל המצות וכיוצא בסומא כמו קטן שהגי' לחינוך דאע"ג דפטור מדאורייתא הוא חייב מדרבנן בכל המצות ומברך עליהם כגדול ויש כח בחכמי' לחייבו משום דלא יעבור בבל תוסיף דהא לאו בר הכי הוא אבל נשים דאי מחייבי להו רבנן עברן בבל תוסיף דהא מיפקדן בכל לאוין שבתורה כאנשים אין כח בהן לחייבן ולעקו' דברי תורה נמצא שאם ברכו על מצות עשה שהזמן גרמא שהן עוברי' בבל תוסיף ומברכות ברכה לבטלה שלא צוה אותן לא הבורא ולא חכמי' וסומא בהגדה ודאי הויא תיובתא דמדקא פטר לי' רב אחא בר יעקב מלומר הגדה משום דכתיב בעבור זה ש"מ דבכל התורה מיחייב לי' ולית ליה דרבי יהודה דאמר סומ' פטור מכל המצות האמורות בתור' ומיפקיד הוא בבל תוסיף ואי אמר הגדה ומברך קא עבר בבל תוסיף וליכא לחיובה מדרבנן כדאמרן גבי נשים וכי מקשה מרב ששת ורב יוסף גם ממה שהיו אומרין ומברכין לעצמן מקשה וכי הדר מתרץ מצה בזמן הזה דרבנן מתרץ שפיר דכיון דמדרבנן היא ולא אמרה תורה לחם עוני שעונים עליו דברים אלא בזמן דאיכא פסח אין כאן בל תוסיף דדמי למאי דאמרינן בעירובין שבת לאו זמן תפילין היא ולישן בשמיני בסוכה דלא לקי.
17
י״חולבסוף מקשה והא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון פירוש ונהי דאינהו אמרי לעצמן משום דליכא בל תוסיף אבל לא ליפטרו אחריני ומתרץ דסומא חייב מדאורייתא וליתא לדרב אחא בר יעקב אי נמי אפי' אי הוי מצוה דאורייתא ואיתא לדרב אחא אי אמר סומא הגדה לנפשיה אין בכך כלום דמאי ברכה איכא בהגדה מאי דחתים ברוך אשר גאלנו היא שבח והודייה למקום שגאלנו ואין זו ברכת מצוה שתקבענ' עליו חובה ואם יברך על אכילת מצה הא אמרינן כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ומרור בזמן הזה ליכא מאן דפליג דהא מדרבנן ועוד דבאכילת מצה ומרור כך הם הסומא כשאר כל אדם לא פטרו רב אחא מלומר הגדה וכיון שאין בהגדה ברכה יכול לאומרה כדאמרינן נשים סומכות רשות וליכא לאקשויי אלא מדקא פטרי אחריני.
18
י״טנתברר עכשיו שאסורות הנשים לברך על שום מצוה שאם יברכו עוברות בבל תוסיף וגם מברכות ברכה לבטלה ולעשות המצוה בלא ברכה לבי מגמגם וסומך אני בזה להחמיר דאע"ג דקיימא לן כרבי יוסי ורבי יהודה הלכה כר' יוסי הא איכא סתם מתניתין דאין מעכבין כר' יהודה וקיימא לן סתמא דמתניתין ומחלוקת דבריית' הלכה כסתם מתניתין ומרב יוסף אין להוכיח דסבירא ליה כרבי יוסי כדפרישית אבל מיהו יש לומר אע"פ שהעמדנו מתניתין דאין מעכבין כר' יהודה אין זו סתם מפורשת דאי הוה תני בפירוש אבל נשים מעכבין הוה סתמא מבורר' כר' יהודה אבל השתא דלא תני אלא קטנים יש לומר דגם נשים נמי אין מעכבין והאי דתני קטנים משום דבעי למיתני אבל מתעסקין בהן עד שילמודו דדוקא עם קטנים אתעסקין כדי לחנכן במצות אבל עם נשים אין מתעסקין דבטורח שרי להו למיתקע אינהו לשם רשות והאי דלא תריץ ליה הכי לרווח' דמילתא קא עבד ולפי שיטתו השיבו שאפי' אם תדחוק אותי לדקדק האנשים מעכבין לא קשיא משום דהיא פלוגא דרבא. ולעולם אין זו סתם מבורר' דלא כר' יוסי הלכך יש לסמוך על ר' יוסי ולהניחן לעשות בלא ברכה.
19
כ׳[הגהה זו נמצאה כתובה בגליון לא נודע למי מקדושים] פליאה נשגבה לא אוכל לה דהיכי תיסק אדעתין דמאן דאמר סומא פטור מכל המצוה שיהא פטור אפילו מכל לאוין שבתורה כקטן ולא יענש בע"ז וג"ע וש"ד וחילול שבת ושאר כל העבירות מפני היותו סומא והוא איש ישראל בן דעת אין הדעת סובלתו דבר זה ולא עלה על לבו דההוא מ"ד כלל מעול' זולתו לפוטרו מכל מצו' עשה אבל מצו' דשב ואל תעשה ודאי חייב וחייב ובל תוסיף אזהרה דשב ואל תעשה הוא ואפילו מאן דאמר סומא פטו' מכל המצות מודה ודאי דחייב בלאו דבל תוסיף כבשא' כל לאוי' שבתורה דיקא נמי לישנא דרב יוסף לעיל דאמ' דלא מיפקידנא ועבידנא ולא אמר ונטירנא בלשון שמיר' שיכוין על הכל לכן מדקאמ' ועבידנא בלשון מעשה משמע דעל פטור מן המעש' לבד דיבר וזה ברור כשמש ונשא' דיוק הרב נדף ואינינו.
20
כ״אעכ"מ.
21